ביקורת ספרותית על ימיו ולילותיו של הדודה אווה מאת אמנון דנקנר
ספר טוב

---

בראש וראשון לבואי לכתוב ביקורת על ספר אני בוחן האם נהינתי מהספר ואח"כ אני בוחן את שאר המרכיבים של ספר טוב, האם השפה עשירה האם הספר ניחן בעולם דימויים מעניין. האם הדמויות בספר מעניינות מלאות ולא שטוחות. כיצד העלילה מתפתחת, מהו הרקע לסיפור ועוד ועוד.
ובכן קראתי את ימיו ולילותיו של הדודה אווה ונהינתי מאוד. אהבתי של הסיפור המיוחד במינו. אהבתי את הרקע הירושלמי עם המקומות השמות הריחות והחוויות, גם אם בחלקן הוסיף המחבר מדמיונו. ספר שבכל רגע אתה שואל את עצמך האם הדברים התרחשו במציאות או שזה פרי דימיונו של אמנון דנקנר.
אודה ולא אבוש, דמותו של אמנון דנקנר כפי שהצטיירה לי בתוכניות הטלביזיה בהן הופיע, היא של אדם ארוגנט, אימפולסיבי עם עמדה שרק הוא צודק בוויכוח ואין בילתו. קצת, אולי יותר מקצת, שחצן ובקיצור אין הוא בדיוק הטיפוס שלי. אל דנקנר הסופר, לאחר שהתנתקתי מדמותו ששבה והופיע לנגד עיניי, הצלחתי להתחבר.
סופו של יום ספר ראוי מעניין עם עלילה מרתקת ומעניינת ובעיקר מבחינתי תיאורים של ירושלים בשנות ה - 50 והשישים - הנאה צרופה.

» ביקורות נוספות של simonyit
» ביקורות נוספות על ימיו ולילותיו של הדודה אווה