ביקורת ספרותית על האלמנות של ימי חמישי מאת קלאודיה פיניירו
ספר לא משהו

---

הספר מספר על השחיקה של חיי הנישואין, על הפוזה למראית עין שהכול נהדר, על חוסר הסובלנות ואיבוד התקשורת בין בני זוג -
"יותר משעניין אותי לברר איך קרה שהקשר שלנו התקלף ממילים,
רציתי להבין איך זה ששמתי לב לכך רק אחרי שהשתיקה כבר התנחלה לה בבית,
כמו קרוב רחוק שאין לך ברירה אלא לארח אותו ולדאוג לצרכיו."

ופה מדובר במספר זוגות שרמת חייהם מעוררת קנאה , שהקשר ביניהם קרוב,
בכל חמישי בערב הגברים נפגשים לאכול ולשחק קלפים כמיטב המסורת,
והנשים מתבקשות לצאת לקולנוע, עד כי דבק בהן הכינוי "האלמנות של ימי חמישי".
כולם מתגוררים בשכונת פאר סגורה ומתוחמת.
"מי שמרים את מבטו לא רואה כבלים. לא כבלי חשמל, לא כבלי טלפון ולא כבלי טלוויזיה.
ברור ששלושת הדברים האלה קיימים פה, אלא שהם עוברים מתחת לפני השטח,
מוסתרים מעין רואה כדי להגן על לוס אלטוס ועל תושביה מפני זיהום חזותי.
הכבלים עוברים ליד הביוב והתעלה מוסתרים מתחת לפני השטח.
גם את דודי המים אסור לחשוף...." והתיאור ממשיך ממשיך וממשיך.......

הזוגות חוגגים ביחד מסיבות, אירועים וימי הולדת, ומזמינים רק זה את זה
"כי פשוט נורא מעצבן להזמין אנשים שונים כל כך אחד מהשני;
כולם מתחילים להתחלק לקבוצות ואף אחד לא מדבר עם אף אחד,
ואז התיק נופל עלייך, כי צריך לנדוד מחבורה לחבורה עד שכל הערב נהרס לך."

וכך כולם חיים 'באושר ועושר' עד שמתרחש אסון.
אבל כדי להגיע לקורותיו של אותו אסון, צריך לקרוא עוד המון הסברים ותיאורים
והדגשים על מנהגיו ותכונותיו של של כל גיבור במחזה.
אז כשהגעתי לשלושה עמודים מלאים המתארים את שיפוצו של גן השעשועים השכונתי,
פירוט מדוקדק ולא מתייאש....אני זאת שהתייאשתי, ובעמוד 61 את הספר סגרתי!

זהו...ממשיכה הלאה...לספר הבא!

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על האלמנות של ימי חמישי