“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין תיאורי מין ואלימות ברוטליים כמו שאולי את חושבת בגלל הנושא שהספר הזה עוסק בו, הוא זהה בסיגנונו ל"ספינות טרופות" כי כזה הוא יושימורה). * יפן היא ארץ השמש העולה. ארץ השמש העולה? יש לי הצעה לשם מוצלח בהרבה: ארץ הכוכב העולה! והכוכב העולה הוא אקירה יושימורה. הוא פשוט כובש אותי עם כתיבתו, שיש בה המון שקט שלווה ורוגע ועדינות יפנית כזו, אך כזו שמהדהדת ועושה הרבה רעש בפנים בתוך ליבם של הקוראים. רק חבל שתרגמו לעברית רק שניים מספריו - כך שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק אם אכן מדובר בכוכב ספרותי או שמא סתם מישהו שיצאו לו שני אודישנים מוצלחים בפוקס... יש תוכנית כזו בערוץ כאן 11, והיא נקראת "תנו לנו לעבוד" (https://www.youtube.com/watch?v=6_SJ-bYNaJA) התוכנית עוסקת באנשים עם נכויות שונות, שכתוצאה מהנכות שלהם ומהסטיגמות עליה, לא קיבלו אותם לשוק העבודה. בסידרה, בעזרת אנשים מההפקה שעוזרים להם ומכוונים אותם, הם נפגשים עם בוסים שמראים שאפשר גם אחרת, וכן לשלב אותם בשוק העבודה ואף בהצלחה רבה כששני הצדדים יוצאים בעצם נתרמים מכך. התהליך שהאנשים עוברים בסדרה הזו, הזכירו לי במעט את התהליך שעובר קיקוטאני בספר. קיקוטאני הוא אסיר משוחרר. איזור הנוחות שלו היה הכלא, אליו הוא התרגל. כשהוא משתחרר הוא יוצא אל העולם שבחוץ, לאט לאט הוא צריך לדעת ללמוד להתרגל לחיים שבחוץ, לחיים אחרים של עצמאות, עבודה וחברה. האם ניתן להשוות בין אסיר משוחרר לבין אדם עם מגבלה? בהחלט. הטייטל הזה של אסיר משוחרר, אדם שביצע פשע בעברו, הוא מגבלה לכל דבר. הטייטל הזה רודף את האסיר המשוחרר, במקרה הזה את קיקוטאני, לכל שארית חייו, ומעיב עליו כמו כתם בכל אשר יפנה, בין אם לשם מציאת תעסוקה או ניהול קשרי חברה עם אנשים שונים, ובין אם זה לבד עם עצמו כשהזיכרונות צפים ומעיקים על נפשו. לאחר היציאה מהכלא, קיקוטאני הוא כמו הרוח של עצמו. הוא מרוכז בלקום כל בוקר לעבודה (שאותה מצא בזכות אנשים שדואגים לאסירים משוחררים, שסידרו לו אותה) ולחזור אליה בערב. הוא חי את החיים הפשוטים, מאחר שגם זה יותר מדי בשבילו. למען האמת, נדמה שהוא כבר לא ממש חי, הוא לא מרגיש חלק מהחברה, הכל מסביבו השתנה בזמן שהותו בכלא והוא לא מוצא את מקומו. הוא בסך הכל "מעביר את הזמן" עד שייעלם פיזית מן העולם. הוא מרגיש מצולק. בעקבות שיחרורו מהכלא, חוזרים ועולים וצפים אצלו פתאום הזכרונות מהעבר בתדירות גבוהה יותר מאשר היו בתוך הכלא, זיכרונות על אשתו הבוגדנית ועל חמת זעמו הבלתי נשלטת. איך זה ישפיע על חייו - האם ידרדר אותו אל העבר, או שמא יהפכו אותו הזיכרונות לאדם אחר, מתוקן יותר, כפי שמצפים ממנו קציני המבחן האחראים עליו? דמותו של קיקוטאני סיקרנה אותי מאוד. אף על פי שזו דמות של אסיר משוחרר, התחברתי לדמות הזו כל כך. הכתיבה של יושימורה, כאמור, פשוט יפהפיה. והספויילר של סקאוט בכלל לא הרס לי את החוויה (כמו שהיא תמיד אומרת לי: "לא תמיד הסוף זה העיקר, לפעמים הדרך לא פחות חשובה") - לבי פשוט נצבט בסיום... מומלץ בחום! אז לסיכום, הגענו לשאלה המרכזית: מהו הספר הטוב ביותר שכתב אקירה יושימורה - "ספינות טרופות" או "על תנאי"? ובכן, כדי שאוכל לענות על השאלה הזו, צריך שיתרגמו את שאר ספריו של יושימורה (עינת קופר, שומעת?), כי התחרות כאן צמודה ביותר...”

“סיפורו של אסיר משוחרר שמשתחרר מהכלא לאחר מאסר עולם ומנסה בכל כוחותיו להיטמע בחברה. היופי של הספר הוא ברכות בו כתוב בעודו מייצג את מחשבותיו של רוצח שאינו חש אשמה. לאחר שחרורו הכל נראה שונה - הוא עתה בודד וחסר כל, העיר שהכיר השתנתה מקצה לקצה, הוא אינו מתמצה בטכנולוגיה החדשה. הדבר היחידי שלא שונה זה היחס שלו כלפי מעשי העבר. יחד עם הגיבור, הקורא מרגיש חוסר אונים שהולך ומתעצם לקראת הסוף המר.”

“ספר מאד מענין, לא קל לקריאה, המשקף באופן מאד מפורט את חיי האסיר המשתחרר לאחר שנים ארוכות בכלא. לבטיו, יסוריו מחשבותיו וההסתגלות לחיי החופש שאינן כה חופשיים אצלו. קיקןטאני ישב בכלא 15 שנה בתנאים לא קלים ומשתחרר בלויו קצין מבחן שילווה אותו, כל חייו, בהסתגלות לחיים בחוץ. נכלא כאדם צעיר והשתחרר שיחרור מוקדם כאדם בשנות ה 40 לחייו. הספר מספר בתאורים מפורטים על חייו ומחשבותיו בהמשך מסופר גם חטאו. השחרור והיציאה לעולם לא קלה. בתחילה יש לו הרגשה של פחד מהעולם הפתוח והמעבר מ4 קירות שסגרו עליו. בהמשך מתחיל שחרור ומבצבץ אושר. אבל לעולם מלוה אותו פחד שאחרים ידעו על הפשע שעשה וזה מעיב על חייו. לכן אין לו חברים מפני שישאלו על עברו והקשר היחיד עם העולם הוא מקום עבודתו כלולן והפגישות החודשיות עם המלוה שלו.”

“סיפורו של קיקוטאני, אסיר עולם שמשתחרר מהכלא היפני לאחר שקיבל חנינה, הספר מתאר את הקשיים שאסירים חווים במעבר החד מתא קטן לעולם הגדול והפתוח. לאט לאט לאורך העלילה הקורא מגלה על מה קיקוטאני נשפט ומה גרם לו להגיע למצב שבו הוא צריך לבצע את הפשע. ישנם תיאורים רבים של מצבו הנפשי ודילמות לגביי חרטה על המעשים שנמשכים עד לסוף הטרגי של הספר. הגעתי לספר דרך ביקורות בסימניה ואשמח להמליץ עליו הלאה.”

“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין תיאורי מין ואלימות ברוטליים כמו שאולי את חושבת בגלל הנושא שהספר הזה עוסק בו, הוא זהה בסיגנונו ל"ספינות טרופות" כי כזה הוא יושימורה). * יפן היא ארץ השמש העולה. ארץ השמש העולה? יש לי הצעה לשם מוצלח בהרבה: ארץ הכוכב העולה! והכוכב העולה הוא אקירה יושימורה. הוא פשוט כובש אותי עם כתיבתו, שיש בה המון שקט שלווה ורוגע ועדינות יפנית כזו, אך כזו שמהדהדת ועושה הרבה רעש בפנים בתוך ליבם של הקוראים. רק חבל שתרגמו לעברית רק שניים מספריו - כך שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק אם אכן מדובר בכוכב ספרותי או שמא סתם מישהו שיצאו לו שני אודישנים מוצלחים בפוקס... יש תוכנית כזו בערוץ כאן 11, והיא נקראת "תנו לנו לעבוד" (https://www.youtube.com/watch?v=6_SJ-bYNaJA) התוכנית עוסקת באנשים עם נכויות שונות, שכתוצאה מהנכות שלהם ומהסטיגמות עליה, לא קיבלו אותם לשוק העבודה. בסידרה, בעזרת אנשים מההפקה שעוזרים להם ומכוונים אותם, הם נפגשים עם בוסים שמראים שאפשר גם אחרת, וכן לשלב אותם בשוק העבודה ואף בהצלחה רבה כששני הצדדים יוצאים בעצם נתרמים מכך. התהליך שהאנשים עוברים בסדרה הזו, הזכירו לי במעט את התהליך שעובר קיקוטאני בספר. קיקוטאני הוא אסיר משוחרר. איזור הנוחות שלו היה הכלא, אליו הוא התרגל. כשהוא משתחרר הוא יוצא אל העולם שבחוץ, לאט לאט הוא צריך לדעת ללמוד להתרגל לחיים שבחוץ, לחיים אחרים של עצמאות, עבודה וחברה. האם ניתן להשוות בין אסיר משוחרר לבין אדם עם מגבלה? בהחלט. הטייטל הזה של אסיר משוחרר, אדם שביצע פשע בעברו, הוא מגבלה לכל דבר. הטייטל הזה רודף את האסיר המשוחרר, במקרה הזה את קיקוטאני, לכל שארית חייו, ומעיב עליו כמו כתם בכל אשר יפנה, בין אם לשם מציאת תעסוקה או ניהול קשרי חברה עם אנשים שונים, ובין אם זה לבד עם עצמו כשהזיכרונות צפים ומעיקים על נפשו. לאחר היציאה מהכלא, קיקוטאני הוא כמו הרוח של עצמו. הוא מרוכז בלקום כל בוקר לעבודה (שאותה מצא בזכות אנשים שדואגים לאסירים משוחררים, שסידרו לו אותה) ולחזור אליה בערב. הוא חי את החיים הפשוטים, מאחר שגם זה יותר מדי בשבילו. למען האמת, נדמה שהוא כבר לא ממש חי, הוא לא מרגיש חלק מהחברה, הכל מסביבו השתנה בזמן שהותו בכלא והוא לא מוצא את מקומו. הוא בסך הכל "מעביר את הזמן" עד שייעלם פיזית מן העולם. הוא מרגיש מצולק. בעקבות שיחרורו מהכלא, חוזרים ועולים וצפים אצלו פתאום הזכרונות מהעבר בתדירות גבוהה יותר מאשר היו בתוך הכלא, זיכרונות על אשתו הבוגדנית ועל חמת זעמו הבלתי נשלטת. איך זה ישפיע על חייו - האם ידרדר אותו אל העבר, או שמא יהפכו אותו הזיכרונות לאדם אחר, מתוקן יותר, כפי שמצפים ממנו קציני המבחן האחראים עליו? דמותו של קיקוטאני סיקרנה אותי מאוד. אף על פי שזו דמות של אסיר משוחרר, התחברתי לדמות הזו כל כך. הכתיבה של יושימורה, כאמור, פשוט יפהפיה. והספויילר של סקאוט בכלל לא הרס לי את החוויה (כמו שהיא תמיד אומרת לי: "לא תמיד הסוף זה העיקר, לפעמים הדרך לא פחות חשובה") - לבי פשוט נצבט בסיום... מומלץ בחום! אז לסיכום, הגענו לשאלה המרכזית: מהו הספר הטוב ביותר שכתב אקירה יושימורה - "ספינות טרופות" או "על תנאי"? ובכן, כדי שאוכל לענות על השאלה הזו, צריך שיתרגמו את שאר ספריו של יושימורה (עינת קופר, שומעת?), כי התחרות כאן צמודה ביותר...”

“סיפורו של אסיר משוחרר שמשתחרר מהכלא לאחר מאסר עולם ומנסה בכל כוחותיו להיטמע בחברה. היופי של הספר הוא ברכות בו כתוב בעודו מייצג את מחשבותיו של רוצח שאינו חש אשמה. לאחר שחרורו הכל נראה שונה - הוא עתה בודד וחסר כל, העיר שהכיר השתנתה מקצה לקצה, הוא אינו מתמצה בטכנולוגיה החדשה. הדבר היחידי שלא שונה זה היחס שלו כלפי מעשי העבר. יחד עם הגיבור, הקורא מרגיש חוסר אונים שהולך ומתעצם לקראת הסוף המר.”

“ספר מאד מענין, לא קל לקריאה, המשקף באופן מאד מפורט את חיי האסיר המשתחרר לאחר שנים ארוכות בכלא. לבטיו, יסוריו מחשבותיו וההסתגלות לחיי החופש שאינן כה חופשיים אצלו. קיקןטאני ישב בכלא 15 שנה בתנאים לא קלים ומשתחרר בלויו קצין מבחן שילווה אותו, כל חייו, בהסתגלות לחיים בחוץ. נכלא כאדם צעיר והשתחרר שיחרור מוקדם כאדם בשנות ה 40 לחייו. הספר מספר בתאורים מפורטים על חייו ומחשבותיו בהמשך מסופר גם חטאו. השחרור והיציאה לעולם לא קלה. בתחילה יש לו הרגשה של פחד מהעולם הפתוח והמעבר מ4 קירות שסגרו עליו. בהמשך מתחיל שחרור ומבצבץ אושר. אבל לעולם מלוה אותו פחד שאחרים ידעו על הפשע שעשה וזה מעיב על חייו. לכן אין לו חברים מפני שישאלו על עברו והקשר היחיד עם העולם הוא מקום עבודתו כלולן והפגישות החודשיות עם המלוה שלו.”

“סיפורו של קיקוטאני, אסיר עולם שמשתחרר מהכלא היפני לאחר שקיבל חנינה, הספר מתאר את הקשיים שאסירים חווים במעבר החד מתא קטן לעולם הגדול והפתוח. לאט לאט לאורך העלילה הקורא מגלה על מה קיקוטאני נשפט ומה גרם לו להגיע למצב שבו הוא צריך לבצע את הפשע. ישנם תיאורים רבים של מצבו הנפשי ודילמות לגביי חרטה על המעשים שנמשכים עד לסוף הטרגי של הספר. הגעתי לספר דרך ביקורות בסימניה ואשמח להמליץ עליו הלאה.”