ביקורת ספרותית על דברי מתיקה מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

כשסופר מחליט לכתוב בגוף ראשון דמות שאינה ממינו - סופר על אשה, סופרת על גבר - רצוי שתהיה לו סיבה טובה לעשות זאת, פרט לגימיק, כי הרבה פעמים כשקוראים ספר כזה מרגישים צרימה (אני הרגשתי צרימה כזאת ב"מאדם בובארי" שלא נכתב בגוף ראשון, אבל דמות האשה שם היתה צורמת לטעמי). הספר הזה כתוב בגוף ראשון של אשה, ולא רק שלסופר היתה סיבה טובה מאד לעשות זאת - סיבה שמתבררת רק בסוף - הוא גם הצליח, לטעמי, להיכנס מתחת לעורה ולהיות אשה.

סרינה היא יפהפייה בלונדינית, בת טובים, שאוהבת מאד לקרוא אבל יש לה כישרון אמיתי במתימטיקה ואמה הנמרצת מתעלת אותו ללימודי מתימטיקה בקיימבריג', ומכחידה את רצונה של סרינה ללמוד ספרות באוניברסיטה בינונית ולהשתקע באיזו עיר שדה ולחיות חיים בורגניים לא מרשימים. הייתם חושבים שרשימת הכישורים הזו תיצור גם אשה בטוחה בעצמה (ביופיה, בנשיותה ובשכלה)? מי שיחשוב כך הוא בודאי גבר...סרינה מטולטלת כנוצה ברוח - חסרת ביטחון, שואפת לרָצות, מוכנה להענות לכל גחמה של כל מי שהוא דומיננטי ונחוש ממנה. חייה של סרינה מוקדשים למטרות אפויות למחצה של אחרים, והיא תרקוד לחליל של אותם אחרים, שיצליחו לשכנע אותה - בקלות - בערכן של מטרותיהם.

הספר כתוב טוב כמו שמקיואן יודע: הסיפור מתקדם היטב, עיצוב הדמויות העיקריות טוב וכן גם עיצוב התקופה באנגליה של שנות השבעים המשמימות. מקיואן, כדרכו, עושה שימוש מושכל בהחלט בסיפורים צדדיים לכאורה, שמתבררים בסוף כ"תשתית ראייתית" ממדרגה ראשונה. בנוסף אהבתי מאד את ההומור ואת התיחכום. בחלק מהספרים של מקיואן שקראתי היתה נטייה לעומס (במיוחד בתאורים שמנסים להחיות תקופה) בספר הזה העומס היה מינורי, בהחלט נסבל.

אהבתי את הספר - אליו הגעתי בזכות הביקורת של מלכי (תודה רבה!). ייהנו ממנו אלה האוהבים ספרים מתוחכמים, כאלה המפתיעים בהפיכת הסיפור הנראה שיגרתי, למשהו אחר, הרבה פחות שיגרתי. והשאלה הנשארת ללא מענה היא מה דינו של בוגד הבוגד בבוגד? לי אין תשובה. וגם למקיואן לא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על דברי מתיקה