הוצאה לאור›שוקן

***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין

בשנים האחרונות אני חוזר מידי פעם לקרוא ספרים שקראתי בעבר הרחוק והם זכורים לי לטובה. זה מן שגעון פרטי כזה לבדוק מה קרה לכל מיני יצירות בחלוף השנים ולראות האם מבחינתי הן עדין עומדות במבחן הזמן. כך קראתי בשנים האחרונות שוב את ספריו של הרמן הסה (סידהארתא וזאב הערבה) שנשארו בעייני ספרי מופת כפי שזכרתי אותם (דמיאן ונרקיס וגולדמונד ממתינים לתורם) וכן ספרי מתח של רוברט לודלום וגרישם והגעתי למסקנה שכנראה פ

משכילה? כן, אבל קודם בורה ואיזו בורה.
טארה וסטאובר, מחברת הספר על חייה, היא בת למשפחה מורמונית, הדוסים של אמריקה. סוג של מנותקים מכל דבר, אבל מכל דבר. האמונה שלהם קיצונית, הניתוק שלהם מסוכן עד מוות ואפילו הלימודים הגבוהים שלהם נעשים באוניברסיטה "שלהם".
הספר מחולק לשני חלקים, הראשון לפני יציאתה של טארה ללימודים בגיל 17 לאוניברסיטה ולאחר מכן. החלק הראשון כולו תחת שלטונו של האב, שלפחות עד שנת 2000,

כשבאים לקרוא קלאסיקה כמו הטירה ועוד משל קפקא, מין תחושה של מכובדות באה על הקורא. הנה ארוע ספרותי עומד לחלוף מול פניו, עומד הוא להיות עד לעוד ארוע תרבותי שאלפים היו עדים לו לפניו ועתה יהיה הוא עד לו עצמו ועיניו, שואב לתוכו את קרירות הפסגה ובא על סיפוקו.
ק. (קפקא? קצל'ה? קישקע? קומן סנס? לא ברור) הוא מודד קרקעות והוא מגיע לכפר שבראשו טירה, שם יהיה מפקח על הקרקרעות. ק. נשוי, אבל עובדה זו זניחה לסיפו

מה אתם יודעים על יפן?
"סוני"
"סושי"
"סמוראי"
עוד, אתם שם למעלה ביציע.
מה אני שומע, סובארו?
סחתיין עליכם. הצלחתם לסכם את כל הסמ"ך של יפן.
בן-עמי שילוני הוא מומחה ליפן. מומחה מהסוג המוזמן אחר כבוד לבקר בארמון הקיסר לשם כבוד. שילוני מכיר כל תג ופסיק בתרבות ובהיסטוריה היפנית ואנחנו נהנים לקרוא ולדעת גם דברים שאינם מתחילים באות סמ"ך.
לבטח תחשבו שלפנינו ספר עב כרס בן מאות עמודים. 251 עמודים מכיל

כשפרסמתי את רשימת הקריאה שלי בסוף יולי של השנה שעברה הייתי בחורה שנכנסה לגיל 28 באמצע קיץ מלא שמחה וחוויות טובות ועדיין לא האמנתי שאצליח לסיים את הרשימה או לפחות להגיע לכל הספרים שבה. כמעט שנה עברה מאז, זמנים אחרים. לא משנה כמה כיף נעשה וכמה שמחה תהיה מהחיים שלי ומאהובי היקר שום דבר לא יהיה שלם. איבדתי שתי חברות שהיו במסיבה הארורה ברעים (ורק עכשיו אני עוברת תהליך עיבוד של זה בעזרת הפסיכולוגית המקס

אחחחחח..... אפלטון

כשאומרים כתבי אפלטון אומרים אבן הבניין של המחשבה המערבית מאז שנכתבו ועד היום. ניתן אפילו לומר כי כתביו של האיש היו הבסיס שעליו נבנתה שיטת החשיבה הפילוסופית כפי שאנו מכירים אותה עד היום למרות שהיו לא מעט שיצאו נגדו כולל תלמידו הידוע אריסטו. היחוד של הדיאלוגים אינו רק בתכנים ובשאלות הפילוסופיות שהם מעלים, אלא גם באופן הכתיבה, בצורה המיוחדת שאפלטון יסד (הדיאלוג) ובמתח המתמיד בין

בין נרקיס הבוגר וגולדמונד יש מרווח של חמש שנים. גולדמונד מופקד במנזר מריהבורן ע"י אביו, באין אם בתמונה. המנזר אמור להיות מופקד על החינוך והגידול של גולדמונד המתבגר. גולדמונד הוא נער יפה וזהוב שיער ובמנזר מתאהבים בו רבים כמקובל בין גברים נטולי נשים. גם נרקיס, מורהו של גולדמונד, אוהבו ודואג לו אישית. האווירה היא אווירה הומו-ארוטית כבדה. בזמן שגולדמונד נחלה, רבים שמחים לכרכר סביבו ולסייע בהורדת חומו.

האירוניה של העולם בו אנו חיים באה לידי ביטוי מוחץ צלעות בדמותו של וינסנט ון גוך. האדם שהיום הפך למותג שמוכר אולי הכי הרבה בתחום האומנות, על מוצריה הנלווים והמעוצבים בהשראתה, סבל מאנונימיות והפניית כתף קרה בעוצמה זהה לאורך חייו, עד להתאבדותו.
"מכתבים לתיאו" הוא ספר בו תרגם באופן נהדר עודד פלד את מכתביו של וינסנט לאחיו הצעיר ממנו בארבע, תיאו. בהקדמה הקצרה (והמצוינת!) לספר, משתף עודד פלד את הקוראים