ביקורת ספרותית על עולם הסוף מאת אופיר טושה גפלה
ספר מעולה

---

בדיוק כשאמרתי נואש מסופרים ישראלים, פגשתי באורח פלא בטושה-גפלה,
ניסיתי להתכחש ולהתעלם, ניסיתי לחלוף על פני המדפים ולהשאיר את ספריו מיותמים, אבל כנראה שזה היה חזק ממני, והגיע הזמן שאני אכריז על כך בפרהסיה.

יש משהו מאוד מיוחד בכתיבה שלו, משהו שמזכיר לי את מורקמי יקירי,
היכולת לשלב פנטזיה בצורה ראליסטית, היכולת לערער את שפיותו של הקורא עד לדף האחרון.
בדיוק כמו שמוריקמי יכול לשכנע אותי ביכולתם של חתולים לדבר, כך אופיר טושה גפלה מצליח לשכנע אותי כל פעם מחדש, מצליח לשכנע אותי שלמרות המילים הכתובות, העלילה והגיבורים הספר אינו בדיוני,

בן מנדלסון הוא גיבור במלוא מובן המילה, והעולם האחר שיצר טושה גפלה מתאים לדמויותיו בבהירות, וגורם לקורא לדמיין סט של סרט מיוחד במינו, משהו שלכאורה נשגב אך אם זאת מציאותי להחריד.
הספר מכיל דמויות מגוונות מאוד, שכל אחד חי לכאורה בעולם משלו אבל חייהם משתפשפים האחד בשני, ומשאירים טביעת אגודל ייחודית, טביעה המשפיעה על חייהם בצורה בלתי הפיכה.

מפתיע אותי מאוד כי "עולם הסוף" הוא ספר ראשון, הוא מלא במונולוגים ובניו-אנסים כל כך מיוחדים, שהייתי מצפה לקרוא מסופר מיומן.

אחרי שני ספרים בלבד , אני יכולה לדעתי להודות, שאופיר טושה-גפלה הוא הסופר הישראלי, בן זמננו (היחיד) האהוב עלי, וזה בהחלט נוטע תקווה.

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על עולם הסוף