ביקורת ספרותית על הטירה - תרגום שמעון זנדבנק מאת פרנץ קפקא
בזבוז של זמן

---

כשבאים לקרוא קלאסיקה כמו הטירה ועוד משל קפקא, מין תחושה של מכובדות באה על הקורא. הנה ארוע ספרותי עומד לחלוף מול פניו, עומד הוא להיות עד לעוד ארוע תרבותי שאלפים היו עדים לו לפניו ועתה יהיה הוא עד לו עצמו ועיניו, שואב לתוכו את קרירות הפסגה ובא על סיפוקו.
ק. (קפקא? קצל'ה? קישקע? קומן סנס? לא ברור) הוא מודד קרקעות והוא מגיע לכפר שבראשו טירה, שם יהיה מפקח על הקרקרעות. ק. נשוי, אבל עובדה זו זניחה לסיפור באשר עומד הוא להנשא בשנית לאישה, פרידה אחת, נשואה בעצמה ועוד לאחד מחשובי הכפר.
הכפר, שבראשו טירה ורוזן בה, אחת המצויה בערפל וחשוכה תמיד, זימן את ק., אך ק. לא זכה לראות את הרוזן המזמין והבין משלוחו, ראש המועצה, כי למעשה מפקח על הקרקעות, לא כל שכן מודד מקצועי, כלל אינו ממין העיסוקים הנחוצים לכפר עתה ובעתיד. מורה אחד בשם סורדיני כבר סידר הכל ויש גם דמות בשם סורטיני. אלא שאם ק. כבר נמצא בכפר, שמא יתכבד ויהפוך לשמש בית ספר, שרת של ימינו. אלא שק. לא ממש מבין בשמשות, לא יהיה לו היכן לגור בבית הספר המכיל שתי כיתות בלבד, לא יוכל לגור שם כנשוי לאשתו הטריה, ולהראות כך לפני הילדים. אם לא די בכך, לק. הוצמדו שני עוזרים צעירים, למרות שהיה אמור להביא את עוזריו שלו וכלי עבודתו, צעירים הבאים עליו לטורח מתמיד ואינם מקילים עליו.
הכפר הוא מקום משונה, והרי דובר בקפקא, וכך באה לה חותמת הקפקאות ומטביעה על הכל מחותמה הסוריאליסטי. ק. לא מצליח להגיע לטירה, אבל שפע שלוחיה נתקלים בו יום יום ושעה שעה. לכל אחת אמירות משלו, בקשות משלו והודעות משלו. מעמדו של ק. נע מרום המעלה לשאול תחתיות, עניין של דקות לכאן ולכאן. יש שיאמרו הלא אסור להחמיץ את הביקורות שיש לק. על השלטון, והכפר הוא אך המדינה, העולם כולו, בזעיר אנפין. אפשר לראות את זה כך ואפשר לומר בנפש חפצה שהמלך הוא עירום, אף גאטקעס אין עליו, אפילו הבולבול שלו קטן, כפתור ממש.
הספר מקומם מאוד, מביך שבכלל קיים, מתסכל את הקורא עם מעל 300 עמודים צפופים ומשעממים, נטולי תכלית קפקאית, שהרי גם לשיגעון יש היגיון משלו. הסיפור מטופש כל כך שלעיתים לקרוא את פסקת הפתיחה, האמצע והסיום של פרק הנמשך עמודים רבים, מספרים את כל הסיפור ומשאירים עודף של קריאה מבוזבזת. אם "המשפט" היה קפקאי במיטבו, "הטירה" הוא הגיחוך, הטפשות, הבזבוז והטרחנות במיטבם. אם נוסיף על הכל, שאף סיום אין לספר, עניין ידוע, דבר שהיה אולי מביא את הקורא לקתרזיס מסוים, שמא קפקא כלל לא התכוון לפרסם יצירה נלעגת זו, לא טרח על שיפוצה, ליטושה, קיצורה ועידונה, לא התכוון כלל שיקראו... בחרו את שחשקה נפשכם, אבל שמרו עליה, את נפשכם, מיצירה זו. כן, לפעמים פרסום ותהילה הם רק פרסום ותהילה. שנת 2020 זכתה לתרגום חדש של הטירה מאת נילי מירסקי המנוחה. התרגום הישן בהוצאת שוקן, זה של שמעון זנדבנק מעולה ממש ולא ברור מה מצאו מי שמצאו להוציא את הספר העלוב הזה בהוצאה חדשה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הטירה - תרגום שמעון זנדבנק