ביקורת ספרותית על האלמנות של ימי חמישי מאת קלאודיה פיניירו
ספר מעולה

---

איזה ספר! שפתיים יישק. בתחילה בום גדול, סערה מתרגשת, פרק ראשון של ספר מתח. אלא שבפרק השני זונחת הסופרת הנהדרת את התעלומה, אוספת את כפות ידינו בכף ידה ופוסעת איתנו בשביליו הירוקים והפורחים של הקאנטרי.
בתוך מובלעת של 2000 דונם בבואנוס איירס, מוקפים בחומה בלתי עבירה, מצלמות ואנשי אבטחה, חיים להם העשירים של ארגנטינה בעולם המתנהל על פי חוקים אחרים. חוקי האצולה הכלכלית. הם יפים ובהירים (הילדה השחרחורת היחידה בים השטניות היא מאומצת) הם קתולים ברובם, חוץ מכמה יהודים, שכספם מקנה להם עדיפות מעמדית נסבלת. יש להם מגרשי גולף וטניס, בית ספר דובר אנגלית, המון משרתים נחותים ונשים משועממות ומנותחות, שכמו נגזרו מהסדרה עקרות בית נואשות.
הם המשטרה ובית המשפט, הוועדות והענישה, הכביסה המלוכלכת מתכבסת בתוך החומות.
בניגוד לפרק הפתיחה שרועם בקרשצ'נדו אדיר, שאר הפרקים מוליכים אותנו בעדינות אל הצרות שמתחת לשטיח. בעיות כלכליות, מובטלים, מפוטרים שמעמידים פני מועסקים, נשים המכסות על חיי שיעמום ובטלה, עקרות, בגידות, שתיינות והתעללות. הספר כולו משרטט ביד עדינה את חיי היומיום של תושבי השכונה, נוגע ברגעים מיוחדים שבחיי גיבוריה, עד שאנחנו מתוודעים אל סודותיהם הכמוסים.

בניגוד לכתוב בכותרת, האלמנות אינו ספר מתח ובוודאי שלא ספר אימה. יש בו תעלומה, אבל היא בעצם סופו של הסיפור ולא תחילתו.
הסופרת המוכשרת מתארת לנו מאורעות טריוויאלים, רגעים של אמת צובטת ותובנות פסיכולוגיות יוצאות מן הכלל.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על האלמנות של ימי חמישי