ביקורת ספרותית על דברי מתיקה מאת איאן מקיואן
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 במאי, 2017
ע"י אלון דה אלפרט


****





מצד אחד אינטיליגנטי. הו, כן. אין מקיואן בלי זה. מילים עוקצות, משפטים מתוחכמים ובהירים, תיאורי מצבים קומיים או טרגיים (או שניהם גם יחד) מדוייקים להפליא, מעשי ידי אמן, בתיבול עדין עדין של סרקזם ויכולת כמעט בלתי אפשרית למצוא את העגום בתוך הקומי ואת המשעשע בקרביו של הנוגה. אצל מקיואן אין שום דבר חד-משמעי. אין שחור, לבן, ואפילו לא כחול-ים או אדום-כלנית. אין רגשות נקיים. לא "כועס" או "זועם", לא "עצוב" וגם לא "מאושר". את כל הצבעים, תתי-הרגשות הסותרים והגועשים מצליח מקיואן לתאר במיומנות עוצרת נשימה ובדיוק של מייסטר מהרנסנס, במכחול דקיק של שערה יחידה.

מצד שני, משעמם תחת.


****
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יפעת (לפני 7 חודשים)
פשוט נראה לי פחות הסגנון שלך... אבל לפי התגובה נראה לי שהכל בסדר ושזה עדיין אתה שם :)))
אלון דה אלפרט (לפני 7 חודשים)
למה, יש מכסה? כי דווקא אמרתי למנהלי האתר שאני מעדיף שלא ישלמו לי פר מילה
יפעת (לפני 7 חודשים)
אלון, ביקורת קצרה?!?!
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
שאלה קשה. ספרים שונים שלו עובדים אחרת על כל אחד. בעיניי, אהבה עיקשת וסולאר היו הכי מוצלחים שלו שקראתי.
shila1973 (לפני 8 חודשים)
מעולם לא קראתי את ספריו
מהו ספרו הטוב ביותר להתחיל?
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
למה היפסטרים?
רונדו (לפני 8 חודשים)
נטשתי אחרי פחות מ-100 ע' מתחכם מדי, קלישאתי מדי, ספר להיפסטרים משועממים ומשעממים
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
אהבתי את צמצום הנוסחה של מקיואן שעשית.... למרות שאני לא בטוח שהוא אכן מאפיין את כל הספרים שלו. נתקלתי כבר בשניים שלושה שלו שהמכניזם הספרותי שבהם עבד אחרת לגמרי. חוסר הנוסחתיות באמת קיצוני אצלו. אם כבר, בדרך כלל הספרים של מקיואן נסובים סביב אדם אחד או כמה שאירוע קיצוני כלשהו טורף את הקלפים בחייהם באופן אבסורדי כמעט. אבל אפילו לזה קשה לקרוא ממש ״נוסחה״. אפילו לא תימה. ובכל אופן, פה זה בהחלט לא היה מוצלח במיוחד.
מירב (לפני 8 חודשים)
אני מאוד אוהבת את מקיואן אבל כמוך לא התלהבתי מהספר.
בכלל, נראה לי שנוסחת "פריבילג בריטי לבן נתקל בהכרעה מוסרית קיצונית", שמקויאן ביצע בהברקה ב"שבת", "אהבה עיקשת" ועוד כמה, מתחילה לגמגם. קראתי דברים דומים גם על ספרו החדש, וחבל.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
בקצרה, שונרא: לא. גם לא אם זה חרא ספר.
צב השעה (לפני 8 חודשים)
תחום השירותים מזכיר לי הברקה אחרת שלך
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=73904
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
אהמממ... זה לא כל כך נעים... אבל יש לי שאלה מהתחום של בדיחות קקי-פיפי...
אם ספר הוא משעמם תחת, כדאי או לא כדאי לקרוא אותו בשירותים?
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
כבר נאמר לפניי, ובחלק ניכר מהביקורות על ספריו:
מקיואן מגוון מאוד בנושאים, ברמה ואפילו בסגנון. כדאי לנסות עוד אחד או שניים כדי להיווכח.
אירית (לפני 8 חודשים)
התחלתי- ולא סיימתי.
סופר מוערך, חשוב, מצליח, פופולרי, יודע לכתוב, ובכל זאת...
אין לי מושג ירוק מדוע, אבל אני לא מתחברת אליו.
תודה.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
לא מבין בפיזיקה, לא הרגשתי אידיוט. כבר היה לנו דיסקאשן קטן על זה, אבל וואלה, אני מרגיש אידיוט ליד וולבק
אפרתי (לפני 8 חודשים)
מקיואן, גם בסולאר המבריק, ממש מתאמץ להראות כמה הוא מבריק. כל כך הרבה עמודים על אנרגיה סולארית, שמי שלא מבין בפיזיקה הרגיש אידיוט.
אני הרגשתי אידיוטית.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
מחשבות, יש הרבה דברים שאפשר להגיד על הספר הזה. "מרתק" זה לא אחד מהם.
למשל: יבש, חופר, פטפטני, ומשעמם תחת. (גם אם ידעני, רהוט וכתוב היטב). "סולאר", למשל, מנצח אותו בכל פרמטר אפשרי. אבל לא תסכים איתי, אז נניח לזה.

אפרתי, אני לא מסכים לגמרי. מקיואן לא נפוח, ובכל אופן לא מרגיש לי שהוא משוויץ ביכולת הכתיבה שלו (כמו שנגיד מאיר שלו עושה כמעט בכל ספר). הוא איכותי באמת ויודע לכתוב באמת. אלא שמשהו בספר הזה השתבלל לתוך איזו מין מעשיה ספירלית מטרידה (כמו ספרים אחרים שלו, לצערי) שלא הצליחה לצאת מהפינה המעצבנת שנלכדה בה ולפרוח ולהיות משהו מעניין ממש.

חני, הספר הזה לא עורר אצלי כמעט כלום מעבר לגבולות הספר. אזני החמור שקיפלתי בו היו בעיקר לניסוחים או סיפורים שהרשימו אותי באופן נקודתי. ולהלן הסקירה הלאקונית.

ונצחיה: מונטי הול (שבאופן משעשע משהו הצגתי אותו בפעם האלף רק בשבוע שעבר לקולגה לעבודה - שכמובן ענתה כמו כולם ולא השתכנעה - כמו כולם - גם בדוגמה עם המיליון דלתות) למרות המקוריות היחסית שבה מקיואן הכניס אותה לספר, לא הצליחה להוציא ממנו משהו מעבר. לדעתי.

נצחיה (לפני 8 חודשים)
אבל, אבל, אבל... אבל מונטי הול!
נו, בסדר. צודק.
מחשבות (לפני 8 חודשים)
חני, למה ציפית? זה מקיואן טוב וזה נדיר למדי.
חני (לפני 8 חודשים)
מה זהו? נגמר לך ה "say""
לך תמיד יש המון לומר.
אלון תמיד כשאני קוראת סקירות שלך
גם על ספרים לא משהו אני חושבת
" מה אלון הולך למכור לי הפעם"
הפעם זה היה כלום...........
ועוד ממקיואן?
אפרתי (לפני 8 חודשים)
אלון, יצאתי מהארון!!! וכך כתבתי על הספר הזה בסוף הביקורת הארוכה שלי:

מקיואן דומה בעיני בספר הזה לנובוריש ספרותי, מין פאריס הילטון, שמתהדרת בקול רעש וצילצולים בתיק של לואי ויטון בשווי של 52,000$. ואם יהין מישהו לדקור את הבלון הזה בסיכה, מוטב שתתרחקו משם, כי הרעש שישמיעו כל היוהרה והרהבתנות הנפלטים ממנו עלולים להעפיל לדציבלים ברמה מסוכנת.

כמה אני שמחה!

ואני עוד נתתי לו 4 כוכבים.
מחשבות! תדבר איתו שיחזיר לי מיד 2 כוכבים בחזרה!!!
מחשבות (לפני 8 חודשים)
אחד משלושת הספרים המרתקים של מקיואן.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
סליחה, התכוונתי שייערה של שרימפ או של סייפא של זייברה
פואנטה (לפני 8 חודשים)
אהה, גם מקיואן טבעוני?
לא קוראת!
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
השייערה עשוייה מתירס, סוגה עילית
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
הסייפא של הסייפר
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
אני התכוונתי לסייפא של הביקורת שלך ולא של הספר.
אני לא יודעת מה הסייפא של הספר כי לא הגעתי לסייפא של הספר. למעשה גם לא הגעתי לפתייחא של הספר כי שמעתי שהוא משעמם תחת.
פואנטה (לפני 8 חודשים)
ראשית, אני חייבת לדעת מאיזה חומר עשויה אותה שערה, ומהו סוגה ואורכה.
רק אז אוכל להתכבד ולהכריע בדבר דברי המתיקה.
אלון דה אלפרט (לפני 8 חודשים)
תיכף יגיע מחשבות להגיד לי שאני לא יודע כלום. וזה בסדר. הספר הזה ממש ממש טוב. אבל משעמם תחת. יש אנשים שזה מתאים להם, או שלא ישתעממו, אז אני מניח שאפילו בינינו אין כזה חוסר הסכמה. מקריאה של הביקורות עד עכשיו, הרבה כתבו שהם השתעממו, עד הסיפא שפתאום הפכה להם את העולם, במין טוויסט. אז אני לא התרשמתי. שיתכבדו ויבחרו הקוראים העתידיים אם להאמין לרישא, או לסיפא. או, כמוני, לשתיהן.
yaelhar (לפני 8 חודשים)
אני אהבתי אותו מאד.
דני בר (לפני 8 חודשים)
ביקורת שנונה...גם הסיפא!
שונרא החתול (לפני 8 חודשים)
אז בעצם זה כמו הביקורת שלך.
אבל בלי הסייפא.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ