ביקורת ספרותית על שלג מאת אורהאן פאמוק
ספר מעולה

---

ספר מורכב רב שכבתי ובעל פנים רבות.
הסיפור מתחיל במשורר המגיע לעיירה טורקית ( אחר כך מתברר כי היא כורדית), לחקור התאבדות נערות הרוצות ללבוש "מטפחת". שהיא בעצם מסתירה את כל השיער מטעמים דתיים.
ההמשך הוא כאילו קראתי את העיתונים בארץ: לכאורה דת כנגד חילוניות, מוסר כנגד פריצות.
אבל התמונה הופכת למורכבת.
אין "דת" אחת או מנהג אחד , כשם שאין חילוניות אחת או מוסר אחד.
הפריצות לא בהכרח נחלתם של החילוניים, וכן השחיתות.
יש שימוש במוסר לצרכים פרטיים.
עם הזמן מתגלה כי המאבק הוא על רקע לאומני, המוסלמים הם כורדים.
היות והספר נכתב או מיוחס לשלטון הצבאי , הרי שהרעים הם אנשי הצבא הכופים התנערות ממנהגים וסממנים דתיים.
גם האהבה היא רבת פנים ועם הרבה ניסתר על הניגלה.
בספר יש שימוש מענין ברקע ו"מציאות".
הבמה והצגת התיאטרון היא המציאות שבה מתרחשים הארועים האמיתיים. ומסביב העמדת פנים, מסכות והסתרות של אינטרסים.
הטלויזיה היא חזות הכל, כל אנשי העיירה רואים טלוויזיה כדי לדעת על ההתרחשות.
לעיתון המקומי יכולת ניבוי של חדשות( הוא מנבא רצח על הבמה).
היחיד האמיתי ההולך עם מחשבותיו, הגיגיו ויצירתו הוא המשורר קא.
אדם בלתי תלוי, הנקלע לפרשת אהבים ויוצא ממנה בשן ועיין.
גם כאן יש הסתרה, המספר אינו המשורר, אבל הוא בעל תכונות זהות ובן דמותו.( עלי לציין כי לטעמי חלק זה מיותר מול גודש הנושאים והארועים).
יש גם כמה אמירות מקסימות כמו עמוד 106 שבו מתואר מסע שכנוע לחזרה לדת אני רואה בזה כל מסע שכנוע). הקטע ארוך יחסית ותהליך השכנוע הוא מרתק, אבל יש משפט אחד: "אבל כל הזמן הזה האדם האחר שבתוכך לא מפסיק ללחוש לך שהשיח' הוא בעצם נוכל ושאתה אידיוט עלוב. הבנתי ..שבשלב זה כבר אין לך כוח להאמין שאתה מה שהאני האחר שלך לוחש לך"
נו זה נכון לכל שיכנוע: טלוויזיה, קריאת עיתון, חזרה בתשובה וגם קניות בסופר.
בקיצור ספר מענין, יש בו מעט נקודות מתות שנובעות מנוקדנות הכתיבה של פאמוק, אבל כשצולחים אותם, התמורה גדולה.
ובשולי הדברים, חשבתי על טורקיה כיום.
הכורדים נרדפים בקנאות פוליטית על ידי מוסלמים אדוקים.
המילטריסטים כבר לא בשילטון והאור לא מפציע משכנתנו הרחוקה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שלג