ביקורת ספרותית על מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו
הביקורת נכתבה ביום שישי, 15 בפברואר, 2019
ע"י חוה קוגל


המזל הקטן הוא רק פתיח לאסון הגדול.
קלאודיה פיניירו בחרה לגיבורת ספרה את מרי האמריקנית מבוסטון שחוזרת למקום בו קרה האסון הגדול. קו השבר הנוראי של חייה. מזמן לא קראתי ספר כל כך רגיש וכל כך מלא בתובנות אנושיות. למרות הנסיבות הנוראיות ומכמירות הלב שמרילה חוותה הספר נע בקלילות ו"זורם". הסיפורים והתאורים כל כך אמינים שגורמים לי לחשוב שאני מכירה את מרי מאז ומתמיד ומזהה את קו החשיבה וההתנהגות שלה. מה הייתי עושה במקרה כזה? איך כל אחד היה מתנהג בנסיבות האלו?
מרי היא אחת מאותם אנשים שיכולים לצפות בקו השבר של חייהן ברגע שזה קורה. ו"בעזרת אנשים טובים" כפי שהיא מספרת , היא מצליחה לקום מההריסות ולהמשיך. אבל איך? בלי שהעבר ימחוץ אותה? היא מסגלת לעצמה אמצעי התמודדות ותמיד מלווה אותנו השאלה האם גם אנחנו היינו נוהגים כך?
קלאודיה פיניירו שותלת בספר רמזים מטרימים כשמובן מרימים את רף המתח. ואכן הספר לובש צורה של מותחן פסיכולוגי אבל זו התחזות. זה ספר על אנשים ואהבה, על משפחות מסוגים שונים שבכל צורה הם העוגן של חיינו ועל יחסים, ושאלת השאלות: עד לאן תגיע אהבת אם. הספר מתובל בציטטות ואזכורים מספרים וסופרים אחרים. חשמלית ושמה תשוקה (טנסי ויליאמס), הבנות האחרות (של אליס מונרו) ועוד. בן זוגה האמריקאי שלמעשה מציל אותה מעצמה ופוקח לה את העיניים בקשר לחייה, מגיש לה ספרים לקריאה שפשוט מחזירים אותה למסלול. וזה נהדר.
אני חייבת לסיים עם ציטטה ובחרתי בזו שבעמוד 138 (מתוך אינספור ציטטות שרציתי להעתיק למחברת ובחלקן אפילו עשיתי זאת): "ישנם אירועים מסויימים שנגזר עליהם לקרות, אין נסיבות שעשויות היו למנוע אותם. גם אם אדם עושה קיצורי דרך או סוטה מהדרך או אפילו נעצר במקומו. אין עילה ואין דת שיסבירו למה. כפי שאי אפשר להסביר על מה ולמה המלחמות או מעשי הטבח....במפת הדרכים של חיינו רשומה התחנה ההיא כחלק מהדרך שאנו עוברים בה... אי אפשר למנוע את הנסיבות אבל כן קיימת האפשרות להחליט מה לעשות אחר כך. ואני בחרתי"..... "איש לא כפה עלי לעשות מה שעשיתי לאחר מכן. לא כולנו מסוגלים לבחור את האפשרות הטובה ביותר..."
הגיבורה, מרי, אשתו של רוברט, לא שוכחת את עברה. היא חיה איתו ולצידו. היא לא שוכחת את כל ההתנכרות והשנאה, את הבוז והנקמנות בדרך שאנשים נהגו בה, אבל היא גם זוכרת את אלה שאמרו מילה טובה והבינו , הרימו מההריסות ותמכו עד שיצאה לדרך שבה יכולה היתה להתמודד. והם המזל הקטן של חייה.
רוצו ותקראו את הספר (וגם את הספר הקודם שלה: "האלמנות של ימי חמישי", אנושי ומקסים). תודה להוצאת תשע נשמות שמרימות את הכפפה ומביאות לנו מתנות קטנות.
כמה מילים על הסופרת קלאודיה פיניירו: ילידת ארגנטינה, 1960. מוציאה ספרים בקצב של אחד לשנתיים. נחשבת בשלישיה הפותחת של סופרי אמריקה הדרומית, ואני שמחה שתירגמו אותה לעברית.



11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני חודש)
כתבת נהדר, תודה.
אפרתי (לפני חודש)
סקירה מעולה לספר בלתי נשכח.
מחשבות (לפני חודש)
יופי של סקירה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ