• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

מאת ג'קלין וינספיר

הביקורת של נוריקוסאן

תמונה של נוריקוסאן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

מאת ג'קלין וינספיר

הביקורת של נוריקוסאן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של נוריקוסאן
הוצאה לאור:אריה ניר
שנת הוצאה:2010
סדרה:מייזי דובס #2
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מיכל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“סיפור מתח על רקע אנגליה של 1930, המחלימה מפצעי מלחמת העולם הראשונה, עוד בימים שנקראה ״המלחמה הגדולה״”

6/22
ביקורות על כמו נוצה ברוח
הבאה
בוקי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

זהו הספר השני בסדרת עלילותיה של הבלשית מייזי דובס. גם ספר זה, בדומה לספר הראשון בסדרה - חוף מבטחים - מתרחש בשנת 1930, אך עלילתו קשורה למלחמת העולם הראשונה ולתוצאותיה. אנגליה המתוארת בספר עדיין מלקקת את פצעיה. אנשים רבים נותרו נכים, משפחות איבדו רבים מיקיריהן ואינן מצליחות להתאושש, נשים רבות נותרו רווקות לאחר שדור של בחורים צעירים אבדו בשדות הקרב, וכל זה על רקע של מצב כלכלי קשה ואבטלה גואה.

הדמות של מייזי, רגישותה לאנשים שסביבה, הדרך שבה היא מגלה את האמת מעניינות ומרתקות יותר מן העלילה עצמה המתנהלת לאיטה. הספר אינו מיועד לחובבי המתח המהיר והקדחתני.

בסדרה יצאו לאור כבר תשעה ספרים, אך רק שניים מהם תורגמו לעברית. לא נראה שיתורגמו שאר הספרים וחבל.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אינס
אינס
תמונה של י. קליש
י. קליש
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של שיווה
שיווה
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של קוראת הכל
קוראת הכל
12קוראים|גיל ממוצע58|75%נשים

על המבקרת

תמונה של נוריקוסאן

נוריקוסאן

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
144 ביקורות•5 נבחרות•1,807 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות144
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבלה1,807
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת41ספרות מקורית27מתח ריגול והרפתקאות25

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נוריקוסאן

ים של דיו

ים של דיו

אילנה קורשן

הספר הזה עורר בי סקרנות רבה. זהו סיפורה של המחברת אילנה קורשן המגוללת את קורות חייה בהקבלה ללימוד הדף היומי בתלמוד הבבלי שהיא מצטרפת אליו בשעת משבר קשה, לאחר גירושים כואבים, בודדה בירושלים כשכל משפחתה וחבריה הטובים מתגוררים בארצות הברית, נעה ונדה בין דירות שכורות. בסוגיות הגמרא היא מוצאת רמזים למצבה בחיים - כשנלמדת מסכת יומא על עבודת הכוהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים היא מתארת את תחושת חורבן הבית הפרטי שלה. מסכת סוכה נלמדת כאשר היא נמצאת בגרמניה ביריד הספרים הגדול, ובחולפה בין הביתנים השונים היא בודקת את דפנותיהם ובוחנת אם יכשרו לסוכה. עם התקדמות הלימוד ממסכת למסכת אנחנו זוכים להצצות להתקדמויות בחייה הפרטיים ובדרכה לשיקום ולמציאת זוגיות איתנה ובניית משפחה.
קראתי את הספר מתוך סקרנות. פתיחת דלתות ארון הספרים היהודי לנשים היא תהליך מבורך שנראה לבנותינו טבעי. מעולם לא היה ציבור גדול כל כך של נשים המתעניין בלימוד תורה בכל היקפה, וכאשר לימוד התורה הופך לחלק מסדר היום הקבוע של נשים אין זה אלא טבעי שאותות לכך יגיעו גם ליצירות ספרותיות. הרעיון יפה, אך הביצוע לא תמיד מושלם, ולעיתים הקישור בין החיים ובין הסוגיות הנלמדות נראה מאולץ.
שם הספר, ים של דיו, מתבסס על המדרש היפה של חז"ל ברות רבה, המופיע גם בגמרא, "רבי יהושע אומר: אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב דברי תורה שלמדתי". על הכריכה נראית סירת נייר שקופלה מהדף הפנימי של דפוס וילנה של התלמוד.
והערה קטנה לכריכה: מועדון הקריאה הגדול בעולם, עם כל הכבוד לדף היומי, הוא עדיין פרשת השבוע, אותה קוראים בכל העולם היהודי.

לפני 4 שנים•נוריקוסאן
רופא משפחה. יומן

רופא משפחה. יומן

דורון עמוסי

התחלתי לדפדף בספר מתוך סקרנות ובלי לשים לב שקעתי בקריאה עד שסיימתי את הספר. הספר בנוי מקטעי יומן קצרים המתארים את סדר היום של רופא משפחה במרפאתו, ראשי תיבות שם המטופל, גילו, כמה פרטים אישיים, סיבת הגעתו למרפאה. לפעמים מובאים פרטים נוספים, פגישות בעבר ומחלות שאובחנו אז, פרטים נוספים על בן הזוג או הילדים וכדומה. סדר היום חוזר על עצמו, מטופל נכנס ויוצא, מטופלת מגיעה להתייעצות, אם מביאה את בנה לבדיקה. לכאורה יומן פשוט ללא עניין מיוחד, אבל ככל שמתקדמים בקריאה מצטיירת דמות של רופא מהסוג שכולנו היינו רוצים שיטפל בנו. רגיש ואחראי, לא ממהר לשלוח את המטופל לבדיקות מיותרות רק כדי להבטיח את עצמו, מתייחס בכבוד וברגישות לכל חוליו, גם לאלה המגיעים למרפאה ומתלוננים על חולאים מדומיינים. רופא המגלה חמלה לאדם ולכישלונותיו בהתמודדות עם מחלתו ועם מצבו, איננו נרתע מהשיחה הישירה עם החולים המתבשרים בבשורות קשות. הרופא מתגלה כאדם הממשיך לחשוב על חוליו גם כאשר הוא יוצא מהמרפאה, מבקר את החולים שעזבו את טיפולו ועברו להוספיס בית או לבית אבות וממשיך בקשר עם בני המפחה המתמודדים עם האובדן. במהלך הספר מתואר הגילוי האקראי של מחלתו של הרופא עצמו. הוא הופך באחת מרופא למטופל, חווה את הפחדים והמצוקות של החולה המאושפז בבית החולים לניתוח, המצפה לשמוע את גזר דינו לאחריו. כאדם בריא ביקוריו היחידים בבית החולים היו קשורים ללימודי הרפואה שלו או ללידת ילדיו וכעת הוא עצמו לבוש בבגדי חולים ורופא והסטודנטים שלו מקיפים את מיטתו. לאחר פרק זמן קצר של החלמה, הרופא חוזר למרפאה, זרם המטופלים ממשיך, אבל נראה שכעת הרופא מסוגל להזדהות יותר עם תחושותיהם.

לפני 4 שנים•נוריקוסאן
הבית ההולנדי

הבית ההולנדי

אן פאצ'ט

הסיפור מתואר מפיו של אחד מגיבורי הספר, דני, המספר על ילדותו ועל משפחתו, בעיקר על הקשר עם אחותו היחידה מייב, המבוגרת ממנו בשבע שנים. ה"דמות" העיקרית בספר איננה דני או אחותו, גם לא אביו או אימו, וגם לא אנשים אחרים. ה"דמות" העיקרית היא הבית שבו דני ואחותו מבלים את ילדותם. אביו של דני חוזר מהמלחמה באירופה לאחר פציעה קשה ברגל שממשיכה לגרום לו סבל עד סוף ימיו, אך גם עם עצת זהב ששמע מחבר גוסס כיצד להצליח בשוק הנדל"ן. בארה"ב האב מתחיל בקניית נכסים בשכונות ירודות, הוא קונה בזול, ובעזרת מיומנויות השיפוץ שסיגל לעצמו הוא משפר את הנכסים ומשכיר אותם. כך הוא מצליח לצבור הון ולהתעשר. את הבית ההולנדי שבעיירה הוא קונה כמתנה לרעייתו, היא מגיעה לבית בהפתעה גמורה ורק אז הוא מספר לה שהבית שייך להם. נראה שהבית התרוקן מיושביו בהפתעה. הארונות מלאים בבגדים, הכול מרוהט, על הקירות תלויים ציורי דיוקן גדולים של בני המשפחה שגרו בבית קודם לכן. המטבח מלא בכלי הבישול שלהם. האם מתקשה להישאר בבית השנוא עליה, וכשדני מגיע לגיל חמש היא נעלמת מן הבית ואינה חוזרת אליו עוד. האב ממשיך לעבוד בעיר הגדולה במשך שעות ארוכות וגידול הילדים והטיפול בבית הגדול נעשה על ידי מטפלת, ועל ידי שתי אחיות המטפלות בהם לאורך השנים במסירות רבה. כשהאם נעלמת מתפרצת אצל מייב מחלת הסוכרת באופן קשה וחייה מאז סובבים סביב הטיפול במחלה ובמשבריה.
לאחר שנים של בדידות מגיעה לבית אנדריאה, אם לשתי בנות צעירות, שנראה שמתאהבת בבית המפואר יותר מאשר בבעל הבית. הם מתחתנים ואנדריאה משתלטת על הבית ודואגת לכך שבנותיה יקבלו את חלקן, גם על חשבון ילדיו של בעל הבית. מייד לאחר שהאב נפטר, היא מסלקת את ילדיו מן הבית, משתלטת על רכושם ומשאירה אותם חסרי כול.
הספר מגולל את המשך חייהם מנקודה זו, כשמייב בת עשרים ודני בן שלוש עשרה, וכיצד המשיכו בחייהם מאז. בהדרגה מתגלים פרטים שלא היו ידועים ומעגלים נסגרים.
הספר כתוב בלשון קולחת ונעימה לקריאה.
הציור על הכריכה מתאים לספר בצורה מדויקת ומתאר היטב את אחד מציורי הדיוקן התלויים בבית, היחיד שאינו שייך לדיירי הבית הקודמים.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
בתחום מושבם של היהודים

בתחום מושבם של היהודים

א. פ. (אנדרי פבלוביץ) סובוטין

הספר בעיקרו הוא דוח שכתב כלכלן לא יהודי בשם סובוטין. הדוח מתאר מסע שערך בתחום המושב היהודי ברוסיה בשנת 1887 בשליחותו של איש עסקים יהודי עשיר בשם בלוך, שבשליחותו יצאו גם אנשי נוספים, ביניהם נחום סוקולוב. מטרת המסע הייתה כנראה לבחון את מצבם הכלכלי של היהודים באזור זה ואת מקורות פרנסתם. האם יש היתכנות לשינוי מצבם של היהודים, האם יוכלו להשתלב בעבודה יצרנית? כיאה לדוח של כלכלן הספר מלא בנתונים מספריים, בטבלאות המפרטות את מחזורי המסחר, בפירוט מספר בעלי המלאכה בכל מקום, מלאכתם ואחוז היהודים והלא יהודים ביניהם. כל זה כנראה מעניין מאוד היסטוריונים של התקופה. בכל אופן, הספר מפתיע מאוד בתיאורים שנכתבו על ידי אדם שבאמת בא ללמוד ולבחון את המציאות, ללא דעות קדומות וללא אנטישמיות. בתיאוריו מצטיירת תמונה של המציאות בערים הגדולות בזמנו ושל מצבם של היהודים. כך למשל אנו לומדים על שביתת הגרבניות (סורגות הגרביים), רובן היו יהודיות. מחירי הגרביים ירדו מאוד בגלל היצע גדול ושכרן של הגרבניות הופחת והן התקשו להתפרנס. סובוטין מבקר בבתי העסק, בבתים, בדוכנים בשוק. הוא מראיין את האנשים ולומד לדעת מה ערך סחורתם, מה מתח הרווחים. הוא מבקר במרתפים עלובים שבהם מצטופפות משפחות אחדות בחדר. כך למשל הוא כותב על ביקור בשוק במינסק: "...מעניין שבתצפיתנו זו במסחר היהודים בינות לערב-רב של איכרים המצלצלים במטבעותיהם, וכל זאת ביום שוק, לא ראינו כאן ולו שיכור אחד... או אז נזכרתי בימי שוק בסמרה... ובשאר ערים, בין ביום ראשון ובין בימות השבוע, שבהם כוחו של האיש הרוסי כורע ונופל שדוד בכל אשר תפנה..." (עמ'40). הוא מבקר בבתים ומתאר משל את התמונות התלויות: דיוקנאות של משפחת המלוכה, של מונטיפיורי, ושל הרב יצחק אלחנן, רבה של קובנה. הוא מתאר מצד אחד את התחרות ההולכת ומחריפה במינסק בגלל הגירה של יהודים רבים מן הכפרים, לדבריו "גם עכשיו, בעסקי המסחר הם בולעים איש את רעהו חיים, מלשינים זה על זה, כך שבתחום הכלכלי אין זכר ללכידותם ולאחדותם הנודעת. ישראל חברים זה לזה רק בצרה...". הוא מתאר את מוסדות גמילות החסד, את בית התמחוי ואת הקהילה המתאחדת לצורך זה "דוגמה חיה המאירה באור בלתי מחמיא את חברות גמילות החסד שלנו" (עמ' 61).
סובוטין מחיה במילים ובתיאורים את היהודים שפגש במסעו, בהם כנראה גם מאבותיי שהתהלכו במחוזות אלה. בקריאת הספר חשתי שקיבלתי דרישת שלום מהם.
לספר מבוא מאיר עיניים מאת המביא לדפוס, פרופ' גור אלרואי. ממנו אפשר ללמוד מה היה המניע למחקר הדמוגרפי כלכלי של סובוטין ומה הייתה מידת השפעתו על התנועה הציונית ברוסיה. בסוף הספר הערות הבהרה של ביטויים בספר.

הספר כרוך בכריכת בד יפיפייה שעליה מודפסת מפת האזור בכסף, הכיתוב באותיות בגופן ישן כשהאות למ"ד מקופלת מתאים לאווירת הספר, כך גם הנייר הצהבהב.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
לשרוף אדמה לפעמים

לשרוף אדמה לפעמים

דבורה זגורי

לא יודעת אם צריך להתבייש בזה מאוד אבל הרבה מהספרים שאני קוראת הם ספרים שגורמים לי להנאה של כמה שעות של קריאה נעימה, עלילה קוהרנטית, לא הרבה יותר מזה. אני אוהבת ספרי מתח, וכך עקבתי כבר במשך יותר מעשרים ספרים אחרי נדודיו של ג'ק ריצ'ר, אחרי גיבוריו של גרג הורביץ, אחרי נסבו ושאר סקנדינבים אפלים ומדוכאים, ועוד רבים כיוצא באלה. הציפיות שלי מהספרים האלה ברורות ומוגבלות.
לעיתים רחוקות אני נתקלת בספר שממשיך להדהד בי אחרי הקריאה, שיש בו גיבורים שההתחבטויות שלהם מעלות בי הזדהות, שנראים לי מוכרים ובהישג יד, גיבורים שאני מרגישה שאני מכירה ומבינה. הקריאה בספר של דבורה זגורי נתנה לי את כל זה ועוד.
אזהרה: אזכיר בהמשך פרטים מעלילת הספר.

בספר מתוארים חייהם של אורי ורעיה, בני זוג הגרים בקראוון בהתנחלות בהרי יהודה. יש להם בת פעוטה בשם גפן. העלילה מתחילה בחזרתו של אורי משירות מילואים במבצע בעזה. אומנם אורי חוזר שלם בגופו, אבל נפשו מסוכסכת והוא אינו מצליח להשתלב מחדש במרקם העדין של הזוגיות, של הקהילה, של מקום העבודה שלו במסגרת חינוכית לנוער נושר. הוא אינו מצליח להסביר לרעיה מה מעיק עליו. אורי ורעיה מכירים מילדות, רעיה נולדה בו ואילו אורי היה בן שמונה כשעלה לארץ מארה"ב. משפחתו הגיעה ליישוב מייד עם עלייתם. ביישוב משפחתו של אורי נראית זרה ולא שייכת על אף הלהט הציוני שהביא אותם לשם ואורי נלחם לסגל לעצמו מבטא ישראלי ומצליח להעלים את הזהות האחרת שלו כמעט לחלוטין. לעיתים רחוקות נחשפת הזהות הזאת כשאות רי"ש אמריקאית סוררת נפלטת מפיו. בתחילה נראה שאורי נמצא במסלול של הרס עצמי שסופו ידוע - ניוון, ניתוק מן המשפחה, ניתוק מאמונתו, דיכאון. החיים על ההר גובים מחיר כבד מן התושבים. לא רק הטרור מכה בהם, האובדן והאבל מכים בהם מכיוונים אחרים ונראה שאין במקום רוך או סלחנות לטעויות. בספר נוכחים מאוד הגיבורים הנעדרים - אחי רפאים הקבורים במקום, אפי החבר מהישיבה שהתאבד בצבא, המתים בעזה. הספר בוחן ללא פחד סוגיות כמו מהי גבריות, כיצד מגיבים אנשים שונים לשכול ולאובדן, האם המחירים שאנו משלמים על המגורים בארץ הזאת הכרחיים, הרי יש מקומות רכים יותר שאפשר לחיות בהם.
הספר כתוב יפה, באיפוק, ברמיזה, ובסופו של דבר מגיעים לסוג של התרה וסגירת מעגל.

הנה קטע לטעימה של הסגנון, ללא חשיפת פרטי עלילה:
"אורי עומד על גבול הבית עם הטיח המתקלף ורואה את היום ניגר אל השדות שמעבר לגדר. הוא רואה את החצר המוזנחת שקוץ ודרדר ותריסים שבורים זרוקים עולים בה ושני עצים שתולים בה, עץ לימון ועץ פקאן, וכפלא בעיניו שאפילו שהעצים לא מטופלים הם יודעים לקרב אליהם מים ושמש כדי צורכם וכמו הפומלה בחצר האחורית לתת את פריים בעתו".

על הכריכה ציור יפיפה של חגי הלברטל, מתאים מאין כמוהו לספר עצמו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
אורנים

אורנים

ימימה חובב

איזה ספר מעולה! יש באתר כמה סקירות מצוינות על הספר ואני רוצה להעלות רק כמה עניינים צדדיים.
תמיד נהנית לקרוא ספר שהעלילה שלו מתרחשת במקום מוכר. רחובות ירושלים והסביבה, קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם, הספרייה הלאומית ואולם הקריאה ליהדות, הוויטראז' המרהיב של ארדון... כמו ילדה קטנה מתחשק לי לצעוק: אני מכירה, הייתי שם.
בספר חוזר פעמים אחדות הרעיון שכל אחד קורא את הסיפור שלו עצמו בדברים שקרו לאחרים, תמיד החיפוש הוא אחרי הסיפור שלנו. וזה נכון גם בעלילת הספר, מה שקורה דורות לפני כן, חוזר גם עכשיו, הדמות המתלבטת של גבי, החתן המיועד המבטל את החתונה זמן קצר לפני מועד קיומה, מזכירה את דמותו המתלבטת של שרגא, אבי סבה של הגיבורה. אצל שניהם ההתלבטות איננה התחבטות המובילה לתיקון עצמי, יש בה משהו מיופיף ומעושה מפני שהעיסוק בה בא על חשבון הזולת, אישה צעירה ומיוסרת הנותרת עגונה בזמן שבעלה מנסה כביכול לתקן את העולם כולו, וכלה הננטשת זמן קצר לפני נישואיה ואיננה מבינה מה הסיבה לכך. הדמויות בספר הן מורכבות, לא סטריאוטיפיות, הכותרות של הדתי, החילוני, העולה מרוסיה - דבר איננו פשוט ואיננו שטוח, יש דברים נסתרים מתחת לפני השטח, והאמת איננה נחלת צד אחד בלבד.
יש כאן סיפור יפה הכתוב היטב ומעורר ציפייה לספרים נוספים.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
כלוב הזהב

כלוב הזהב

קמילה לקברג

מתברר שהייתי צריכה לקרוא ספר גרוע כל כך כדי לחזור לסימניה אחרי זמן ארוך כל כך. הסתקרנתי לראות אם רק אני מרגישה כך, וכמובן קראתי את הביקורת של אפרתי והזדהיתי עם כל מילה. אילו הייתי קוראת את הביקורות קודם לכן, לא הייתי קוראת וכועסת. בין שאר הדברים המרגיזים, העציבה אותי הזווית הכביכול פמיניסטית, הנקמה הנשית. בחוזה שבין מחבר ספרי מתח לבין הקוראים אמור להיות משהו המחייב אותו ליצור גיבור שאפשר יהיה להדהות איתו ברמה זו או אחרת. זה ממש לא קורה בספר הזה, וחבל.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•נוריקוסאן
אם אשמע קול אחר

אם אשמע קול אחר

חיותה דויטש

"אם אשמע קול אחר" - לאמונים על נוסח התפילה של בני אשכנז שם הספר מעלה מיד את זכרו של הפיוט הידוע "אלה אזכרה" על עשרת הרוגי מלכות, פיוט הנאמר בסוף סדר העבודה בתפילת מוסף של יום הכיפורים. הפיוט הזה תופס מקום חשוב בספר והעלילה שבה וחוזרת אליו מדי פעם. בפיוט מסופר על קיסר רומי שלמד תורה מחכמי ישראל. הוא מזכיר להם את הדין "גונב איש ומכרו מות יומת" ומזכיר את מכירת יוסף - האחים שמכרו את יוסף היו חייבים מיתה, וכעת, לדבריו, ישלמו החכמים בחייהם על העוול ההוא. הפיוט מתאר באופן מזעזע את מותם של עשרה מחכמי ישראל, המקבלים על עצמם את הדין. המלאכים מקשים: "זו תורה וזה שכרה?", אבל בת קול משמים משיבה להם: "אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים...", כלומר: אחריב את העולם.
הספר מתאר את חייה של עוזיה, בת יחידה למשפחה דתית שגדלה ומתבגרת בתל אביב. מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים הן חוויות ילדות מכוננות. הספר נע בין נקודות השבר והחורבן של בני דורה הדתיים-לאומיים - בין חורבן ימית להתנתקות מגוש קטיף, עבור דרך מלחמת שלום הגליל, מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, המחתרת היהודית ורצח רבין. השבר מעמיק והקולות המתונים נדחקים מפני הקולות הקיצוניים. הארץ מתמלאת בכתובות גרפיטי שאיש אינו יודע מי אחראי להן ומה כוונתו: "אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים". השב"כ חושד שמדובר בהכנה לפעילות מסוכנת של מחתרת חדשה ולכוונה לרצוח עשרה אנשים מן "המלכות".
עוזיה שבספר עוברת משבר אישי חמור - היא מתגרשת מבעלה ומחליטה לצאת לנקודה הצפונית ביותר בארץ, להתנתק ממשפחתה ומחבריה ולנסות להחלים מחוויותיה הקשות.
עלילת המסגרת של הספר היא עלילת מתח. אנו יודעים מתחילתו שעוזיה כלואה בבית הסוהר, ובהדרגה נחשפות הנסיבות שהביאו לכך.
בסופו של דבר זה ספר עצוב - אין בספר זוג אחד שיצר זוגיות טובה ואמתית לאורך זמן. זוגיות נגמרת במוות, בשיגעון, בגירושין, בבריחה. האהוב אינו אוהב, האוהב אינו רצוי, מי שניתנים לו ילדים אינו רוצה או אינו יודע לגדלם, ומי שמשתוקק להם אינו זוכה בהם, וכך הכול סובב במעגלים עקרים. ושאלת הכפירה המנסרת מאחורי כל זה היא מה נעשה בגלל אמונה ואידאל ומה נעשה בגלל אהבה או תשוקה או חסרונן? מה באמת עומד מאחורי מעשי האנשים?
נהניתי לקרוא את הספר. זה ספר מעורר מחשבה, ולמי שהוא בן הדור של המחברת וקשור איכשהו לאירועים המוזכרים שם - מעורר סקרנות גם כרומן מפתח במידה מסוימת.

לפני 10 שנים•נוריקוסאן
הנכדה של מר לין

הנכדה של מר לין

פיליפ קלודל

הספר הזה הוא ההוכחה שאפשר לכתוב ספר שיש בו דמויות בלתי נשכחות ועלילה שבה כמה רבדים ועומק במעט יותר ממאה עמודים. אין צורך בטרילוגיה של אלף עמודים לשם כך.
אין בספר דברים מיותרים - הכתוב מזוקק, וכפי שכתוב על הכריכה - לא סנטימנטלי, ובכל זאת מצליח לגעת בלב ולרגש. מצד אחד מתוארת האכזריות האנושית בשיאה - מלחמה שנראית חסרת סיבה הפוגעת בחפים מפשע, הבריחה מהמולדת האהובה - המקום שבו לכול יש ריח - אל הארץ הזרה השונה כל כך באקלים, בשפה ובטיב האנשים, ובעיקר - ארץ שנדמית כנטולת טעם וריח. איש אינו מבין את מר לין - הוא אינו דובר את שפת המדינה שבא אליה, אך אפילו המתורגמנית והפליטים האחרים שגרים אתו במרכז המגורים לפליטים אינם מבינים ללבו. גם בעיניהם הוא נראה זר ומוזר. היחיד שעמו נוצר קשר הוא אדם זר שחווה גם הוא אבדן. נראה ששפת האבדן היא שפה שמגשרת על הפערים הרבה יותר מהשפה הממשית.
כל פרט נוסף כנראה יקלקל את הקריאה.

לפני 11 שנים•נוריקוסאן

ביקורות נוספות על "כמו נוצה ברוח"

כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

ממש מזמן קראתי את הראשון בסידרה "מייזי דובס חוף מבטחים" ויכולתי להישבע שכתבתי עליו ביקורת. אבל לא מצאתי כזאת, ואני מניחה ש(גם) אני בונה לי זיכרונות מדומיינים של מה שהיה צריך להיות. הנקודה החיובית בזה היא שאני לא צריכה לחשוש שאחזור על עצמי, או גרוע ומביך יותר - שאסתור את עצמי.

וינספיר יצרה סידרה שבמרכזה עומדת בלשית פרטית מייזי דובס. מייזי הנ"ל היא, כנראה, ילידת 1896 (חישבתי לבד!) ממעמד נמוך, ובערך בגיל 12 התחילה לעבוד כמשרתת בבית האצילה המקומית. האצילה הבחינה בשכלה החריף של המשרתת שלה ומימנה לה לימודים. היא התחילה בלימודים גבוהים בקולג' הנשים של אוקספורד, אבל אז פרצה המלחמה והיא התנדבה להיות אחות בחזית. היא נפצעה, חזרה ללונדון ואחרי המלחמה פתחה סוכנות עצמאית לבילוש ופסיכולוגיה והרי היא פה, יחד עם עוזר "קוקני", שגם הוא נפצע בעבר במלחמה ההיא.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל להפריך את סיפור הרקע המופרך הזה - אז לא אנסה אפילו, מה גם שלא על זה הסיפור פה.

וינספיר ממשכנת בשני ספריה שקראתי את המתח למען מטרה נעלה יותר. היא מחיה את התקופה של אנגליה בין שתי מלחמות העולם, ומספרת על חיי האזרחים הפשוטים - אנשים עובדים שסביר להניח שלא קראו עיתונים ולא היו מעורבים פוליטית, הם אלה ש"המלחמה הגדולה" הותירה בהם בור פעור שלא התמלא עד יום מותם. מאות אלפים, יש אומרים מליונים - "הדור האבוד": גברים צעירים נהרגו והשאירו משפחות שבורות. פי כמה מהמספר הזה חזרו שבורים - בגוף ובנפש. גיזום נמרץ בעצים חולים. מחייב המתנה של מספר שנים עד שהעלווה מתגברת על החורים שנוצרו אנשים - נראה לי - זקוקים לדורות כדי להתאושש.

וינספיר מעלה תיאור תקופתי מדוקדק מאד. החל מהבגדים והאופנה, המאכלים, יחסים בין אנשים ובין גברים לנשים, הנימוס המקובל, החיזור המקובל, יחסי מרות והכל מעוצב בדרך שנראית נכונה, וכוללת תחקיר מעמיק בעיקר לגבי פרטים.
ומעבר לתיאורים המושכים בפני עצמם - היא מספרת את הדברים שברוב ספרי ההיסטוריה לא תמצאו: את ששון הקרב שהחל את המלחמה ההיא, את שטף הפטריוטיות ששטף את המדינה והגדיר "פחדן" כל גבר צעיר שעוד לא היה במדים. את חוסר האונים של משפחות הפצועים שחזרו אחרי המלחמה בחיים אבל לא היה בנמצא מספיק ידע ויכולת לטפל בהם.

וינספיר חידשה לי וגרמה לי לחשוב. בזכות זה סלחתי לה על שסיפור המתח אינו ממש מותח, לפעמים נמרח, לפעמים נראה כמגיע מממחוזות הזויים. ארבעה כוכבים הם שלה ביושר. ומי שירצה להתעמק בסיפור שלא סופר - ולא אוהב לקרוא ספרי עיון בהיסטוריה - מוזמן לקרוא את "שובו של הסרן ג'ון אמט" הנפלא והמרתק.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•yaelhar
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

הביקורת הזאת מועתקת מהביקורת שלי על מייזי דובס חוף מבטחים, כי זו ביקורת משותפת לשני הספרים. אז ברשותכם, תדלגו.
נכון שאני תופסת פה מקום בעמוד הראשי, אבל זה לא יותר גרוע מיחיאלה.
_____________________________________________________________________

בשבועות האחרונים התגלגלתי באנגליה, במנהרת הזמן, זאת אומרת. שהיתי בחצרו של אדוארד הרביעי והמלכה הלבנה, באמצע המאה החמש עשרה, וסבלתי ביחד עם בתו של ממליך המלכים. זינקתי אל המהפכה התעשייתית אל צפון ודרום, בספרה של אליזבת גאסקל מ-1854, (תודה, יעל), אחר כך, בדילוג נאה, נחתתי ב-1929 עם מייזי דובס חוף מבטחים, אחר כך שוב ב-1930 עם מייזי דובס, ב-כמו נוצה ברוח.

בעוד זמן מה אני נוסעת ללונדון העכשווית, אבל בעלי נשאר בבית, ככה שהגנבים יכולים לבטל את התוכניות.

הספרות הראשונה שצרכתי, היתה ברובה בריטית, ותודה לאניד בלייטון שהביאתני עד הלום. ולכן, לא פלא, שכשהקמנו בגיל תשע חבורת ילדות עם מפגשים סודיים, לימונדה וביסקוויטים, כינינו את עצמנו דייזי, ברברה, אליזבת וג'אנט.

קראתי את צמד הספרים של ג'קלין וינספיר, חוף מבטחים וכמו נוצה ברוח, בזה אחר זה (ושוב, תודה יעל!) ואני מרגישה כי נכון שאכתוב עליהם ביקורת משותפת.

מייזי דובס נולדה בבית לונדוני עני, אמה נפטרה בילדותה ואביה, שהיה ספק הירקות של משפחות אצולה בבלגרביה, שלח אותה להיות משרתת אצל משפחת קומפטון. מייזי המבריקה, מבריקה את הרהיטים בימים, ובלילות היא מצחצחת בחשאי את מוחה בחדר הספרייה ובולעת ספרי פילוסופיה. לא מעט מבקרים בסימניה תהו עד כמה אמין הסיפור, ואם נערה שעובדת עבודה פיזית שתים עשרה שעות ביממה, עדיין מצליחה להחזיק את עפעפיה פקוחים בלילה ללא דבק מגע. אבל נניח לזה. כמובן שליידי רוואן קומפטון מגלה את הכישרונות העצומים שחבויים בה, וידידה, הרופא והפילוסוף ד"ר מוריס בלאנש, לוקח את מייזי תחת חסותו האינטלקטואלית.

מייזי מתבגרת, נשלחת לקולג' הנשים של קיימבריג', אותו היא נוטשת כדי להתגייס למלחמה.

מלחמת העולם הראשונה היא הגיבורה האמיתית של צמד הספרים, היא המניעה את מהלכי העלילה, היא הרוצח הנורא האורב לחיילים התמימים, היא פוצעת אותם פציעות איומות, מחוררת בגז את ריאותיהם, הורסת את נשמתם ומפרקת את יחסי הניצולים הפצועים עם אהובותיהם ומשפחותיהם.

בספר חוף מבטחים, אנחנו פוגשים את מייזי דובס עשר שנים לאחר תום המלחמה. היא מקימה סוכנות בלשים, אחרי שעברה הדרכה ארוכה אצל ד"ר בלאנש, פטרונה הרוחני. אבל נדמה שהזמן עמד מלכת. המלחמה נוכחת בחיי הגיבורים בכל יום. גם התעלומה שמייזי פותרת בספר קשורה ישירות למוראות המלחמה. זה איננו ספר מתח והתעלומה, יכולה בדוחק להיקרא חידה בלשית. אבל זהו רומן טוב, שמשחזר בכישרון ובפרוט רב את המלחמה, את לונדון של סוף שנות העשרים, את המעמדות, את השינויים החברתיים הכבירים שיצרה המלחמה ואפילו את סגנון הלבוש.

בספר השני, כמו נוצה ברוח, מייזי דובס פוגשת את התעלומה השנייה שלה. הסופרת אינה מרבה בתיאור הפרטים הביוגרפים של מייזי, כנהוג בספרי סדרה בלשית, אבל מי שלא קרא את הספר הראשון יתקשה במקצת להבין את הגיבורים שצעדו היישר מהספר הראשון לשני, ואת מערכות היחסים המסובכות שלהם. דווקא מפני שזה איננו מותחן "טהור", אלא יותר רומן שהתחפש לרומן בלשי, אני חושבת שכדאי לקרוא את שני הספרים בסדר כרונולוגי ובצמידות.

גם בכמו נוצה המלחמה היא הגיבור הראשי, אבל ההווה תופס נפח גדול יותר והפלשבקים קצרים יותר. יצויין לזכותה של ווינספיר שהיא לא לועסת מידע ומגישה את התיאורים ההיסטוריים שלה בחן ובטבעיות.

מי שמחפש את הריגוש של מותחן, מוטב שיחפש אותו במקום אחר. מי שאוהב עלילה שנשענת על היסטוריה, יתענג לא מעט.

ווינספיר כותבת היטב, משחזרת בכישרון גדול ובונה עלילה מהוקצעת ונבונה.
אכן, נבונה זו המילה.

ומה עם שמץ של הומור או שנינות או ברק ציני? ובכן, הטקסטים הכי משעשעים שבספר הם התרגום העברי לאנגלית קוקנית, וזה לחלוטין לא מספק אותי.
---------------------------------------------------------------

לפני 9 שנים•אפרתי
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

את "כמו נוצה ברוח" יצא לי לקרוא בלונדון, העיר בה מתרחשת עלילת הספר. לונדון של 2011 היא עיר יפהפיה ומצוחצחת עמוסה בתיירים ושופעת אתרי תרבות, מקומות בילוי, מסעדות, חנויות, פארקים, פאבים ומה לא.
לונדון של הבלשית מייזי דובס שונה לגמרי. זוהי לונדון של 1930. תקופה של שפל כלכלי, אבטלה ועוני נורא. חלפו כבר 13 שנים מאז סופה של "המלחמה הגדולה", (מלחמת העולם הראשונה) אך סימני המלחמה ותוצאותיה ניכרים בכול.
לונדון של מייזי דובס היא לונדון עצובה, ענייה ומיואשת. לונדון שאיבדה את מיטב בניה ובין השברים מפלסים את דרכם הנותרים, המשפחות השכולות ואינספור הנשים שלא יזכו להינשא היות שדור שלם של גברים נפל שדוד בשדות הקרב של צרפת וגרמניה.
הסיפור של "כמו נוצה ברוח" הוא סיפור בלשי. סיפור של היעדרות, רצח ותעלומה הבאה על פיתרונה בזכות תבונתה ותושייתה של מייזי המופלאה. אך זהו גם סיפור של עם לאחר מלחמה. סיפור המזכיר לנו שוב כי מלחמה אינה מסתיימת כאשר הרובים מונחים והסכמי שביתת הנשק נחתמים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שין שין
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

סיפור מתח על רקע אנגליה של 1930, המחלימה מפצעי מלחמת העולם הראשונה, עוד בימים שנקראה ״המלחמה הגדולה״, לפני שידעו כמה מלחמה יכולה להיות באמת גדולה.

האזכורים למלחמה הם בלתי פוסקים, היא נמצאת בעברן של כל הדמויות, ומהווה הגורם המחולל הן לסיפור הראשי והן לכל עלילות המשנה. המלחמה, כנראה כמו כל מלחמה, שינתה לעד את חייהן של כל הדמויות, כל אחת באופן מיוחד לה.

מייזי דובס, חוקרת מוכשרת, נשכרת על מנת למצוא את בתו הבוגרת של סוחר עשיר, ולאט לאט חושפת רבדים נוספים לסיפור. 

מייזי מקסימה, מעניינת, אנושית, והסופרת לא שוכחת גם להעניק לסיפור צד רומנטי לא ממומש. לצידה של מייזי עוזרה ביל, בעל המבטא הכבד, שהוא מעין ד״ר ווטסון או הייסטינגס שלה, יודע תמיד לומר את הדבר שבלי לדעת יכוון אותה לקראת הפתרון.

אולי זה בגלל הנוף הלונדוני ולצידו הביקורים באזורים הכפריים האנגליים כל כך, אבל מייזי היא כנראה באמת, כמו במשחק הידוע, בתם האובדת של הרקול פוארו ושרלוק הולמס, אשר נסעה לטיול אחרי צבא להודו שם קיבלה קצת ״רוחניקיות״ בה היא נעזרת בחקירותיה.

נראה כי הספר הינו, או אמור להיות, חלק מסדרה, ואני ללא ספק מתכוונת לחפש את יתר הספרים בה.

מותח, מרגש, מאוד אנגלי, מומלץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

למיטב ידיעתי זהו ספר שני בסדרת ספרים על בלשית מייסי דובס החמודונת והמתוקונת. מייסי דובס היא בעלת משרד לבלשות פרטית. בסיפור המדובר פנה למייסי מיסטר וייט הבעלים של רשת מזון מצליחה בעקבות העלמותה של בתו היחידה. למייסי שיטות חיפוש יחודיות המבדילות אותה מבלשים אחרים הידועים בספרות. למשל היא אוהבת להיכנס לזירת רצח או אירוע אחר ולעשות בו מיין מדיטציה על מנת לחוש את האנרגיות בסביבה וכך עולות לה הראיונות לגבי מה יכול היה להתרחש פה.
אני אישית מאוד נהנתי מהספר על אף שהתפתחות האירועים בו מתקדמת בקצב של צב עייף מאוד בעל רגל מגובסת. למייסי יש זמן לשתות תה עם חלב ועם קרקר עם כל אחד מהעדים שהיא מתשאלת, מזל שגם הרוצח כנראה נוהג לשתות תה עם כל אחד מהקורבנות שלו, לכן הוא לא מספיק לחסל את כל לונדון.
הקצב משתפר קצת לקראת הסוף ואפילו לאורך עמוד או שניים יש מתח קל ואי ידיע מה יהיה.
בקיצור לא מומלץ למי שאוהב שהספר יהיה גדוש באירועים ועלילה מתקדמת מהיר, אבל מי שכמוני אוהב ספרים על תקופה שבין מלחמת העולם הראושנה לשניה ויכול לסבול את האיטיות והרשמיות הבריטית יכול להנות ממנו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בוקי
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

לונדון, שנות השלושים.....קראתי בגב הספר ומייד חייכתי

לכאורה, ספר מתח.

אך הוא הרבה מעבר לספר מתח פשוט הוא פנינה של ספר כפי שרק האנגלים יודעים לייצר פשטות אינטיליגנטית, מתח ועלילה תפורה היטב.

ספר מעולה!!!!

איזה כייף לי שקראתי אותו.

עונג של ממש. רוצו לקרוא!

אהובה

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אהובה
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

ספר טוב. זהו בעצם רומן מתח תקופתי, והעלילה מתרחשת באנגליה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. גם הספר הזה, כקודמו בסדרה, עוסק בהשפעות של המלחמה הנוראה הזו על החברה האנגלית ובהשלכות החברתיות והנפשיות על אלו ששרדו.
הספר כתוב היטב, קליל וזורם.
מומלץ לחובבי היסטוריה או ספרות תקופתית.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•פשוט
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

אני כל כך אוהבת ספרים מן הסוג הזה
ספרים שנראה שהם מתמקדים בזאנר מסוים, במקרה הזה מתח,
ובעצם ההרגשה היא שזו רק המעטפת הרדודה של הספר.
בעצם מייזי דובס, הבלשית, עוסקת באנשים, בהבנה, בנגיעות עדינות שבאמצעותן אפשר לשנות.

בנוסף, אנחנו באנגליה , במאה הקודמת, בעולם הישן של גינונים ונימוסים,
של אדונים ומשרתים - כך שיש קצב אחר לסיפור כולו
מהנה במיוחד, ולאו דוקא כספר מתח קלאסי

לפני 12 שנים•יעל
כמו נוצה ברוח

כמו נוצה ברוח

ג'קלין וינספיר

ספר חלש, מיגע ולא אמין
למי שעוד לא קרא, יש בחו"ד שלי רמז לפרטים בעלילה.

הכתיבה מיגעת בפרטים רבים לא רלבנטיים, בעיקר על פרטי לבוש, כמו למשל גרבי המשי של מר ....
אבל הבעיה העקרית שלי היא חוסר האמינות של העלילה. לא ברור איך עוזרת ממעמד נמוך של שנות השלושים של המאה העשרים, היצליחה להיכנם לבתיהם של שלוש נשים ולשבת אתן על כוס תה. הסופרת לא טרחה להסביר איך זה התרחש וגם את ההבדל בין הרצח הראשון (ללא כידון) לאחרים.
עושה רושם שפתרון התעלומה לא היה מתוכנן בזמן כתיבת הספר, אלה רק בסופו.

לא ממליץ

לפני 12 שנים•מרק
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“למיטב ידיעתי זהו ספר שני בסדרת ספרים על בלשית מייסי דובס החמודונת והמתוקונת. מייסי דובס היא בעלת משר”