ביקורת ספרותית על מזל קטן מאת קלאודיה פיניירו
ספר בסדר

---

#
האם בזמנים אחרים הייתי מרגישה שהסיפור בספר הזה מחייב יותר אמפתייה? האם הייתי מזדהה עם גיבורת הסיפור, שמספרת אותו בגוף ראשון, על הדבר הנורא שקרה לה, ("התקרית", "המקרה", בלשון הסיפור) על חייה שנהרסו, על החובה לחזור אחרי עשרים שנה – מוגנת ושמורה בתפקידה – לאותו מקום ממנו ברחה ואותו נטשה? אולי. אני בספק, אבל יכול להיות שמה שקרה לאחרונה בעולמנו הופך טרגדיות של אחרים לשטוחות.

הסיפור של מרי לוהן – שבעברה נקראה בשם אחר והחזיקה במנטליות אחרת, לכאורה - שמרגישה שנעקרה שלא בטובתה ממקומה הטבעי וחיה את חייה כחיקוי חיוור למה שהיא חושבת שחיים צריכים להיות. ובכן, קראנו סיפורים מרשימים מזה על חזרה למקום ממנו גלינו, כמו "ביקור הגברת הזקנה" הנפלא. בניגוד אליו, סיפורה של פיניירו אינו מבוסס על נקמה, אלא על קיפוח. היא הודרה מהמקום שלה, בגלל אחרים. הבחירה, כביכול נשללה ממנה והיא רק הגיבה, לעולם לא יזמה.

מה שבעיקר הפריע לי היה רוב המלל. הגיבורה שופכת ליטרים רבים של מלים המנסות להסביר את העוול שנעשה לה, להצדיק את עזיבתה, את שתיקתה, לספר כמה אומללות חוותה בחייה, ותמיד באשמת אחרים: הוריה, "החברות" שלה, בעלה. והיה לי קשה לקרוא את הסיפור הצדקני הזה.
הספר כתוב בסדר. על הכריכה האחורית כתוב "היצ'קוק הוא אישה המתגוררת בבואנוס איירס"... ובכן לא. זו עוד היתלות באילנות גבוהים שציטוטים מספרות מפורסמת משובצים בטקסט. גם ביטויים באנגלית, שהיא שפתה השניה של הגיבורה. הספר אינו משעמם אם כי תצטרכו להמתין כמעט 100 עמודים עד שתבינו מה קרה. (ולא שאי אפשר לנחש את זה קודם...) הוא התיש אותי ולא היה לי דחוף לחזור לקרוא בו, אחרי הפסקה. אתם יכולים להאשים בזה את המצב.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מזל קטן