ביקורות ספרים על הספר איים בזרם (2006)
|
את הקריאה בספר הזה אני לא יכול לתאר כהנאה צרופה. אבל זו בהחלט הייתה חוויה. המינגווי יודע ליצור אווירה שמכניסה את הקורא עמוק לתוך המתרחש.
בחלק הראשון, 'בימיני', שמתרחש באיי הבהאמה הרגשתי ממש שם, איתו. תיאורי החופים, הטבע, האוקיאנוס והיצורים החיים הם כך כך אמתיים, שממש חשתי את מגע החול, ראיתי את צלילות המים שדרכה נראתה קרקעית האוקיאנוס. ישבתי בבר עם הגברים המחוספסים, קבוצות התיירים, הנשים היפות ולגמתי מהמשקאות. המינגווי מביא את האלכוהוליזם שלו אל הקורא בדרך שזה אפילו נראה מפתה. מודה, תוך כדי הקריאה התחשק לי הרבה פעמים לערבב לעצמי איזה משקה עם ג'ין, לי... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כמו חלק ניכר מהקוראים, גם אני נחשפתי לספר הזה דרך שיר של מאיר אריאל (לילה שקט) שקצת גם עשה ספוילרים בשיר עצמו.
אני לא אתן ספוילרים ורק אתייחס לסגנון הספר - הספר מתחלק ל-3 חלקים כרונולוגים ומתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה. כמו כל ספריו של המינגווי גם כאן יש גיבור שמתמודד עם חיים לא קלים, שתייה, חברים ובילויים חסרי טעם. הספר כתוב בסגנון המהודק הרגיל של המינגווי עם דיאולוגים ארוכים שנותנים לקורא את החופש לדמיין בעצמו את האירועים שקורים.
הבעיה העיקרית בספר היא חוסר האחידות ברמה שלו. ספר הזה היה האחרון שנכתב על ידי המינגווי ולא עבר עריכה על ידו, כנראה זו הס... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני אוהב את המינגוויי. המינגוויי הוא גבר שבגברים, מלוכלך, אמיתי, וכך גם כל הדמויות עליהן הוא כותב, דמויות שנושאות צלקות קשות, דמויות שלמודות סבל וחיים לא קלים. הייתי רוצה לשבת ולדבר איתו על כוס וויסקי, אולי גין אנד טוניק או בירה קרה. תמיד אמרתי שאם היתה לי האופציה לשבת בשולחן עם אנשים מסוימים שהשפיעו עליי בצורה כזו או אחרת שמסקרנים אותי, המינגוויי היה אחד מהם.
איים בזרם מחולק לשלושה חלקים,
החלק הראשון מתרחש בביתו של גיבור הספר תומס האדסון באי נופש אקזוטי בשם בימני דרומית לפלורידה. תומס האדסון הוא צייר שהיה לוחם ולקח חלק במלחמת העולם הראשונה ובמל... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו סיפור של הגיבור תומס האדסון (ארנסט המינגווי?) וזווית הראיה שלו את החיים.
על פני 500 עמודים נפרשים תיאורים של החיים, של הנופים, של סצנות, דיאלוגים של הדמויות בספר, בסיפור שנחשב יצירת מופת.
התיאורים ארוכים ומייגעים, מאד מפורטים. תיאור איים של אינטימיות בזרם החיים, לצד איים קריביים בזרם הגולף.
מי שמתחבר לזה ייהנה מהספר.
אלי זה דיבר פחות
אני אוהב את מאיר אריאל ומכבד אותו
זו הסיבה שלא נטשתי את הספר הזה מהידיים
להלן תקציר של הספר "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה יואב כ"ץ:
אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כחובבת מאיר אריאל, ההחלטה לקרוא את "איים בזרם" התקבלה, בין היתר, בגלל שירו "לילה שקט עבר על כוחותינו". נתחיל דווקא מהשיר. מילות השיר מציגות מצב משוסע בין שתי מציאויות. האחת, עלילת הספר "איים בזרם", אותו קורא מאיר אריאל. בחציו הראשון של השיר מציג מאיר אריאל, באמינות רבה, קטע קצר מתוך הספר. בספר, מספר לנו אריאל, איש ביון אמריקאי יושב בבאר בקובה בזמן מלחמת העולם השניה ומספר את קורותיו באווירה סליזית למדי. המציאות השניה היא זו שממנה אריאל מנסה לברוח באמצעות הקריאה בספר ("הייתי טס, לא רק הולך מכאן כעת"). אריאל הלוחם נמצא בעמדה צבאית ישראלית בתעלת סואץ בשלהי מלח... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את המינגווי פגשתי לראשונה ב"הזקן והים" והתלהבתי מאוד. קניתי את "איים בזרם" וב150 העמודים הראשונים של הספר, הייתי די אבודה ומבולבלת. לא הבנתי לאן מוביל הסיפור ואיך העלילה נבנית. מאמצע הספר ועד סופו לא הורדתי אותו מהידיים, הרגשתי שעברתי מנסיעה של 2 קמ"ש ל200 וההרגשה הייתה מסחררת. הסוף , הו הסוף!
בעיני, האיטיות וחוסר הסדר שבהתחלה מכוונים מראש, כדי להמחיש את עוצם הטרגדיה והמהירות בה היא מכה את תומס.
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האם אני אי בזרם ?
בשנות ה- 90 בעקבות שירו של מאיר אריאל "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" (https://www.youtube.com/watch?v=GvCKvdqVbg8) (זהירות ספוילרים!) ניסיתי לקרוא את איים בזרם וזאת ללא הצלחה מרובה – כנראה באותם ימים הייתי בעצמי יותר דג בזרם... מאיר אריאל הצליח לעשות לנובלה של המינגוויי מה שהאחרון כנראה היה עושה לעצמו – מפשט את הכל לרגע אחד מזוקק במוצב בסיני (או על "ספינה שלא היתה גדולה מספיק כדי להיקרא ספינה" בחלקו הארחון של הספר).
את המינגווי הכרתי כמו רבים אחרים בספרו "הזקן והים" – אותה תובנה שנולדה בעקבות הספר שספרות יכולה להמריא לשחקים בתפאורה מינימליסטית - מלוו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התאכזבתי.
לשווא חיכיתי במשך כל החלק הראשון לאיזושהי התפתחות בעלילה ועד שהיא כבר סוף כל סוף הגיעה, המינגווי הפך דף וחלף על פניה מבלי להשאיר אדוות במים. בכל זאת המשכתי לקרוא עד הסוף הצפוי והבלתי נמנע.
הספר מתאים, כנראה, לאלו שנהנים מתאור ארוך ומתמשך של דמות אחת, שהיא עצמה ממעטת לתרום לתאור ע"י דיבור מצומצם והפגנת רגשות מצומצמת עוד יותר.
לי מספיק התקציר הממצה של מאיר אריאל.... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צלחתי את הספר כי ראשית המינגווי מה לעשות ידע לכתוב היטב, אך מודה שהשאיר אותי מבולבלת- התחיל שליו- חשבתי לעצמי מה הוא רוצה? מעדיפה לראות כסרט ואז בום, הבטן מתכווצת. נגמר החלק הראשון עוברים למקום אחר לגמרי, בום אחר, מבלבל ואחכ עוברים לשלישי- החלקים לא יושבים טוב... לא מסתדר- כנראה שגם להמינגווי לא הסתדר אז...... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים האהובים עלי,אף על פי שבאיזשהו מקום אני תוהה אם המינגווי היה מרשה להוציאו.
(יצא לאור לאחר מותו)הספר מחולק ל 3 סיפורים כדאי מאד.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
-הנה אני מציינת במפורש שיש פה פרטים מהעלילה, ושזה עלול להרוס לאלו שעוד לא קראו-
טוב, בכל זאת לא נתיימר להביע כאן ביקורת על המינגווי.
כן אומר שאת "וזרח השמש" ואת "הזקן והים" לא אהבתי כי הרגשתי שחסר שם משהו. ואת איים בזרם אהבתי מאוד כי מצאתי את זה- ההזדהות עם הגיבור. סוף סוף הרגשתי שהספר לא עובר לידי ואני ממש בתוכו.
יתרה מכך, לפעמים ככה קצת התייגעתי מהתיאורים הארוכים ומאיך שהכל נמשך לאט לאט וקצת יותר מדי ופתאום זה מכה בי איזה גאון! בחלק הראשון הקצב היה מהיר והבנים מילאו את הספר בחיות ובשמחה, ופתאום הספר מאט את הקצב ונהיה מיגע ואני בעצמי כבר מתגעגעת לבנים. ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"זו היתה היא. אף אחת אחרת לא יצאה כך ממכונית, במעשיות וקלילות יופי שכאלה, ועם זאת כאילו היא עושה לרחוב טובה גדולה בכך שהיא פוסעת בו. במשך שנים רבות ניסו כולן להיראות כמוה והיו שהתקרבו לכך. אבל כשראית אותה, כל אלו שנראו כמוה היו רק חיקויים." (עמוד 337).
"איים בזרם" הוא הספר האחרון מאת ארנסט המינגווי שיצא לאחר מותו, בשנת 1970 ומתרחש באיים הקריביים. לראשונה קראתי את הספר בתיכון במהדורה הישנה בהוצאת "עם עובד" זו ש: "תרגם את זה יפה אהרון אמיר," כמאמר מאיר אריאל בשירו "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ". מאז קראתי אותו פעם נוספת בצנחנים ועוד פעם באי בקריביים (כמה סמלי). ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הצלחתי לעקוב רגע אחד הוא דג דגים ושנייה אחרי זה הוא מדבר על חתולות, עוד שנייה אחרי זה הוא ברומן עם מישהיא.
לא הכי ברור שיש. וגם עיצבן אותי ש100 עמודים על הילדים שלו הולכים לפח כשהוא הורג אותם ב4 שורות.
קיצור עיצבן אותי לאללה !... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיבה שהמינגווי לא סייפ את כתיבת הספר הוא בגלל שהוא עצמו לא היה מרוצה ממנו, והחל לכתוב את הספר בכתיבה אחרת בספר שנקרא "הזקן והים".
אבל עדיין מצליח הסופר לעשות את מה שהוא ממש טוב בו: לשאוב את הקורא בחוזקה ולפעמיים להרגיש ממש בתוך הטבע הפראי הזה...
לפעמיים קוראים מתיאשים מהספר כיוון שהוא חוזר על עצמו ובגלל סיבות אחרות, אבל הסופר חייב קריאה כדי שתראו מה זה כתיבה מסוג אחר...
אם לא את הספר הזה אז ספר אחר שלו...... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אולי צריך להיות גבר בשביל הספר הזה.
בערך 20 אחוז מהספר הוא על נסיון (זהירות, ספוילר) כושל של בנו לדוג דג ממש גדול.
בשביל ספר שעוסק, בין היתר, בציד צוללות במלה"ע ה-II לא קורה בו הרבה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"איזה חרא, אתה אף פעם לא מבין אף אחד שאוהב אותך" - כל מילה נוספת מיותרת. יצירת מופת! תהנו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר איים בזרם מעולם לא סיים ארנסט המינגווי לכתוב. הספר יצא תשע שנים לאחר שארנסט הצמיד דו קני לפיו ופוצץ לעצמו את המוח. הספר איים בזרם איננו קל לקריאה משום שהוא מורכב משלושה חלקים שזורים זה בזה אך נבדלים מאוד בקצב שלהם. הספר הולך ומגביר קצב לקראת הסוף שהוא מסתיים בספרינט מותח. אבל אצל המינגווי אין מילים מיותרות הכל נבנה כמו אצל רב אמן הכל מוליך אותך לאט לאט אל סוף בלתי נמנע. הרגש לא נשפך במילים גדולות ובהשתפכויות מלל, הרגש קיים ואפילו זועק אבל עליך הקורא מוטל התפקיד להבין אותו בין השורות, מהמילים הקטנות ובעיקר מההתנהגות של תומס האדסון, הדמות המר... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר אריאל התעלם במפגין מהחלק הראשון של הספר... גם אני הייתי צריך! אבל היי, עכשיו אני יכול להנות יותר מהשיר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מצוין אבל לא לכל אחד.
לדוגמא, בניגוד לכתוב בביקורות קודמות, לטעמי הדיג הוא הקטע המוצלח בספר. מותח, מרגש, הירואי, אפי...
"- האלו, זה כולה פאקינג דיג!"
האמת נכון. עדיין מאוד מוצלח.
לא הכרתי את השיר של מאיר אריאל לפני(לא מעבר ל "אוווווו, אוווווו"), ותוך כדי הקריאה השיר עזר לפתור שאלות שהיו לי לגבי כוונת הסופר, או שזו הפרשנות של מאיר אריאל לספר שמצאה חן בעיני.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ובכן, המינגווי... הספר הראשון שלו שקראתי היה דווקא סיפורי ניק אדמס, אהבתי כל פרק בו ולכן ניגשתי בשמחה רבה ל"איים בזרם"; את הספר הנ"ל ניתן לחלק ל-3 חלקים, בעצם בדיוק כמו שהספר מחולק בכל מקרה; חלק ראשון "בימיני", הפרק העצוב והחזק ביותר בספר לטעמי בו גיבור הספר, תומאס האדסון, מבלה חופשת קיץ באי עם שלושת ילדיו בדיג, רחצה, שתייה ורביצה כאשר פרק הדיג בלב ים הוא אחד מקטעי הקריאה החזקים ביותר שיצא לי לקרוא, כל מילה נוגעת, כל רגש מועבר כאילו אתה שם ומשקיף מהצד, מעולה.
החלק השני והחלש בספר לטעמי, "קובה" הוא אסופה של שברי דיכאונות ברוחו של המינגווי בו גיבור הספר מבלה את... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר אריאל זצ"ל הפגיש ביני לבין הספר הזה. גם השם המינגווי ופרס נובל לספרות נתנו את התחושה שאני מחזיק ביד פנינה ספרותית. לא יודע, אבל כגודל הצפייה, ואולי דווקא בגלל הציפייה, לא הצלחתי לחוות חוויה מיוחדת מהספר. אולי קראתי את התרגום הלא נכון (יואב כ"ץ). לא יודע. נהניתי מהספר, אבל מכאן עד פרס נובל המרחק לטעמי רב. את חיבתו של מאיר אריאל לתומס האדסון דווקא הבנתי בקלות. ההאדסון הזה הוא באמת טיפוס שמצית את הדמיון באורח חייו. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה ומפואר. כמו שרק המינגווי יודע לכתוב
אחרי שצלחתי (לא בלי קושי) את החלק של הדיג
סיפור מסופר היטב, מוקפד ומדויק
ולכל אורכו התנגן לי בראש "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" של מאיר אריאל ז"ל
מה שהופך את כל החוויה מענגת פי כמה... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מודה, הסיבה שבכלל הנחתי את הידיים על הספר הזה, מעבר לכך שמדובר בספר של המינגוי, היה האזכור שלו בשיר של מאיר אריאל (לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ).
כמו בעוד ספרים שקראתי ('למי צלצלו הפעמונים', 'וזרח השמש'), המינגוי מגדיר מחדש רגש איפשהו בסקאלה בין דיכאון, לעצב, לצער. ובעיני הרגש החדש שיוצא לו, עדין בצורה מדהימה. בצורה שחותכת בבשר. בצורה מרגשת. בצורה שלא פלא שאחרי זה כותבים עליה בשירים.
"..סבור היה שבאניה יוכל להשלים במידת מה עם צערו, בלי דעת עדיין כי אי אפשר להשלים כלל עם צער. אפשר לרפא אותו במוות ואפשר להקהותו או להרדימו בכל מיני דברים. גם הזמן חזקה... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יכולתי לדרג את הספר הזה בפחות מחמישה כוכבים, הוא פשוט כתוב מעולה. אם סופר יכול לגרום לי לפספס את תחנת הירידה שלי באוטובוס עקב קריאת תיאור ארוך במיוחד של דייג (שהוא בעיני, פרט לנוכחות הים, בין הדברים היותר משעממים וחסרי התוחלת, קל וחומר לקרוא אודותיו)- מגיע לו.
אם לצטט מן הספר:"זה הדבר הנפלא בציורים: אתה יכול לאהוב אותם בלי להתייאש. אתה יכול לאהוב אותם בלי שום צער והטובים שבהם ממלאים את לבך שמחה מפני שבהם התבצע מה שניסית אתה תמיד לבצע. וזה התבצע וזה היה בסדר אפילו אם אתה לא הצלחת לבצע את זה."
קריאת 'איים בזרם' גורמת לאותה שמחה לא אנוכיית- להווכח שבעו... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פשוט נפלא , המינגוויי במיטבו , מעניין ומרתק ,דמויות מלאות , עושה חשק לבקר באיים ובקובה, לשתות רום עם קולה ובעיקר בלי, בקלות ניתן היה לעשות מזה סרט טוב ! ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אהבה, בדידות, כאב, יופי והמון אלכוהול שזורים יחד בסיפור המקסים הזה. דמותו של תומס האדסון גברית ומחוספסת, הוא מאוד מוכשר אך בעל היצר ההפכפך והמושך של ההרס העצמי.
הדיאלוגים יפים ועמוקים ומגיעים מפיהן של הדמויות התיאטרליות והטרגיות. והכל מתרחש בנוף האקזוטי של האיים הקריביים. מומלץ.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרים שהכי התקשיתי לקרוא אותם ולסיים אותם, אבל השפיעו עלי מאוד. כמעט ולא נהניתי ממנו בכלל, אלא מהתיאורים המהפנטים בלבד, ואפילו היה בו משהו שהרגיז אותי.
אבל לקראת הסוף והאמצע (והדמעות שנסחטו), ויותר מזה לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, הוא חלחל פנימה, והמעבר לספרים אחרים היה קשה מאוד ורווי געגועים.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא מעייף לקרוא את אותו ספר בפעם השלישית בתוך 20 שנה, הפעם בתרגום חדש לעיברית.
בדידות, סף יאוש, אושר רגעי וחולף, שכול, הרס עצמי- והכל הכל ביינו לביינו עם נגיעות ופתיחות מצומצמת לקרובים ממש.המינגוויי בתפקיד עצמו- מושלם למבינים.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
מומלץ כואב עצוב מענין מותח היסטורי יצירתי וכמובן מטובל בכתיבתו הנהדרת של המינגוי הגאון... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הספרי םהטובים שקראתי. האהוב עלי מכל ספריו של המינגווי. ובאמת "תרגם את זה יפה אהרן אמיר", כמו בשיר - מומלץ לחפש ולקרוא את הרגום הקודם דווקא.
אמנם "זרם תודעה", אבל יחסית לספריו האחרים של המינגווי לדעתי הוא הקריא ביותר, עם גיבור שובה-לב ועלילה שוברת-לב.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רוב עלילת הספר מתרחשת בנפשם של הדמויות (תודעה). צריך את המוזה המתאימה כדי להכנס ולקרוא כמה פרקים. למי שרגיל לכתיבה של המינגווי יהיה קל יותר. סביר. קריאה לא הכי שוטפת. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מדהים, קשוח ורך בו זמנית. לא מומלץ לאכהוליסטים אנונימים, עלול להחזירכם לחיק הטיפה המרה... על ספר זה שר מאיר אריאל ז"ל בשירו "לילה שקט עובר על כוחותינו בסואץ"... המשך לקרוא
אהבת?
|
|