ביקורת ספרותית על עולם הסוף מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 במאי, 2017
ע"י חני


העברתי אצבע על הספרים כמו בתנועת אקורדיון ושלפתי את אמיל אז'אר עם הספר "כל החיים לפניו" הרגשתי שאני פוגשת חבר. צהלתי משמחה והודעתי למארחת שזה אחד הספרים הטובים שקראתי. ואז היא ניגשה לספרים ובתנועת אקורדיון גם כן שלפה ספר. את "עולם סוף" של אופיר טושה,. היא הצהירה בקול "זה הספר הטוב ביותר שקראתי".. אז היא תקרא את אמיל ואני הבטחתי לקרוא את טושה. לקח לי מאז פסח טיפין טיפין...

*************************************************

מפתיע,שונה,מרתק,מאתגר מחשבתית ולא דומה לאף ספר אחר שקראתם.

"יכול להיות שאהבה היא התירוץ הנעלה ביותר לחיות, ואובדנה-למות?"
"אסור לתת את הכל באהבה כי היא לוקחת כפליים בתמורה,לא רק את מה שהאדם מוכן לתת אלא אפילו את עצמו"


הספר הזה הוא אווטאר של פנטזיה ודמיון על העולם שמעבר לאהבה,מעבר לשמיים ולגבולות ולמימדים כפי שאנו מכירים אותם.הספר הוא על אהבה טוטאלית ומוחלטת
שמתחילה על האדמה ומסתיימת אין שם בעולם מטאפיזי. טושה אכן יצר יצירה למופת,יצירה גאונית.
והשאלות שהוא מציב לנו ,הקוראים, שאלות שנכנסות לקרביים. כי הרי כל אדם חשב על מוות מתי שהוא, על מה הוא המוות? האם הוא התחלה של משהו חדש (זה כי אנו מפחדים לחשוב אחרת),האם כל השירים והסיפורים, הזיכרונות, האהבות וההתחלות, האם זהו, נגמר, "קפוט"?.
העלילה מסועפת במיוחד כשבן נחליט לכתוב סוף משלו לחיים שלו.הגיבורים שלנו כאן
הם בן ומריאן שלהם האהבה היא בפירוש זכייה בלוטו .התיאום ביניהם בכל שנות הנישואין
היה ללא דופי, הם השלימו אחד את השני וחשבו שתמיד יהיה להם אחד את השני.
הייתה להם שיגרה, חברים שאוהבים, משפחה תומכת. הכי חשוב היה להם אחד את השני.
ומה קורה כשאחד מת והשני מתאושש ומייחל למותו כדי ששוב יהיו ביחד.
על כך כל הספר .על החיפוש הזה בחיים ומחוצה להם כדי להשקיט את הלב והמחשבות.

החלק הגאוני בספר הוא מה קורה לנו אחרי המוות בצורה הכי משעשעת טושה בנה לנו עולם יציר דמיון ששם יש הסעות מיוחדות לפי שנים אם בא לך במקרה לבקר חבר.
נניח אם פתאום בא לי ללכת לבקר את מרלין מונרו או ג'ניס ג'ופלין, או נניח פיקסו או ויואלדי זה אכן היה מתקיים. הבתים שם מסודרים לפי השנה שנולדת או מתת .אם ברגע אחד בא לך ליפול לתרדמת אינסופית גם את זה מתאפשר בלחיצה אחת.
לא מקבלים כסף תמורת עבודה כי כל אחד עובד בכיף במשהו שהוא אוהב. לא קונים בסופר בכסף
אלא לוקחים כל מה שבא לקחת. אין משכנתה או מיסים והכל כל כך מסודר עד סטרילי שזה מפחיד.

החיפוש של בן אחרי מריאן מרחיב את הלב וגורם לו להתכווץ כי הוא כואב את האהבה שהייתה ולא מוכן להמשיך הלאה. והכי חשוב איך אנחנו בחיים של כל אחד מאיתנו מודים על מה שיש ,על האהבה שיש לו ושמח בה ולו רק בגלל ההבנה שצריך למצות כל רגע ורגע בחיים שמתחת לעננים ועל האדמה.


"פעם משהו שאל אותי מה אני מוצאת בך ?חשבתי ועניתי – דברים שלא ידעתי שאיבדתי. הוא אמר שזה משפט יפה וערטילאי. אמרתי לו שאם פעם יחווה אהבת אמת וחלילה תלך ממנו האהבה, יבין."

האם חשבתם מה עלול לקרות אם נמצא את כל האנשים שפגשנו כאן גם שם?......
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני חצי שנה)
ואפרתי פחד כמובן מכווץ וחוש הומור מרחיב את הלב. הספר הוא שופע בחוש הומור
ודווקא את מכל האנשים תתחברי
ביג טיים.תודות.
חני (לפני חצי שנה)
יפעת תודה תודה זה מעניין איזה ספרים נשארים אתנו
כצידה לדרך...
יפעתי (לפני חצי שנה)
כתבת נפלא, ספר פשוט נהדר. קראתי לפני שנים ועד היום סוחבת אצלי את המשמעות שלו.
אפרתי (לפני חצי שנה)
תמיד כותבת נהדר. מפחדת מספר כזה...
חני (לפני חצי שנה)
Cujo חן חן .זה סופר שמפיח חלקות
שאף אחד לא אוהב להתעסק בהן.
זוכרת גם את הסקירה שלך של טושה
אנחנו די בודדים פה במערכה.
חני (לפני חצי שנה)
כוורן תודה הוא מיוחד
כי הרעיונות שלו לא שגרתיים.
cujo (לפני חצי שנה)
יופי של ביקורת - הוא אחד האהובים עלי. בזמנו עולם הסוף החזיר לי את האמון והרצון לקרוא ספרות מקור.
הכוורן (לפני חצי שנה)
ביקורת מקסימה , נשמע כמו סופר ייחודי ולא שגרתי. סיקרנת .
חני (לפני חצי שנה)
דן תודה רבה יש בספר באופן מצחיק ופרדוקסלי תקווה.
אתה מצטרף לשורה ארוכה של "לא סובל אותו"
התור ארוך אז קח מספר...חחחח
אולי יש בזה משהו מעודד שאני מגלה ספרים
הרבה אחרי שכולם כבר קראו אותם.
מסמר עקרב (לפני חצי שנה)
חני, כתבת כל כך יפה שאת נפעמת כל פעם מחדש מכך שכל אחד רואה אחרת את הספר, ואני מוסיף ואומר שמה שמדהים אותי זה שאותו אדם עצמו, בתקופות שונות בחייו, יכול לראות אחרת את הספר. את טושה גפלה אהבתי מאוד בעברי הרחוק. עכשיו אני לא מסוגל לקרוא אותו... והביקורת שלך נהדרת.
חני (לפני חצי שנה)
קצר ולעניין תודה זה כבר חברים רבים שלא מתחברים
.מה זה אומר?
אולי שאופיר טושה לא מעוניין להגיע למכנה רחב
ואם כך זה חבל.
חני (לפני חצי שנה)
צילה דווקא האקשין מתחיל קצת אחרי הדפים הראשונים.
אולי תנסי
קצר ולעניין (לפני חצי שנה)
אהבתי את הביקורת. אל הספרים שלו אני לא מתחבר בכלל. וזה באמת נחמד שכל אחד קורא את הספרים אחרת...
צילה (לפני חצי שנה)
קראתי מספר עמודים בספר ולא התחברתי כלל. שמחה שנהנית ממנו.
חני (לפני חצי שנה)
תודה סקאוט.יצירתי הסופר. הוא הפך נושא כאוב לידידותי.
סקאוט (לפני חצי שנה)
סקירה טובה! לסופר בהחלט יש דמיון פורה! סיקרנת אותי לגבי הספר! ( למרות שאני לא מחבבת ספרים שעוסקים בנושא המוות)
חני (לפני חצי שנה)
דני תודה .אתה אדם של "תכלס" בארור שמשהו כזה דמיוני שלא עומד עם המציאות
בקנה אחד לא ידבר אליך...
יש בספרים שלו טרחנות כולל התפלספות
שלא מתאימה לכולם.
לכן לקח לי זמן רב אתו.
הוא מופרע קיצוני באופן גאוני.
חני (לפני חצי שנה)
אייל הספר הזה יונה ונער של שליו הוא פיסגת הספרים. אתה באופן מיוחד תתחבר לספר.
דני בר (לפני חצי שנה)
הרעיון יפה, הביקורת טובה מאוד, ומשום מה אני לא מצליח לקרוא אף ספר שלו.
משהו מרתיע אותי!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חצי שנה)
לא קראתי
חני (לפני חצי שנה)
אייל אני זוכרת את הסקירה שלך על הספר הנכחי ואמרתי לך שאגיע אליו.
תאר לך שגם שם אם נצא מהקופסא
תהיה סימניה ויותר מכך אם נלך רחוק
נפגוש סופרים ואמנים וציירים ...
הישראלי בין הכי טובים לטעמי הוא יונה ונער
לא זוכרת אם קראת אך הוא באמת מופת.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חצי שנה)
ביום שהמוסיקה מתה, הוא הספר הכי טוב של גפלה, אחריו (בציון של 4 כוכבים) הספר הזה, ואחריו כל ארבעת ספריו בגרועים, הנוראיים, המשעממים וכ'ו וכ'ו.
ביום שהמוסיקה מתה הוא לא רק הספר הכי טוב שלו, אלא אחד מהספרים הישראלים הטובים שקראתי, אם לא הכי טוב. ספר שהוא ההיפך הגמור מנימרח. אפילו לא רציתי שייגמר. הרעיון, הרבה פחות טוב לדעתי מהביצוע. למען האמת, הרעיון די נדוש - יש הרבה ספרים שעוסקים במוות ובשאלה מתי נמות. אופיר לקח את זה לכיוונים אחרים ומפתיעים.
חני (לפני חצי שנה)
יעל אני נפעמת כל פעם מחדש מכך שכל אחד רואה אחרת את הספר.
ביום שהמוזיקה מתה הוא ספר
שגרם לי לתעוקה בסופו אך במשך כל הספר
התלהבתי מהמוזיקה שגדלתי עליה.
זוכרת בעיקר את הקיור.
שוב פעם הוא לוקח את המוות מוציא
את הרעיון הקודר ממנו ועושה אותו שמח.
כמו מפיח חיים במוות והופך אותו ידידותי
כאילו מבטל את האקסיומה.גאון.
חני (לפני חצי שנה)
יונתן תודה נראה לי שמשהו לא סגור אצלו עם מוות.
בשני הספרים שלו שקראתי יש רעיונות ביזארים
לגבי המוות.הוא בורח מהקופסא
בזמן שאנחנו נחים בתוכה.
מבחינתי יש ברעיונות שלו פריצת גבולות
מטורפת.
חני (לפני חצי שנה)
רץ זוכרת את המנטרה הזו יופי. "תן כפי יכולתך והקיבוץ יתן כפי יכולתו."
אבל אז הייתה תקופה שחברים הכניסו
לתיבות דואר מכתבים שהם פרזיטים בעוד
שהשאר קרעו את התחת.
הקיבוץ הישן זו אהבה בשבילי.והסוציאליזים מת
השיטה לא הצליחה.
בעולם הדמיוני בלי שהכסף הפריע יכולת
לחיות בצמצום בלי לחשוב מה יהיה כשייגמר.
תודה
yaelhar (לפני חצי שנה)
קראתי את "ביום שהמוסיקה מתה".
ממש לא חושבת שיש בו גאונות. רעיון - מדליק ככל שיהיה - אינו יותר מקופירייטריות במהותו אם לא יודעים איך לפתח אותו, ולטעמי הוא לא יודע.
כתיבתו מגושמת ומעיקה, ובעיקר - הוא שיעמם אותי קשות.
יונתן בן (לפני חצי שנה)
סיקורת מקסימה. ויפה מאוד שהצלחת להתחבר לספר. לי לא כל כך הלך... ללא ספק סופר מוכשר, אבל בעיניי צורת הכתיבה שלו מעיקה.
רץ (לפני חצי שנה)
חני - הבחירה הראשונה מקובלת, השנייה, פשוט לא לטעמי, לא מסתדר עם פנטזיה, אבל אהבתי את החיים שאחרי -כל אחד נותן לפי רצנו, ומקבל לפי רצונו, גרסה משופרת לאידאולוגיה, של גרעין הנח"ל שלי בגיתית, בה כל אחד היה אמור לעשות כפי יכולתו, ולקבל כצרכיו, מה שאמור היה להיות לא היה בפועל, ואנשים העדיפו את גיהינום הקפיטליזם, על גן העדן הסוציאליסטי. לכל צורת חיים יש, חיים ומוות בו בעת. כתבת יפה.
חני (לפני חצי שנה)
יעל תודה איזה קראת? יש בו גאונות מסויימת.
הרעיונות לא שגרתיים בעליל.
בספר הנוכחי ממש יצר עולם שנושק
לעולם שלנו..והכל מאורגן ומסודר חוץ מפרט
שולי אחד.כולם עירומים ...
yaelhar (לפני חצי שנה)
ביקורת יפה.
מהספר האחד שלו שקראתי לא התלהבתי, ולא נראה לי שאקרא עוד ממנו.
חני (לפני חצי שנה)
אכן מיוחד תודה נתי
נתי ק. (לפני חצי שנה)
אחד הספרים המעניינים והמיוחדים... תודה על הסקירה
חני (לפני חצי שנה)
מחשבות ולי תודה זה כל העניין אין לאף אחד תעודת כשרות
לגבי מה יהיה לאחר מכן.ואם רוח בונה חומר
אז כל העולם פתוח ומואר לאפשרויות ופנטזייה.
לא עוצרים את המטוס בגבולות שאנו מכירים
אחרת נהיה משעממים,מקובעים ולא ניפתח.
אז זה ספר שצריך ראש פתוח...
ורק כמה שאלות שחשבתי עליהם הזמן הקריאה.
1.אם לא היינו צריכים כסף בשביל לחיות האם היינו עובדים בעבודה אחרת.האם זה היה מאפשר לנו לעבוד או להתעסק במשהו שאוהבים.?
2.מה היה בסופר או בכל חנות כל שהיא אם היינו יכולים לקחת הכל בלי לשלם.כל מה שנחפוץ.האם עדיין היינו אגרנים כפייתיים.?
לי יניני (לפני חצי שנה)
הסקירה שלך היא בונבון...אבל כמו שכבר הבנתם במקרה הזה מחשבות ואני תמימי דעה.
מחשבות (לפני חצי שנה)
יופי של סקירה. על פני הדברים, ספר כזה היה נדחה אצלי בבוז. לא רק שלחיים אין שום משמעות, המוות הוא סופי וחתום. ברעיונות האלה אין שום חדש.
דן בן אמוץ כבר אמר שגן עדן וגיהנום הם פה, כאן ועכשיו.
רעיונות נשגבים כאלה נהדרים בספרות, אבל בחיים, כמו בחיים, מה יש לארוחת הצהריים?





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ