ביקורת ספרותית על עולם הסוף מאת אופיר טושה גפלה
ספר בסדר

---

ביום אחד בהיר אשתו של בן, אהובת חייו, מריאן, מתה בתאונה טרגית ומסתורית. בן לא יכול לחיות בלעדיה, אבל לפני שהוא מצטרף אליה בעולם הבא, הוא מחליט לחטב את עצמו ולהתכונן לקראתה, כמו בטוח שאכן יפגוש אותה ברגע שיכניס את קנה האקדח לפיו וילחץ על ההדק. אבל העולם הבא הוא לא בדיוק מה שבן ציפה שהוא יהיה, ומריאן חמקמקה משחשב.

הקונספט מעניין ויצירתי, ובאמת כפי שאמרו כאן, קשה להשוות אותו לספרים אחרים, כי זה ספר מאוד מיוחד. השפה של אופיר טושה גפלה עשירה מאוד, ויש חלקים רבים שכתובים בכזה שצף שזה מרגיש כמו מונולוג ממח קודח והזוי, בקטע טוב. אהבתי את הסיפור, את הדמיון הרב ואת העולם שנבנה, אבל אני חושבת שיש פה הזדמנות מפוספסת מבחינת כמה סופר וכמה נחקר העולם הבא שאליו כביכול מגיעים לאחר המוות. אני מבינה אמנם שהייתה חובה וצורך להתמקד בדמות הראשית וחיפושיו, אבל בעיני, יכלו להתייחס לאלמנטים אחרים ונוספים בעולם הזה, ולערב יותר את מה שמתרחש מחוצה לסיפורו האישי של הדמות הראשית, בעיני היה יותר מעניין. הוא באמת עושה זאת כמו בקטעים שבן פוגש מפורסמים שנפטרו או מגלה חלקים חדשים בעולם, אבל לא מספיק לעניות דעתי.

העולם הגדול שהסופר יצר פה, גדול יותר אפילו מהסיפור שלו, ככה שבאיזשהו שלב, כשהבנתי שפיתוח העולם פחות חשוב מהסיפור של הדמות הראשית (שהיה אגב, דיי פשוט לטעמי מלהחזיק ספר שלם), אז כבר הייתי מוכנה להגיע לסיום הספר, ויפה שעה אחת קודם. ספר טוב ומעניין, אבל גם טיפה מסתבך בתוך עצמו, ומעט מייגע לקראת הסוף.

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על עולם הסוף