ביקורות ספרים על הספר ימיו ולילותיו של הדודה אווה
|
סיפור עצוב ועוצמתי הכתוב בכישרון רב. ילד יתום מאם שגם אביו נטשו- צמא לאהבה, לקשר ולתשומת-לב, ניצול שואה שזהותו המינית נשתבשה עליו, גנן מסור שעולמו חרב עליו ועוד דמויות מורכבות, הנאבקות להשיג מעמד, הצלחה ואהבה. רובן נעות במסלול של שגרה מדומה כי בעוד רגע יחול מפנה במהלך חייהן ולא לטובה. הילד המספר עובר תהליך התפקחות ואם בתחילת הסיפור הוא רואה את הדברים שעל פני השטח, בהמשך מתבהרים לו רובדים עמוקים יותר ויותר, עד להבנה כי "האכזבות והבגידות והעונשים שאדם מעניש את עצמו" (עמ' 554) אינם הכרח, וייתכן שמותר לו להיות יותר סלחני כלפי עצמו. העלילה גדושה בהתרחשויות מ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
סיימתי עכשיו את הספר ויש לי צורך עצום לדבר עליו. אבל מאחר ומעבר לזה שזה ספר מצוין בצד התיאורי שלו-יש בו גם את מיימד המתח ואני לא יכולה לדבר עליו בלי לעשות ספוילרים. שלחתי חברים קרובים לקרוא דחוף כדי שיהיה לי עם מי לדבר ובינתיים אני כותבת פה.
נתחיל מזה שהספר מצוין, צורת בניית הדמויות הייחודית פשוט נהדרת. הדמות הראשית הוא ילד יתום ושתקן וכל דמות שמדברת איתו נותנת מונולג שממש מצייר אותה.
גם תיאור השינויים שעברו על ירושלים באותן שנים פשוט נפלא וממש גרם לי לחפש תמונות ישנות.
דווקא הדמות הראשית האנגמתית של דודה אווה לא נותנת דיאלוגים ומעודדת את המספר ל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ניגשתי לספר בגלל אמנון דנקנר, סקרן אותי לקרוא משהו שלו ונסחפתי. כמו כולם נהניתי לטייל ברחובות ירושלים של פעם. הגרסאות השונות העולות בסיפור חוך כדי סיפור העלילה מעניין מאוד. הנגיעות בשואה..ממליצה בחום.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמנון דנקנר היה ידוע ומוכר כעיתונאי דעתן, שעטו היה קל ודבריו נחרצים, אבל פחות ידוע כסופר של ספרות יפה. על כן הספר עב הכרס הנ"ל (יותר מחמש מאות עמודים) די הפתיע אותי. ובוודאי שעלילתו; בירושליים של שנות החמישים בדירה שכורה שבה חיות שתי משפחות, נכנסת לפתע לחייו של ילד יתום מאמו, דמות מוזרה של גבר הלובש שמלות אשה...
קודם כל, מה שמאוד אהבתי כאן הוא תיאור מדויק ומדהים של ירושליים של שנות החמישים והשישים מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים. ירושליים "הקטנה" שהייתה בה אוכלוסיה חילונית גדולה, שחיה את חייה עם בתי קולנוע ובתי קפה הומים, ובה בשעה הייתה גם עיר ספר "מבודדת"... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמנון דנקנר
אני מניחה שכמו רבים , לראשונה שמו נכנס לתודעתי בהתלקחות שהייתה סביב הביוגרפיה שכתב עם ועל דן בן אמוץ. בהמשך ראיתי אותו על המסך הקטן ואז הגיע לידי : איפה היינו ומה עשינו– אלבום נוסטלגיה עליו חתום עם דוד טרטקובר, כמעצבת ידעתי על אוספיו של טרטקובר ושמחתי על הספר הזה אותו גם קניתי פעמים רבות לחברים.
ימיו ולילותיו של הדודה אווה הוא תגלית עבורי , מסע אל תוך ישראל הצעירה החובשת פצעיה מזוועות העבר, התמודדות עם החיים במדינה בה מוזרויות הקיום היומיומיות הן דבר שבשגרה , לתוך מציאות זו התקבצו בבית אחד דיירים המספר ואביו ,אנושקה, לזר ובנם יוחנן , ו... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שיהיה בריא הדודה אווה, הספר הזה גמר אותי. נאבקתי בו 372 עמודים (מתוך ה- 560) ועייפתי. התיאורים לא נגמרים, משפטים שנמרחים על 4-5 עמודים....לא לענין מבחינתי. אפילו העלילה המסקרנת על מיהו בעצם הדודה אווה ולמה הוא מתחזה לאישה, לא הצליחה לגבור על העייפות שנכפתה עלי, אחרי קריאה מתישה כל-כך. 2 כוכבים בסולם שלי. חבל.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
קראתי את הספר לפני הרבה שנים(מיד כשיצא לאור) ומה זה התמוגגתי. את הכתיבה של דנקנר או שאוהבים או שלא, אי אפשר להיות אדישים. הרעיון מבריק והכתיבה מרתקת. מומלץ!... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הספר שאב אותי לתוכו לאט לאט...לתוך ירושלים של שנות ה-60-70...מתוך עיניו של ילד תמים שאיבד את אימו וחיי עם אביב בדירה צנועה עם משפחה נוספת ותזזיתית.
את הואדום של דמות האב והאם תופסות שתי דמויות- האחת בדמות דמות אניגמתית בשם הדודה אווה שנכנסת לחיי המשפחה והשניה היא אם המשפחה הנוספת שחיה באותה דירה.
הספר הוא מסע בחייו של ילד או למעשה בחיינו שלנו , בצורך למצוא במשעולי החיים איזה כוכב צפון מכוון שיהפוך את המסע שלנו לנטול קשיים אל עבר חוף מבטחים.
נקודת החולשה היחידה היא ההפרזה בתיאור של כל פריים בספר....מצד שני זה אולי מאפשר לחוש יותר טוב את התקופה והאוויר... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רומן התבגרות חביב, נוטף נוסטלגיה ירושלמית, נעורים ואהבה. ובכל זאת משהו בספר לא נתן לי להתחבר אליו לגמרי. בערך בעמוד 200 כמעט החזרתי אותו לספריה, אבל בסוף החלטתי שאני בכל זאת מסיים אותו. אני לא מצטער על כך, אבל אני מרגיש שזה מסוג הספרים שעדיף היה שהיו נכתבים ישירות לתסריט. יש בו את כל המרכיבים לסרט יפה, משהו בסגנון 'פעם הייתי' של אבי נשר: נעורים, אהבה, התבגרות, נוסטלגיה שנות החמישים-שישים, דמות מרכזית עם עבר עלום מהשואה, זה משהו שיכול לעבוד יופי בסרט. אבל בספר צריך ערך מוסף שלצערי לא מצאתי אותו. ברור לי שיש אנשים שמאוד יתחברו לכתיבה הזו של דנקנר, אני פחות. ק... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****
כל ההתמכרויות שלי בחיים נמשכות, לשמחתי, רק תקופות קצרות. התחלתי לעשן והפסקתי אחרי שנתיים, פשוט כי זה כבר נראה לי סתם אידיוטי. אחרי עשרה קרמבו לעונה אני כבר באמת לא מתלהב יותר. תפוחים, מסטיקים, משחקים במחשב, "האח הגדול", קולנוע, פייסבוק, סמים קלים - את כולם עברתי, הבנתי, קניתי את החולצה, המשכתי הלאה. זה לא שאני מואס בכל דבר וזורק - היי, אני נשוי כבר תשע שנים ולא נמאס לי בכלל. רק התמכרויות פשוט לא תופסות אצלי. אין לי אישיות התמכרותית.
אבל עדיין, כשמשהו תופס אותי, הוא תופס כמעט מייד את כל הזמן הפנוי שלי - וגם חלקים נרחבים מהזמן הלא פנוי. כשספר שובה אותי בקס... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עלילה נמרחת..ניסיתי למשוך את העגלה אבל די מהר התיאשתי.לא הגעתי בקריאתו אפילו לשליש מהספר, חבל.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מעולה! מיוחד! שונה! פנטזיונרי! ממליצה בחום רב מאוד!!!!
קראתי אותו לפני כמה שנים ואני בהחלט מסווגת אותו כאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר שקראתי.
הוא הותיר עלי רושם חזק מאוד.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד מספרי המקור היפים וחזקים ביותר של זמנינו!
אמנון דנקנר מתגלה כאו כאומן הפרוזה,רומניסט מהולל והמספר בין המוכשרים בארצינו!
הרומן ,כבר מן הפרקים הראשונים,מצליח להשקיע אותנו למעמקי הרגש ,שחש ילד ירושלמי יתום ,בגודלו בסביבה עויינת,לעיתים מנוקרת-בשלהי שנות ה-50 של המאה, על רקע נופי ירושלים המדהימים....
ספור המשפחה המסועפת מחדד דמותו של אוה ,דמות המרתקת אותנו בחשאיותה וייחודה...בהמשך נחשפת הסטוריה רחבת היקף,החולשת על ימיה החשוכים של תקופת השואה ולאחריה..
התאהבתי ברומן! השאיר אותי הלומה להרבה זמן לאחר הקריאה.
חובה לקרוא ולהתרגש!!... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר "ימיו ולילותיו של הדודה אווה"–אמנון דנקנר
ביקורת - חיה הלר
כבר בשמו של הספר נמצא נושא העלילה: ימיו – (הגלויים) ולילותיו – (הנסתרים) של זָכָר הנקרא בשם הנַשִי - הדוֹדָה אווה.
אמנון דנקנר ברוב כישרונו מספר לנו כביכול את סיפורה של ירושלים משנות החמישים .
הוא מרבה להשתמש במקומות ובאירועים הידועים וזכורים לכולנו מאותן שנים ולכן הם מצליחים לעורר בנו הקוראים רגשות סימפטיה לספר ונוסכות אמינות בהתרחשויות וכך
מצליחים לבלבל את דעתנו האובייקטיבית מעצם העלילה.
לפני הביקורת יש לשים לב לכמה עובדות משמעותיות ראשית לשאלה המתבקשת מדוע ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא הצלחתי לקרוא אותו, אולי השפה לא דיברה אלי או משהו בכתיבה או בעלילה ניסיתי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
עברו כמה ימים מאז שסיימתי לקרוא את הספר, ועדיין אני מוצאת את עצמי באמצע היום חושבת על הדודה אווה, איזו דמות מעונה-מסתורית-חכמה-רגישה-עדינה-נשית. זהו ספר שיישאר איתי עוד הרבה זמן. גם האווירה של ירושלים בתחילתה של המדינה, גם קיבוץ הגלויות, וגם הדמויות העמוקות. כמו כן, מאוד מאוד נהניתי מסגנון הכתיבה של דנקנר. לפעמים קראתי שורות של תיאורים, ופשוט הרגשתי שפעם ראשונה מישהו בוחר לשלב צירוף מילים מסויים, שאף פעם לא חשבתי עליהן ביחד, והוא עושה זאת בצורה מעולה. לסיכום, לרוץ לקרוא!... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ו-ו-א-ו!! פשוט וואו!
בראבו לאמנון דנקנר! איזה ספר!
אני חייבת להודות שברגע שהבנתי שהספר מסופר מנקודת מבט של ילד מירשולים, לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך לקרוא..מכירה את התיאורים על נופי ילדות וזכרונות ומקומות וריחות ולא התחשק לי לקרוא אותם שוב, אבל הדמות של דודה אווה..אחחח..איזו דמות...
והסוף...אחח...איזה סוף..פשוט התענגתי על הספר הזה... (ובכיתי כמה פעמים)
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אמנם לאמנון דנקנר יש כישרון עילאי לכתוב משפטים נעימים לקריאה, אך הספר הזה הוא פספוס מכמה סיבות:
א. ארוך ארוך ארוך מדי
ב. ה"סוד הגדול" שהשאיר אותי על אש קטנה כל הספר, דרך כל אותם עמודים מיותרים, היה מרוח בעצמו ארוך מדי, והיה חסר את אפקט הוואו שסוד שכזה צריך לאצור בחובו. אמנם זה היה לא צפוי, אבל גם לא מסעיר מי יודע כמה.
מומלץ לחובבי נוסטלגיה עייפים. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בראש וראשון לבואי לכתוב ביקורת על ספר אני בוחן האם נהינתי מהספר ואח"כ אני בוחן את שאר המרכיבים של ספר טוב, האם השפה עשירה האם הספר ניחן בעולם דימויים מעניין. האם הדמויות בספר מעניינות מלאות ולא שטוחות. כיצד העלילה מתפתחת, מהו הרקע לסיפור ועוד ועוד.
ובכן קראתי את ימיו ולילותיו של הדודה אווה ונהינתי מאוד. אהבתי של הסיפור המיוחד במינו. אהבתי את הרקע הירושלמי עם המקומות השמות הריחות והחוויות, גם אם בחלקן הוסיף המחבר מדמיונו. ספר שבכל רגע אתה שואל את עצמך האם הדברים התרחשו במציאות או שזה פרי דימיונו של אמנון דנקנר.
אודה ולא אבוש, דמותו של אמנון דנקנר כפי... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אין לי אחות", כך כתב דנקנר בעיתון "הארץ" וקוראים לא מעטים חרקו שיניים.
הטור פלט חץ מורעל שפילח את האפילה החברתית של תחילת שנות השמונים וסימן ככדור נותב מטרה אליה כוונו קנים מקומיים שירקו גשם חומצי אל כוחותינו.
מעז יצא מתוק,ומי שלא כשל במעקבו אחר מסעותיו של הסופר ובדילוגיו מחזית לחזית בשל פרסומו האומלל של הטור באותו יום מר ונמהר, מצא את טוריו בסגנונם היחודי מצטופפים בקליפת האגוז המקומית בכפיפה אחת ובסמוך ללוחמי חופש בשדה הקרב המתומלל.
השנים חלפו ושפתו של הסופר הלכה ונשתבחה ואף הפכה למושחזת במינה.
כמי שערך השוואה לכותבים נוספים במרחב,אף טוריו ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בתחילה היה לי הסיפור כצפיחית בדבש, ממין המגדנות שנוגסים בהם מעט מעט וטעמם משתהה על הלשון והשפתיים מצטמצמות כדי להשהות את מתק הטעם והעיניים נעצמות מפרץ העונג והאצבע נשלחת לאסוף עוד פירור של נופת צופים, והשתדלתי לקרוא באיטיות כדי למצות עד תום את ההנאה ולא נסתייע בידי כי העיניים כבר רצו קדימה, ואחר כך נהיה לי הסיפור ככוס של מים צוננים, שגומעים אותם בשקיקה והמים זורמים במורד הגרון ומטפטפים אל הבטן ומשאירים אחריהם שובל של קרירות לחה, שמיד מחרה מחזיק אחריה שטף של נועם ורצון טוב ומדי פעם הרמתי ראשי מן הדף והבטתי סביבי אל האנשים סביבי באוטובוס, הרי רק בנס... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרעיון של הספר נשמע מבטיח, אך הכתיבה כבדה מאד.
היה לי מאד קשה לקרא את הספר, חשתי שדי משעמם.
חייבת להודות שעזבתיו באמצע, במחשבה שאולי פעם,
במצב רוח אחר אנסה לקוראו שוב.
(בגלל שהספר די ידוע ומדובר ואף זכה לביקורות טובות)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
טוב, אז לקח לי המון המון (המון) זמן לסיים את הספר כי ב 80% ממנו הוא פשוט לא מעניין לטעמי, מפוספס.
הרקע, הדמויות והרעיון שעומד בגדול מאחוריו יכלו להתחבר לאחלה ספר לדעתי אבל הם פשוט לא מצליחים בצורת הכתיבה המרדימה הזו, שכל משפט אחד פשוט הופך לאיזה 10 עמודים שנמתחים ונמתחים...
היה הרבה יותר טוב אם הספר היה נכתב ב 300 עמודים לכל היותר מבחינת העלילה שהוכנסה בו.
הואיל ואני לא עוזבת ספר באמצע (ותאמינו לי שעד עמוד 480 בערך עדיין נלחמתי ברצון העז הזה) הצלחתי בסופו של דבר לסיים והנה במאה עמודים אחרונים סוף סוף משהו קורה ודברים נכתבים בצורה שבאמת כייף לקרוא, הסוף מעני... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דמויות מאוד עגולות ומעניינות כפי שצוין, אבל (וזה אבל גדול) - זה כנראה אחד הספרים האיטיים שקראתי בחיי. כמובן שיש תפניות שונות בעלילה אבל במרכז נדמה שהאיטיות נוצרה במטרה לגרום לאפקט חזק עם הגעת הפואנטה (שהייתה יכולה להגיע 200 עמודים קודם).
התוצאה (מבחינתי) שכבר הייתי חסר סבלנות ומבחינתי אפילו אם הדודה אווה הייתה חייזר חסר מין שהתנדב למוסד ושירת בטאליבאן לא היה אכפת לי.
חסרה עריכה הרבה יותר אגרסיבית. הרבה יותר.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זאת לי הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של אמנון דנקנר, ובמהלך כל הקריאה שאלתי את עצמי כיצד ייתכן שהסופר הזה נעלם מעיני עד עתה. "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" (ושגיאת הדקדוק שבכותרת רק מוסיפה לחינה) הוא סיפור איטי ועדין שמתרחש על רקע שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. דנקנר מכניס את הקורא לדירה קטנה בירושלים אותה חולקות שתי משפחות ותוספת ססגונית אחת – הדודה אווה. הדירה מלאה עד להתפקע, ודריה עוצרים בתוכם סודות וקשיים מן העבר הלא-רחוק, בדומה למחסן הרהיטים הישנים של לזר הצמוד לה. גיבור הספר הוא ילד שקט ומופנם שמהלך על ביצים ומשתדל לא לתרום חלק לאווירת הטירוף הש... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בניגוד לסיפורים קצרים או מאמרים אותם אתה קורא ושוכח או ספרים "רגילים" שמלווים אותך כברת זמן יותר משמעותית ספר בן 560 עמודים זה כבר מערכת יחסים ארוכה עם מאפיינים דומים כמו הרצון להגיע הביתה מהעבודה כדי להמשיך לקרוא ולדעת מה עוללו הדמויות בספר בהעדרך וכמובן עם סופו הבלתי נמנע אתה מרגיש עצב וגעגועים ומרבה לשחזר קטעים שעברתם ביחד."ימיו ולילותיו" הוא סיפור גושי בסגנון שבתאיי הכתוב במשפטים ארוכים המאלצים אותך לקחת נשימה ארוכה כדי להגיע לסופם,כתובים בקדחתנות דחוסים אך כל מילה ומשפט גורמים לך להתמוגג מהעברית הנהדרת ומהדמויות שדנקנר מטיל מדי פעם להדחק ל... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מבריק , סיפור מרתק , סיימתי אותו בשלושה ימים , דמויות עגולות ומלאות , יישר כוח לדנקנר , אח איזה ספר של כיף ...... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שהספר נחרט בראשי, ואף טיפה ממנו לא תנזל החוצה. כל דמות היא דמות ציורית ומיוחדת, וכל הדמויות ביחד רוקמות סיפור מדהים אך נשארות ייחודיות בפני עצמן. הדודה אווה הוא דמות יוצאת מן הכלל, תרתי משמע, שאין דומה לו.
תחילה קשה לקבל את הדמות כפי שהיא מכיוון שצצות הרבה שאלות על טיבה, אך עם הזמן גובר הרצון ללמוד עליה יותר ועל מקור אופיה וחייה, והקורא נסחף עם העלילה שרק בסופה, לאחר אין ספור השערות, הוא יכול להסות את מחשבותיו ולהבין את פשר כלל העלילה.
ממליצה בחום, למרות שהיה אפשר לקצר במספר תיאורים בחלקו השני של הספר וכך לקצר את עמודיו.
הספר כתוב בשפה גבוה אך ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מעולה. מודה לדנקנר על העבודה הקשה שעשה כדי שנוכל להנות מספר שכתוב טוב מהודק ומענין.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ימיו ולילותיו של הדודה אווה:
אישית נורא אהבתי את הספר , והאיש שנקרא דודה אווה .
אדם נפלא עם תסביך . וטוב לב .
ספר טוב ומפתיע לטובה .... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד אהבתי את הספר, סגנון הכתיבה ובמיוחד את ירושלים של פעם שכירושלמית נהניתי מאוד לזכור את ירושלים של פעם. הדמויות והתקופה מרתקים וכמובן היחסים בין הילד והדודה אווה. שווה בהחלט לקרוא.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ולפעמים שאני כך לבדי אני חוזר לסימטאות ילדותי...
הספר הזה הזכיר את השיר המדהים של יוסי בנאי שגם הוא מתאר ילדות בירושלים.ספר מצוין ,לטעמי 100 העמודים האחרונים הרסו מעט.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם חייבים, אבל ממש חייבים, לצאת עם מסר "פסיכואנליטי" מהספר, הייתי מגדיר זאת כך:
"הפה שנושך את היד שמאכילה אותו."
אבל, ישנו גם סיפור מעניין, ומעט שונה, שהרקע שבו הוא מתרחש היא ירושלים בשנות ה-50 וה-60.
כאחד שנולד וגדל בירושלים, והטיב להכיר את אורחותיה, רוקם הסופר ביד אומן סיפור, הזוי מעט, על יחסים שבין ילד יתום מאם לבין "הדודה אווה" - גבר המחופש לאשה, המגיע לדירתו ומשתקע בה.
בדירה, שלל דמויות, שהמחבר נעזר בהן, כדי להביא אלינו מניחוחות הימים ההם: בתי קולנוע - עם הסרטים שהוצגו בהם, ספרי קריאה, בתי הקפה, יחסי העבודה וה"מעמדות" שלעיתים הגיעו לידי גיחוך, וגם, כיצד נר... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתוב בעברית יפה מלא תאורים של ירושלים היפה והישנה מעלה זכרונות נימים מימי ילדותי בירושלים אבל לא אהבתי את הספר יותר מדי תאורים נמשכים לא סימתי את הספר... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר נפלא, שעושה כבוד לשפה העברית ולארץ ישראל.
בתור צעירה בארץ הזאת, התיאורים של ירושלים בשנותיה המוקדמות של המדינה פשוט הקסימו אותי, ונקודת המבט הפנימית על פוליטיקה ועניינים אחרים ריתקו.
מדהים לגלות כמה ריתק אותי הספר, שעלילתו מורכבת ברובה מרגעים קטנים של שגרה ושל יום-יום, ומה שעושה אותם לכל כך יפים הוא הפרטים, השפה, הדיוק.
הקצב של הספר הוא איטי ונעים, ולמזלי הוא ארוך מספיק. גמעתי אותו בשקיקה, ואחרי כל כמה עשרות עמודים עצרתי בעצמי וחשתי רגשות אשם כבדים - אולי הוא ייגמר לי מהר מידי?!
רוצו לקרוא, אתם לא תתחרטו. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שהוא פשוט תענוג. כתוב נפלא, מקפל בתוכו גם עלילה מרתקת וסוחפת, וגם דמויות עשירות מלאות חיים, צבע ואנושיות, על הרקע התמים והנוסטלגי של ירושלים של שנות ה-50 וה-60.
כבר זמן רב לא קראתי ספר שכל כך כיף לצלול לתוכו, לקרוא אותו לאט ובסבלנות, להתענג על כל מילה ומשפט ולתת לעצמך לשקוע בין דפיו.
גדולתו העיקרית לדעתי היא שלצד הדמויות העמוקות והמורכבות שהוא משרטט באהבה רבה, הוא גם מספר סיפור טוב, חזק ומותח שנבנה באיטיות ובהתמדה עד שמגיע לשיאו בחלקו האחרון של הספר. הסיפור לא הולך לאיבוד לטובת עושר הדמויות. כמו כן, על אף הצבעוניות והייחודיות של הדמויות, הן לא סובל... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר פשוט מדהים! מזמן לא התענגתי על ספר בצורה שהתענגתי מכל עמוד, פיסקה ומילה.
הדודה אווה- דמות מדהימה, וכובשת!!!
מומלץ מכל הלב!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מרגש ומפעים לקרא ו...ללכת בעקבות הסופר בכל הנתיבים
ברח' רבי עקיבא המלך ג'ורג'.....
ולהתגעגע לבתי הקפה שהיו ואינם
(אשקלוני שנולד במרקש והתאהב בירושלים מכיר ומוקיר )... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מצויין...
הספר מחולק ל-3 חלקים.
הראשון היה מעולה - והשאיר כל הזמן שאלות שרצית למצוא את התשובות להם...
החלק השני - הרגיש כאילו רק בגלל הספר ייאבד את דירוג ה"מעולה"...
ואז בא החלק השלישי - ואז הבנתי למה- למרות שהחלק השני היה רק "בסדר", היה צריך אותו - כדי שהספר בכולל ייקבל ציון "מעולה".
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמנון דנקנר בכתיבה כשרונית ביותר מוביל את הקורא למחוזות ילדותו במרכז ירושלים של שנות ה-50--60 תוך שזירת עלילה מרתקת של מספר דמויות חלקן הזויות שחולקים מגורים בדירה אחת מפאת ימי הצנע וקשיים כלכליים .במהלך העלילה דנקנר מוביל את הקורא (במיוחד אם הוא ירושלמי ותיק)ביד בוטחת בין גן העצמאות לבתי הקולנוע ובתי הקפה של אז.מצד אחד מדובר בהחלט בספר נוסטלגי ומצד שני העלילה מרתקת ובסופה מרגשת. בהחלט מומלץ.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|