בשבועות האחרונים התגלגלתי באנגליה, במנהרת הזמן, זאת אומרת. שהיתי בחצרו של אדוארד הרביעי והמלכה הלבנה, באמצע המאה החמש עשרה, וסבלתי ביחד עם בתו של ממליך המלכים. זינקתי אל המהפכה התעשייתית אל צפון ודרום, בספרה של אליזבת גאסקל מ-1854, (תודה, יעל), אחר כך, בדילוג נאה, נחתתי ב-1929 עם מייזי דובס חוף מבטחים, אחר כך שוב ב-1930 עם מייזי דובס, ב-כמו נוצה ברוח.

בעוד זמן מה אני נוסעת ללונדון העכשווית, אב

הביקורת הזאת מועתקת מהביקורת שלי על מייזי דובס חוף מבטחים, כי זו ביקורת משותפת לשני הספרים. אז ברשותכם, תדלגו.
נכון שאני תופסת פה מקום בעמוד הראשי, אבל זה לא יותר גרוע מיחיאלה.
_____________________________________________________________________

בשבועות האחרונים התגלגלתי באנגליה, במנהרת הזמן, זאת אומרת. שהיתי בחצרו של אדוארד הרביעי והמלכה הלבנה, באמצע המאה החמש עשרה, וסבלתי ביחד עם בתו של ממ

הספר הנוכחי הינו הספר השני בסדרה ואני מקווה שכל יתרת הספרים (8) יתורגמו בהקדם האפשרי. כשקראתי את התמצית על הכריכה האחורית התאהבתי בספר.
אני ממליצה לקרוא קודם את הספר הראשון בסדרה "חוף מבטחים" ורק לאחר מכן את הנוכחי.
הנובלה מתחילה בשנת 1930. המשבר הכלכלי ואבטלה עמוקה מרחפים מעל אירופה.
פצעי הגוף והנפש מציקים למייזי גם בספר הזה. בילי- עוזרה האישי של מייזי שאף הוא נפצע ברגלו במלחמת העולם הראש

ממש מזמן קראתי את הראשון בסידרה "מייזי דובס חוף מבטחים" ויכולתי להישבע שכתבתי עליו ביקורת. אבל לא מצאתי כזאת, ואני מניחה ש(גם) אני בונה לי זיכרונות מדומיינים של מה שהיה צריך להיות. הנקודה החיובית בזה היא שאני לא צריכה לחשוש שאחזור על עצמי, או גרוע ומביך יותר - שאסתור את עצמי.

<mark>וינספיר</mark> יצרה סידרה שבמרכזה עומדת בלשית פרטית מייזי דובס. מייזי הנ"ל היא, כנראה, ילידת 1896 (חישבתי לבד!) ממעמד נמוך, ובע

לפעמים החלטה שנלקחת בלי ברירה מתגלית כהחלטה מוצלחת. זה התחיל מהבעיה הנצחית במבצעי 4 ב-100 כשצריך למצוא את הספר הרביעי. את השלושה שרציתי מצאתי מיד ואז ניגשתי למדפים לחפש ספר במבצע והעיניים נפלו על "מייזי דובס: חוף מבטחים" מאת <mark>ג'קלין</mark> ווינספיר. בזמנו קראתי את הספר השני בסדרה "כמו נוצה ברוח" ולא התלהבתי (כפי שניתן להתרשם מהביקורת שכתבתי) אבל לא מצאתי ספר אחר אז קניתי וקראתי אותו ראשון, בעיקר בגלל שהוא

אני לא אוהבת סיפורי אגדות. סינדרלה מעצבנת אותי, אני לא אוהבת את שלגייה ואל תתנו לי להתחיל בכלל לגבי הנסיכה על העדשה. מהסיבה הזו היה לי קשה עם "חוף מבטחים", הספר הראשון בסדרת מייזי דובס, הבלשית הפסיכולוגית שפעלה באנגליה בתום מלחמת העולם הראשונה.

בהיותה משרתת בת 13, מגלה בעלת הבית, ליידי קומפטון, את מייזי בלילה בספרייה, קוראת את ספרי ההגות לאחר קרצוף הרצפות, עד השעות הקטנות של הלילה. הליידי לוקח

לאגאתה כריסטי היתה מיס מארפל, פטרישיה קורנוול כתבה על ד"ר קיי סקארפטה, ואלכסנדר מק'קול סמית' על מא רמאצווה. אולי יש עוד, אבל זו הרשימה שעולה עכשיו בדעתי כשאני חושבת על בלשים ספרותיים ממין נקבה. אז גם מייזי דובס היא כזאת. בלונדון, בשנת אלף תשע מאות עשרים ותשע פותחת מיס דובס משרד חקירות פרטי, ומתחילה לקבל לקוחות.

את מייזי דובס הכרתי דרך הספר "כמו נוצה ברוח" שהוא הספר הבא בסדרה, וככל הידוע לי היחי

את "כמו נוצה ברוח" יצא לי לקרוא בלונדון, העיר בה מתרחשת עלילת הספר. לונדון של 2011 היא עיר יפהפיה ומצוחצחת עמוסה בתיירים ושופעת אתרי תרבות, מקומות בילוי, מסעדות, חנויות, פארקים, פאבים ומה לא.
לונדון של הבלשית מייזי דובס שונה לגמרי. זוהי לונדון של 1930. תקופה של שפל כלכלי, אבטלה ועוני נורא. חלפו כבר 13 שנים מאז סופה של "המלחמה הגדולה", (מלחמת העולם הראשונה) אך סימני המלחמה ותוצאותיה ניכרים בכול.

אח... מייזי דובס... אנחנו לא מכירות הרבה זמן אבל כבר הצלחת להפוך לגיבורה שלי. את מסוגלת גם לרגש וגם להחכים, גם לפרוץ דרך (יחסית לתקופתך) וגם לגרום לכולם להתאהב בך ולרצות לעשות הכל בשבילך.
בספר הזה, שהוא למעשה הראשון בסדרה (אבל יצא שקראתי אותו אחרי השני בסדרה), למדתי על מה הביא אותך לאיפה שאת היום (כלומר אם היום היה שנת 1929), ואיך הצלחת להפוך מילדה-משרתת לבלשית-פסיכולוגית-פילוסופית-מסטר זן שאת.