ביקורת ספרותית על שלג מאת אורהאן פאמוק
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 באפריל, 2017
ע"י עמית לנדאו


טורקיה עוברת בשנים האחרונות שינויים פוליטיים מהירים. הרומאן הזה, שנכתב סביב המילניום, מתאר את טורקיה שלפני עידן ארדואן, טורקיה שהיתה עוברת הפיכות צבאיות חדשות לבקרים, ושבה כוחות שנשבעו בשם החילוניות ברוח אתאטורק דיכאו באלימות קטלנית ביטויים פומביים של הדת. מה שהרשים אותי במיוחד הוא היכולת של פאמוק לכתוב ספר שמצליח להיות גם סיפור לירי על אהבה מוחמצת, וגם רומן פוליטי שיוצר סאטירה משעשעת על אמנות מגוייסת ועל אבדן גבולות בין היצירה לחיים האמתיים. המבנה המרשים והמהודק שיצר פאמוק נע בין שני מישורים: הראשון הוא עלילה עם נופך הזוי של אגדה, המתרחשת במשך ימים ספורים בעיר שדה פריפריאלית שמנותקת מהעולם בשל השלג הכבד. זו עיר שבה הכל יוצאים מדעתם- נערות דתיות שנאסר עליהן לעטות כיסוי ראש באוניברסיטה המקומית מתאבדות, הגימנזיסטים המאוהבים בהן, תלמידי הפנימיה הדתית, מעלים שאלות קיומיות וכותבים סיפורי מדע בדיוני איסלאמיסטי(!), ואנסמבל תאטרון ניסיוני מרקסיסטי, שמנסה לשלב את רוח ברכט עם ריקודי בטן וחיקויים עממיים של פרסומות טלויזיה, מתכנן הפיכה צבאית אלימה שתשתלט על העיר ותחנך את ההמון הנבער. המישור השני, הרציני והריאליסטי, מתרחש כמה שנים מאוחר יותר, והוא מעין דו"ח פוסט מורטם וניסיון לשחזר חיים שאבדו יחד עם יצירה אבודה. הניסיון למצוא כאן "שורה תחתונה" או מבט כולל לא היה לי קל, בגלל האירוניה החמקמקה של המספר. בכל זאת, התחושה איתה יצאתי בסופו של דבר היא שפאמוק כתב קינה על החיים במדינה שמותירה לאזרחיה אחת מהברירות: למרוד ולמות, להפוך לנתינים כנועים וכבויים, או להתחרפן, במלוא מובן המילה.

15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני שנה ו-4 חודשים)
ביקורת מעניינת, בני למד בחו"ל עם סטודנטית חילונית מאיסטמבול, דרכו נחשפתי לעולם המתחים שקיים כיום בתורכיה שעברה מהפך מדקטטורה חילונית לדיקטטורה אסלאמית, ללא אמצע כמצב ביניים.
בת-יה (לפני שנה ו-4 חודשים)
אין שום הבדל בין מה שקורה בטורקיה למה שקורה בארץ שלנו, למשל. כמעט בכל מדינה יש שלטון שרוצה לכפות על האזרחים את המדיניות שלו, ובכל מדינה יש אזרחים שלא רוצים לקבל מדיניות זו.
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-4 חודשים)
חברים, כוונתי היא שהיום המדינה הזו עמוק בתוך הבוץ האסלאמיסטי, שנראה כי אין ממנו חזרה. הפנאטיות הדתית בשילוב עם השאיפה להפוך למעצמה עולמית מהווה מתכון לטירוף מגאלומני המועבר להמוני העם על ידי הנהגה נצחית מושחתת ואבסולוטית.אם בעבר לדת היה מקום,אך הוא היה מוגדר היטב ומוגבל-לא דוכא, הרי שהיום הצונמי הרודני הזה הורס כל חלקה טובה.
דני בר (לפני שנה ו-4 חודשים)
Pulp_Fiction - כשאתה אומר שטורקיה היום במצב הרבה יותר גרוע, עולה מיד השאלה גרוע למי?
אל תשכח שהיא נוטה לאסלם כבר הרבה זמן, ורק הצבא עצר את זה בכוח צבאי, וגם הדיח נשיא אסלמיסטי, רק שהפעם זה לא הצליח לו.
לכן..אולי זה רצון העם?
ולא במקרה, זה בטח יזכיר לך מדינה אחרת :)

yaelhar (לפני שנה ו-4 חודשים)
לא משנה אם מדכאים דתיים בשם הקידמה החילונית או מדכאים חילוניים בשם הדת.
דיכוי הוא דיכוי ותורכייה למודת דיכויים, עוד לפני אתאתורק.

אני לא אוהבת את פאמוק (קראתי רק שניים שלו, ולא אחזור על זה) אבל הוא בהחלט קול תורכי אותנטי.
מחשבות (לפני שנה ו-4 חודשים)
למה יותר גרוע?
Pulp_Fiction (לפני שנה ו-4 חודשים)
תודה. תורכיה היום במצב יותר גרוע מאשר הייתה בימים שהספר יצא לאור.
לי יניני (לפני שנה ו-4 חודשים)
מסקרן. תודה
סנטו (לפני שנה ו-4 חודשים)
נשמע מעניין, תודה. אהבתי מאוד את ספרו של פאמוק "שמי הוא אדום", מומלץ.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ