ביקורת ספרותית על פעם אחת, אישה אחת מאת יואב שוטן גושן

---

הגעתי לספר "פעם אחת, אישה אחת" אחרי שראיתי אותו ברשימת הרבי מכר במוסף ספרים. קניתי אותו ב-20 שקל לצד ספר אחר שרציתי, ובדיעבד עזבתי את הספר השני באמצע וזה עדיין מתרוצץ לי בראש. התחלתי לקרוא סתם מתוך סקרנות, ומהר מאוד גיליתי שאני פשוט לא יכול להניח. נדמה לי שקראתי הכל בארבע שעות, ואני לא קורא מהיר במיוחד. רגע, אני שונא את המשפטים האחרונים שכתבתי, כי זה קלישאה ("אי אפשר להניח מהיד"? האמנם כתבתי משפט כה בנאלי?), אבל זה פשוט ככה. יש כאן עלילה חזקה, שמתחילה מקונספט ברור ומהר מאוד צוברת תאוצה. רגע לפני שאמשיך אני רוצה להדגיש משהו לגבי הטעם שלי.
כשלעצמי, אינני קורא של ספרות "מהורהרת". הכוונה לספרות שבה אין ממש עלילה, יותר מחשבות, זרם תודעה, התרשמות מהעולם והתפעלות מעלה שנשר מעץ. אני לא מתנגד לשירה, כשהיא טובה, כשיש במרכזה רעיון או קונספט ברור, אבל שוב, אני לא סובלני כלפי מילים שבמקרה נוקדו.
זאת הסיבה שבגללה כל כך התרשמתי מ"פעם אחת, אישה אחת" – הספר מונע סביב גיבור עם רצון ברור, הוא נמצא בדילמה, נורית אשתו היא אנטגוניסטית כבדת משקל, ושלל הדמויות שמופיעות בעלילות המשנה מייצרות חויה חזקה, מונוליתית, עם שאלת יסוד על המונוגמיה שזוכה לדיון אמיץ, משכנע ואותנטי, וחשוב מכל – מלאת הומור ומקוריות. הכתיבה מאוד משחקית, קפיצית, גמישה, מטבח תוסס שבו החומרים הצבעוניים מקבלים את הטיפול הנכון, ומפתיעים מחדש. לא רוצה לעשות ספויילרים, אבל אני חושב שעלילת המשנה של אמנון, ביקורת המסעדה, התיכון שבו עידו ושיר למדו, וכמובן שלושת העמודים האחרונים הם מבריקים. מאסטרפיס. רגע, אני פתאום מרגיש צורך לסייג - אין לפנינו ספר בעל חשיבות היסטורית. לא מדובר ב"מאה שנים של בדידות", "בעל זבוב" או "האחים קארמזוב", אבל גם נדיר שאדם מוכן לצאת למסע כמו שהאחרונים מזמנים. כאן יש ז'אנר של ספר קומי מאוד, שלא בורח מדיון עמוק מהותי, ושאפשר לקרוא בחצי יום.
לסיכום – ספר נהדר לסופ"ש, לטיול, למי שרוצה עלילה טובה עם ספרות, כתיבה יצירתית ומנוע קומי חזק.

» ביקורות נוספות של רונן גולדשטין
» ביקורות נוספות על פעם אחת, אישה אחת