ביקורת ספרותית על רמפול - פרקליט פלילי מאת ג'ון מורטימר

---

הספר מגולל את חייו של רמפול, פרקליט פלילי שנאלץ לדשדש בביצה הטובענית והעבשה של בתי המשפט הפליליים הנחותים בלונדון (האולד ביילי), כשכל פרק הוא למעשה תיק, בדומה לסדרות טלויזיה משפטיות. עד כאן, התיאור שלי קצר, משמים, וקר כמו דג מלוח שמוגש בבר-מצווה לצד וודקה זולה. זה בגלל שאני לא מוריטמר. וזו בדיוק הגדולה של הספר הזה - סיטואציות משפטיות נכתבות בשנינות שיש רק לבריטים, היחסים מול אשתו (המכונה "זו שיש לציית לה"), מלווים את העלילות הפרקיות, והכל נעשה באיזה חן שקשה להעביר בסיכום או בביקורת של קורא.
חשוב לי במיוחד לציין את איכותו הנהדרת של התרגום (מיכל אלפון). הספר כתוב בעברית קולחת ונעימה, ועם זאת אפשר איכשהו להרגיש שזה הכל באנגלית. כך למשל, שופט זקן לא מבין על מה משוחח נאשם שמדווח כי לא היה באירוע - "מה פתאום, זה היה ביום שהרולינג סטונס הופיעו, אין מצב שהייתי מפוצץ כספת", עונה הנאשם, אך השופט הישיש לא יודע מה זה "רולינג סטונס". עונה לו הפרקליט: "מדובר בלהקת גז' כלשהי, שקנתה לעצמה פרסום מסוים ושרה שירי קצב". כל כך בריטי, כל כך מצחיק ושנון.
הספר הזה לדעתי הוא חובה לכל מי שאוהב את מונטי פייתון, הומור בריטי, תיקים משפטיים, ומחפש ספר קליל, ציני אך מתובל באהבת אדם (למשל היחסים של רמפול עם אשתו ובנו). ספר נהדר, חמישה כוכבים. לא סתם מדובר ברב-מכר בינלאומי, שתורגם לעשרות שפות. כמה טוב שאפשר לקבל אותו גם בעברית.

» ביקורות נוספות של רונן גולדשטין
» ביקורות נוספות על רמפול - פרקליט פלילי