“"מקבת כראס היא הדבר היחיד שיכול להעניק לנו את היכולת לנצח במלחמה הזאת, והיא נמצאת בתורבאדין" (עמוד 57).

הספר "דרקונים של מעמקי הגמדים" מאת מרגרט וייס וטרייסי היקמן (הוצאת אופוס, 2008) הוא הראשון בטרילוגיית ספרים נוספת בסדרת רומח הדרקון, וגם בו אנו פוגשים את חבורת ההרפתקנים האהובה בהנהגת הסייר תניס חצי-אלף ויוצאים עמה להרפתקה נוספת. עלילת הספר מתרחשת מיד לאחר תום הספר הראשון בטרילוגיית "רשומות רומח הדרקון". הספר הקודם הסתיים כאשר הגיבורים יצאו לקרב נואש כנגד שר הדרקונים קטב-מרירי במבצר פקס-תרקס. בסופו של הקרב "קטב מרירי מת מידיו של תניס וסער בהיר-להב. החרב הקסומה של מלך האלפים האגדי קית׳-קנן, וחרב אבותיו של האביר הסולימאני, סער בהיר-להב, פילחו את שריון שר הדרקונים וננעצו עמוקות בגופו של האיש" (עמוד 18).

אך לאחר ששחררו את העבדים הכלואים במבצר ובני משפחותיהם נקלעו תניס וחבריו לדילמה קשה. כיצד יוכלו להבטיח שצבא הדקונים שרודף אחריהם לא יאתר וישמיד אותם ואת 800 הפליטים שהם מנהיגים. לבסוף הם החליטו על תוכנית נואשת – מסע למציאת השער החבוי לממלכת גמדי ההר, תורבאדין. לכאורה, מטרת המסע היא למצוא מקלט לפליטי בינות הממלכה שתחת ההר, אך כפי שסער בהיר-להב ציין, בתורבאדין חבויה, על-פי האגדות, מקבת כראס, הפטיש שבעזרתו ניתן יהיה לחשל שוב את רומח הדרקון.

לכאורה, הספר כולל בתוכו את כל הדרוש בכדי שתהיה זו הרפתקה מהנה וכיפית, בוודאי לקוראים ותיקים שבאו בשביל הנוסטלגיה. בפועל קראתי כבר ספרי פנטזיה טובים יותר. לא חובה.”

“אני קראתי אותו ישר אחרי "דרקונים של דמדומי הסתיו" ונהניתי מכל עמוד ועמוד! החבורה נכנסה לי ללב כבר מהספר הראשון במיוחד גדילן וחלמיש ולשמחתי בספר הזה הם מככבים!
אהבתי במיוחד שלפעמים אותה ההתרחשות מתוארת מנקודת המבט של דמויות שונות, רעים וטובים כאחד. מה שמוסיף לסיפור עומק.
הספר האמת לא כזה מותח (רק לקראת הסוף) אבל הוא מלא בהתרחשויות מעניינות תיאורי מסעות מרתקים, קרבות קסומים, דרגונים, דרקונים והרבה הרבה (הרבה!) גמדים מכל הסוגים והשבטים.
ספר שהוא כיף גדול!”

“חביב ביותר, למרות שהספר מתרחש בין רשומות א (סתו) לרשומות ב (חורף) , אני ממליץ לחכות ולקרוא את הספר אחרי שמסיימים את כל הספרים האחרים בסדרה (שהודפסו קודם כולל סדרת מלחמת הנשמות) ככה מקבלים את כל גיבורי הרומח מחדש - תחשבו על זה.”

“סדרת השלמות לא מוצלחת לרומח הדרקון. רומח הדרקון היתה סדרה מצוינת וכמו כל סדרה מצוינת - הצליחו המחברות להשאיר אחריה רמזים וכוונים פתוחים לספרי העמקה והמשך (ויש לא מעט כאלו במרחבי קרין).
אני לא מצאתי מספיק עניין בספר הזה כדי להמשיך בסדרה הזו (ואני מחובבי רומח הדרקון כולל חלק מספרי ההמשך). בעיני הספר לא חד מספיק, לא מייצר מספיק מתח ועניין והדמויות המוכרות והאהובות לא חוזרות לחיים ין דפיו אלא הרגישו לי פחות אמינות - קצת כאילו הספר נכתב בידי מישהו אחר ולא המחברות - אבל הרבה פחות מוכשר...
ממש לא הייתי ממליץ. אל תקלקלו לעצמכם סדרה ספרים מצוינת...”