• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מזל קטן

מזל קטן

מאת קלאודיה פיניירו

הביקורת של כרמל

תמונה של כרמל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מזל קטן

מזל קטן

מאת קלאודיה פיניירו

הביקורת של כרמל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של כרמל
הוצאה לאור:תשע נשמות
שנת הוצאה:2016
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
לי אור
לפני 4 שנים

“קלאודיה פיניירו היא סופרת ארנטינאית שנולדה בשנת 1960. בגיל 30 היא נתקלה במודעה על תחרות רומנים, וכך”

20/26
ביקורות על מזל קטן
הבאה
ברכה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“תאונה, אמנם קשה מאד, שמשנה את כל חייה של אשה ומשפחתה הקטנה. הספר כתוב בהרבה רגש ונקרא בנשימה אחת. מו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•1 דקות קריאה

ספר קליל וקריא מאוד, סוחף וחושף לאט לאט את הדברים שקרו בעבר והניעו את הדמות להיכן שהיא היום. אני מאוד אהבתי את התובנות השונות, ויש הרבה כאלה לאורך הסיפור. רגעים קטנים של מחשבה ושל התייחסות וסימבוליות גם בדברים קטנים שנראים חסרי משמעות (גור העטלפים למשל). כן אני מבינה שהסוף (מבלי לספיילר), שנוי במחלוקת, אבל זה נורא עניין של טעם של אנשים בסופים. כן היה כאן משהו שיש לקראתו בילדאפ לאורך לפחות מחצית מהספר והסופרת בחרה להשאיר את העניין ליד הדמיון במקום ממש לאיית מה היה. מי יודע, יכול להיות שסוף אחר היה מנטרל את הקסם...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של תמי
תמי
תמונה של חני
חני
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של אַסְיָה
אַסְיָה
תמונה של גבריאלה
גבריאלה
תמונה של מורי
מורי
8קוראים|גיל ממוצע70|63%נשים

על המבקרת

תמונה של כרמל

כרמל

ותיקה
חברה מזה 9 שנים
59 ביקורות•605 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של כרמל
כרמל
ותיקה
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות59
לייקים שקיבלה605
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33מתח ריגול והרפתקאות12ספרות מקורית9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של כרמל

הדרך

הדרך

קורמאק מקארתי

הגעתי לספר בעקבות ביקורות מהללות לפיהן מדובר ברעיון שונה ומעניין ובכתיבה ברמה גבוהה ויוצאת דופן, "רומן פילוסופי מוסרי, עמוק ומרגש", שאמור ללמד אותי לקחים חשובים לחיים.
אני אפתח ואומר שאני מאוד מתחברת לז'אנר, ואין לי שום בעיה עם מד"ב, פוסט אפוקליפסה, פנטזיה, סיפורים בחלל, לא משנה מה, שנמצא מחוץ ל"חיים האמיתיים". יש לי דמיון מפותח ואני לא צריכה הרבה בשביל להתחבר. אבל, וזה אבל גדול, העולם החדש שמוצג לי, צריך להיות בעל היגיון פנימי, ועם סיפור רקע ברור, כדי שהקורא יבין מה חוקי העולם הזה ומה קרה שהוא הגיע למצב הזה (ולו בקווים כלליים בלבד). בעיני, המידע הזה קריטי כדי להבין את ההשלכות של המעשים של הדמויות, את הרקע שלהן, את המניעים שלהן ולמעשה ליצוק בהן מורכבות ועומק. יתכן ואנשים שלא בקיאים בז'אנרים מהסוג הזה מאוד יתרשמו מהעולם "העשיר", אבל בעלי ניסיון בספרים בהם הוצג עולם חדש/אחר יבינו שהספר כתוב ממש ברישול, בהיעדר מידע משמעותי. יכול להיות שזה היה עובד כסיפור קצר, אבל ממש לא כרומן.
בספר הזה יש מעט מאוד הסברים לגבי איך העולם הגיע למצבו הסופני, באופן שבעיני גורע ופוגע בכל ההנאה מהסיפור, ובגלל היעדר המידע הדמויות נותרות שטוחות ומניעיהן לא ברורים. הרי, אם אני רק אהיה עסוקה במדוע אין ציפורים או בעלי חיים אחרים, אני לא אוכל להפנים את הקושי שהדמויות מתמודדות איתו במציאת מזון. האם אין עכברים? חרקים? למה? הרי גם ככה אין כל כך הרבה אנשים שיאכלו את המזון.
אמנם, באזור בו מתרחש הסיפור, איפשהו בארה"ב, קר מאוד וקשה לשרוד. למה אין התייחסות מה קורה באזורים טרופיים של העולם? מה קורה בקוסטה ריקה למשל? שם חם ונעים, והטבע שופע מזון. האם האדם הרס כל פינה של טבע בעולם? איך? למה? יש יותר מדי שאלות שנשארות פתוחות ולא אפשרו לי לצערי להנות מהסיפור עצמו. גם לא ברור למה האב ובנו לא הצליחו להגיע דרומה לאזורים חמים יותר כבר מזמן, למה רק עכשיו הם עוברים את האזורים המושלגים? למה עוד לא הגיעו לטקסס למשל, אם מוצג לי מצב שהעולם נמצא בו משך שנים ארוכות? אין לזה שום התייחסות והקורא אמור למלא את כל הלקונות האלה לבד.
בנוסף אני אישית בעלת האמונה שהטבע חזק בהרבה מהאדם, ושאם איכשהו נביא להכחדו של המין האנושי, יש להניח שהטבע ישגשג, ולא ידעך, כפי שהספר מתיימר לטעון. ברגע שאנחנו נפסיק לחבל בטבע, הוא רק ילך ויפרח ויגיע לאיזון חדש, אז גם כאן מבחינתי לסיפור אין היגיון.
לסיכום, חשבתי שאגיע לאיזושהי פואנטה בסוף, וגם זה לא היה. אם זה לא היה ספר של 200 עמודים גם כנראה שהייתי מפסיקה לקרוא באמצע. זה פשוט סיפור שכתוב עם המון מילים גבוהות, בלי להגיד יותר מדי, עם דיאלוגים דלים חסרי מעוף, מדכא ומלא סבל לא מוסבר מראשיתו ועד סופו, ומי שכבר מגיע במצב רוח מלנכולי לקריאה, יצלול עוד יותר עמוק עם הסיפור האפל הזה. לא ברור לי מי הצליח להנות מהספר, אבל אני פה כדי להזהיר אחרים, כי הדירוג הגבוה שלו בכל מקום אפשרי הוא מטעה בעיני. מאוד.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•כרמל
22/11/63

22/11/63

סטיבן קינג

אז אף פעם לא קראתי סטיבן קינג כמו שצריך, עב כרס מההתחלה עד הסוף. לא יודעת למה, לא יצא. החלטתי ללכת על הספר הזה לאור הביקורות המדהימות שנכתבו ואני אוהבת ספרים ארוכים ומתעמקים. לצערי הספר הזה מאכזב. נמאס לי מהטרנד הזה שסופרים כותבים ספר ענק של כמעט אלף עמודים ולפעמים יותר מזה, ותוך כדי הקריאה את מבינה שעבדו עליך ובעצם חצי מהספר זה מה שנקרא באנגלית "filler", סתם עמודים על עמודים של כלום ושום דבר. הזמן שלי יקר, אני לא קוראת שעות ביום, אולי בשבת מדי פעם כשיוצא. ביום יום אני קוראת חצי שעה בבוקר עם הקפה וחצי שעה בערב לפני השינה. לסיים ספר כזה לוקח חודשים בקצב הזה ולכן זה מתסכל כשזה אפילו לא מספיק מעניין כדי שיתחשק לי לקרוא, את המעט שאני גם ככה מספיקה לקרוא ביום.

היה נחמד, הרעיון טוב, יכול היה להיות 400-500 עמודים בשקט ואז הוא היה מקבל ממני חמישה כוכבים.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
מוח של רוצח

מוח של רוצח

מייק עומר

וואו. גיבורת ספר מתח שלאורך כל הספר אף אחד לא מחפש למצוא להציל אותה או למצוא לה זוגיות ואהבה שהרי זה מה שכל אישה רוצה ומחפשת?! תודה לך מייק עומר, ששברת את הגלגל הבלתי נסבל הזה. תמיד כשיש דמות ראשית נשית חזקה ועצמאית בספרי מתח, איכשהו אתם יודעים שהיא תתאהב בבלש/בבוס/בעיתונאי, במי שזה לא יהיה, שגם כמובן ברגע האחרון יבוא לעזרתה ויציל אותה מפני הרשעים, שכן למרות שהיא חזקה ובעלת הכשרה, היא אף פעם לא מספיק חזקה.

הופתעתי לגלות שבמקרה הזה מדובר בזואי, פסיכולוגית פורנזית, אישה חזקה שעומדת בזכות עצמה, ולמרות שהיא זקוקה ורוצה בנוכחותו של טייטום, סוכן FBI שצוות אליה, היא עדיין אינה תלויה בו, אלא הם צוות, וזה היה מרענן.

יותר מזה נראה לי מיותר לספר, אני בעצמי אף פעם לא קוראת את סיכום הספר בכריכתו אלא אוהבת לגלות לבד. גם זה בסך הכל ספר מתח, כלומר הנוסחה ידועה: יהיה רצח, תהיה חקירה, תהיה תעלומה, אולי בסוף יהיה פתרון.

סיפור מתח מורכב ומעניין בעל רבדים רבים שקשה להניח מהידיים. סיימתי בימים ספורים. מומלץ לסופ"ש חורפי בפוך.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
הציפורים

הציפורים

טאריי וסוס

מתיס הוא בחור רגיש המתגורר בבקתה רעועה עם אחותו הגה בתוך יער הנמצא על שפת אגם פסטורלי ונידח בנורבגיה. שני האחים יתומים מהורים ומנסים לקיים את עצמם בכבוד, אך זאת בקושי רב, שכן הגה (האחות) סורגת סוודרים למחייתם, ומתיס, רפה השכל, מנסה אמנם להשתלב בעבודה כלשהי ולהרוויח כסף, אך בגלל מצבו לא תמיד מצליח בכך, ובעיקר נסמך על רצונם הטוב של אחרים לקבלו לביצוע עבודה כלשהי על אף מוגבלותו. חלק מהאנשים בהם הוא נתקל לאורך הסיפור מקבלים את המוגבלות ומכילים אותה, מה שמחזק את מתיס ובטחונו העצמי, וחלק בורים ורעים, שמתוך בורותם, מקטינים את מתיס, ושוברים את רוחו. גרם לי לחשוב כמה למילים יש משמעות וכח, במיוחד עבור אנשים שמקבלים את המילים פשוטן כמשמען, ואין להם את היכולת להבין רמיזות או סרקזם. נורא עד כמה בלתי מובן מאליו זה כשמישהו מתנהג בכבוד ובנחמדות לאדם מוגבל.

תיאורי הטבע נ-פ-ל-א-י-ם. מזכיר מאוד את "שירת סרטני הנהר", שגם בו תיאורי הטבע ממלאים את הדפים. ממש הרגשתי שאני שם יחד איתם ביער העבות והקר, מסתכלת גם אני, בדמעות, בעיני הציפור הקטנה שלה עופרת בכנף.

מתיס נכנס לליבי, בתמימותו, ברגישותו ובאהבתו לטבע, לחי, ולאחותו. ממש ממש התרגשתי מהספר הזה, שכולו אפוף מלנכוליה, שבה כיף להתכסות מדי פעם, ולהיבלע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

ביום אחד בהיר אשתו של בן, אהובת חייו, מריאן, מתה בתאונה טרגית ומסתורית. בן לא יכול לחיות בלעדיה, אבל לפני שהוא מצטרף אליה בעולם הבא, הוא מחליט לחטב את עצמו ולהתכונן לקראתה, כמו בטוח שאכן יפגוש אותה ברגע שיכניס את קנה האקדח לפיו וילחץ על ההדק. אבל העולם הבא הוא לא בדיוק מה שבן ציפה שהוא יהיה, ומריאן חמקמקה משחשב.

הקונספט מעניין ויצירתי, ובאמת כפי שאמרו כאן, קשה להשוות אותו לספרים אחרים, כי זה ספר מאוד מיוחד. השפה של אופיר טושה גפלה עשירה מאוד, ויש חלקים רבים שכתובים בכזה שצף שזה מרגיש כמו מונולוג ממח קודח והזוי, בקטע טוב. אהבתי את הסיפור, את הדמיון הרב ואת העולם שנבנה, אבל אני חושבת שיש פה הזדמנות מפוספסת מבחינת כמה סופר וכמה נחקר העולם הבא שאליו כביכול מגיעים לאחר המוות. אני מבינה אמנם שהייתה חובה וצורך להתמקד בדמות הראשית וחיפושיו, אבל בעיני, יכלו להתייחס לאלמנטים אחרים ונוספים בעולם הזה, ולערב יותר את מה שמתרחש מחוצה לסיפורו האישי של הדמות הראשית, בעיני היה יותר מעניין. הוא באמת עושה זאת כמו בקטעים שבן פוגש מפורסמים שנפטרו או מגלה חלקים חדשים בעולם, אבל לא מספיק לעניות דעתי.

העולם הגדול שהסופר יצר פה, גדול יותר אפילו מהסיפור שלו, ככה שבאיזשהו שלב, כשהבנתי שפיתוח העולם פחות חשוב מהסיפור של הדמות הראשית (שהיה אגב, דיי פשוט לטעמי מלהחזיק ספר שלם), אז כבר הייתי מוכנה להגיע לסיום הספר, ויפה שעה אחת קודם. ספר טוב ומעניין, אבל גם טיפה מסתבך בתוך עצמו, ומעט מייגע לקראת הסוף.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
משחק הראיות

משחק הראיות

ליעד שהם

ספר כיפי וסוחף. סיימתי ביום אחד.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
מספר חסוי

מספר חסוי

ליעד שהם

ספר מתח זורם וקריא מאוד. ליעד שהם יודע לכתוב מתח זה לא סוד, לא מצאתי יותרמדי חורים בעלילה, שזה חשוב, ורואים שעשה מחקר ובדק לעומק את הדברים בזמן הכתיבה, שזה גם חשוב, כי הוא כותב על מגוון נושאים משפטיים.

בסך הכל אחלה, אבל לא נפלתי מהכסא.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
גבר נכנס בפרדס

גבר נכנס בפרדס

אשכול נבו

וואו, מזמן לא קראתי ספר כל כך בינוני. בסדר, אשכול נבו יודע איך לכתוב, אבל זה לא אומר שהכתיבה טובה, כי כשאין בשר לסיפור, כשהוא לא מקורי או לא מספיק מעניין או חוזר על עצמו, אז זה פשוט לא טוב, ולא חשוב בכמה כישרון ניחן הסופר.

עצוב לומר אבל מבחינתי הספר הזה פספוס מוחלט, ואני רק שמחה ששמעתי אותו כספר שמע בזמן שעשיתי דברים אחרים, במקום אשכרה לשבת ולקרוא ולבזבז את הזמן שלי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל
הדחליל

הדחליל

מייקל קונלי

סופר נפלא שיודע לכתוב מתח בצורה מושכת ומעניינת.
לא מתוחכם בטירוף אבל ספר מהנה וקריא מאוד. מתאים לסופ"ש משעמם.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•כרמל

ביקורות נוספות על "מזל קטן"

מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

כמעט לכל אחד יש רגע או שעה או יום בחייו שהם קו השבר, הקו שחוצה את חייו לשניים, לפני ואחרי. בניגוד לתמונות של לפני ואחרי דיאטת הרזייה או איזו פרוצדורה פלסטית, בתמונת החיים של לפני ואחרי, הלפני הוא החלק הנחמד השלו הטוב (אם כי כשחיים אותו מקטרים על זוטות), האחרי הוא החלק שבו מתהפכים החיים ואז מתגעגעים נואשות אל הלפני.

יש כאלה שכבר חוו אותו, יש כאלה שעוד יחוו אותו (לצערי, זה כמעט תמיד מגיע בשלב כלשהו) ויש כאלה שיחוו בחייהם כמה וכמה קווי שבר, וכשהוא מגיע, אי אפשר לטעות בו. אי אפשר שלא להבין כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה, וגם אם נישן לילות רבים ונחלום כי אנחנו נמצאים מעברו הקודם של הקו הזה, נקיץ אל תוך הידיעה הלופתת כי כמה טוב היה בטרם ידענו.

אשה ארגנטינאית, שגרה עשרים שנה בארצות הברית, חוזרת בזהות בדויה אל העיירה הקרתנית שבה חיה את שנות נישואיה הראשונות, עד שעולמה התהפך.

מן העמוד הראשון שותלת פיניירו רמזים לסיבות שבגללן נאלצה הגיבורה לעזוב, אבל כבר בחלקו הראשון של הספר היא מתארת את נסיבות האסון. חלקו השני עוסק בשבר שבא בעקבות האסון ובהחלטה שגרמה לה לעזוב.

מטעמים מובנים, קשה עד בלתי אפשרי להכביר פרטים בלי לחשוף את הסודות.

אבל כל המהללים את פיניירו ומשווים אותה להיצ'קוק חוטאים לאמת. גדולתה של הסופרת אינה באה לביטוי בבניית תעלומת מתח, מפני שבספר הזה הסוד נחשף כמעט בשליש הראשון של הספר ולא על זה תפארתו. כוחה של הסופרת בתיאור דקדקני ומורכב של התהליכים הנפשיים שעובר מי שחווה אסון, ובמיוחד אסון מן הסוג שחוותה הגיבורה (שוב אני נמנעת מרמזים). התיאור היבש, נטול הקלישאות השקט והמר הזה, הוא סיפור נפלא וכואב במידה שלא תתואר.

אם הייתי רוצה להשתמש בקלישאות הייתי מתארת אותו כקורע לב, אבל הטקסט היפהפה הזה באמת אינו זקוק לתיאורים כאלה.

סופרת גדולה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אפרתי
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

יש לכל ספר את הקצב שלו. הקצב שהכתיב לו הסופר שכתב אותו, כי ככה הוא רוצה שיקראו אותו. והקורא- תמיד יהיה זה שיתאים עצמו אל הספר. ולא ההפך. אף פעם לא ההפך. קלאודיה פיניירו עשתה לי שיעור מזורז בענייני קצב. אני אוהבת את הקריאה שלי כשהיא בהילוך קצת יותר מואץ, ופה נדרשתי כמה פעמים להאט, להתאים עצמי לקצב הסיפור. וכשזה קרה - נשביתי וצללתי אל תוך הסיפור הכל כך יפה הזה, השברירי, והפוצע הזה.

ואז,
רק אז, הבנתי כמה חוכמה נדרשת מסופר גם בבניית קצב לסיפור, ואיזה משקל חשוב יש לזה.

הסיפור מסופר בנקודת זמן עכשווית, עם הבלחות לעבר, עשרים שנה אחורה.

אישה יורדת מהמטוס, היא חוזרת אל ארץ הולדתה, ארגנטינה. עשרים שנה אחרי שעזבה את העיירה בבהילות, של גלות מרצון אומנם, אבל מייסרת.
ועכשיו היא חוזרת במראה שונה, בשם אחר. כאילו עטתה על עצמה זהות ומראה חדשים, בעוד שבתוכה פנימה, מתקיימות שתי הנשים זו לצד זו. מי שהיתה פעם, ומי שהיא היום. אבל בנקודה הזו, ברגע הזה בו היא חוזרת אל המראות המוכרים, יכולה להתקיים רק אחת בין השתיים.

כבר מתחילת הסיפור הקורא מבין שיש פה משהו גדול. ודרמטי. אלא שפיניירו מוליכה את הקורא אט אט עד לרגע בו הוא מבין מה קורה. וזה היה כמו לחטוף דלי מים על הראש שמישהו החליט לרוקן ככה, בהחלטה של רגע.

מזל קטן הוא ספר על אהבה הורית בכלל, ואהבה אימהית בפרט, על אשמה, חרטה, פיוס והשלמה. והוא בעיקר מעלה שאלה גדולה וכבדת משקל על הַקְּרָבוֹת שאדם עושה בחייו, ועל המחיר שהוא נדרש לשלם בבחירותיו אלו.

ואני חייבת לסיים בציטוט מתוך הספר, ויש כל כך הרבה פסקאות כאלו יפות שקראתי וחזרתי עליהן שוב, כי היה במילים כל כך הרבה אמת ויופי. אז הנה דוגמה קטנה:
"הייתי רוצה שמישהו יחזיר לי משהו מעשרים השנה שחלפו. אבל זה לא אפשרי. אין מקום שאפשר למצוא בו את השנים האבודות. אולי הדבר האפשרי היחיד יהיה לא לבזבז מעתה ואילך אפילו רגע אחד. שהזמן לא יעבור רק מול העיניים שלי, אלא כשאני נאחזת בו." (עמ' 242)

משובח ומומלץ!

לפני שנתיים•dina
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

מזל או גורל, כך או כך אירוע אחד שרירותי עלול להכתיב את שארית חיינו. כשהגורל ממיט עליך אסון, האם מזל קטן יכול להושיע? לתקן? לאחות את השברים?

לאחר עשרים שנה, חוזרת מריה למולדת שנטשה, מתעמתת עם עברה ועם האנשים שבהחלטה הרת גורל, השאירה מאחור.

פיניירו מיטיבה לעורר סקרנות אודות התרחיש שהפך את חיי גיבורתה ואודות הדמויות המעורבות בו. היא מגוללת את קורותיה של מריה בצורה אינטימית וכנה שמעבירה היטב את עומק הייסורים בהם היא שרויה. כתיבתה בגוף ראשון, הינה אישית ומדויקת, תוך מחווה ארס-פואטית הדנה גם במשמעויות של הגופים האחרים.

חשבתי שיכול היה להיות מעניין לו הקורבן היה אחד מבניה של מרתה. עיסוקו של פדריקו כמורה להיסטוריה, התר אחר הסיבות למאורעות שעיצבו את המציאות, היה בחירה אלגנטית של הסופרת.

החרדה של מריה, להפוך להיות אמה, אישה שהעצב מכלה אותה ושהאמהות ממנה והלאה, התממשה. בצומת דרכים ללא מוצא, מריה בחרה בין התאבדות והיעלמות, מה שיפצע כמה שפחות את אהוב נפשה.

אהבתי את דרכו העדינה והנוגעת ללב של רוברטו לגרום למריה לשוב אט אט לעצמה, לאחות את הפצעים, תוך שימוש בספרים כאלו ואחרים. יצירותיו של פיאצולה היוו פסקול הולם.

למרות שהתפניות בעלילה היו לרוב צפויות בעיניי, הספר הצליח להותיר אותי מתוח ונרגש.

יצירה על אמהות, אושר, כאב וחרטה.
כמעט חמישה כוכבים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אור שהם
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

#
האם בזמנים אחרים הייתי מרגישה שהסיפור בספר הזה מחייב יותר אמפתייה? האם הייתי מזדהה עם גיבורת הסיפור, שמספרת אותו בגוף ראשון, על הדבר הנורא שקרה לה, ("התקרית", "המקרה", בלשון הסיפור) על חייה שנהרסו, על החובה לחזור אחרי עשרים שנה – מוגנת ושמורה בתפקידה – לאותו מקום ממנו ברחה ואותו נטשה? אולי. אני בספק, אבל יכול להיות שמה שקרה לאחרונה בעולמנו הופך טרגדיות של אחרים לשטוחות.

הסיפור של מרי לוהן – שבעברה נקראה בשם אחר והחזיקה במנטליות אחרת, לכאורה - שמרגישה שנעקרה שלא בטובתה ממקומה הטבעי וחיה את חייה כחיקוי חיוור למה שהיא חושבת שחיים צריכים להיות. ובכן, קראנו סיפורים מרשימים מזה על חזרה למקום ממנו גלינו, כמו "ביקור הגברת הזקנה" הנפלא. בניגוד אליו, סיפורה של פיניירו אינו מבוסס על נקמה, אלא על קיפוח. היא הודרה מהמקום שלה, בגלל אחרים. הבחירה, כביכול נשללה ממנה והיא רק הגיבה, לעולם לא יזמה.

מה שבעיקר הפריע לי היה רוב המלל. הגיבורה שופכת ליטרים רבים של מלים המנסות להסביר את העוול שנעשה לה, להצדיק את עזיבתה, את שתיקתה, לספר כמה אומללות חוותה בחייה, ותמיד באשמת אחרים: הוריה, "החברות" שלה, בעלה. והיה לי קשה לקרוא את הסיפור הצדקני הזה.
הספר כתוב בסדר. על הכריכה האחורית כתוב "היצ'קוק הוא אישה המתגוררת בבואנוס איירס"... ובכן לא. זו עוד היתלות באילנות גבוהים שציטוטים מספרות מפורסמת משובצים בטקסט. גם ביטויים באנגלית, שהיא שפתה השניה של הגיבורה. הספר אינו משעמם אם כי תצטרכו להמתין כמעט 100 עמודים עד שתבינו מה קרה. (ולא שאי אפשר לנחש את זה קודם...) הוא התיש אותי ולא היה לי דחוף לחזור לקרוא בו, אחרי הפסקה. אתם יכולים להאשים בזה את המצב.

לפני שנתיים•
★★★★★
•yaelhar
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

גם קוראים זקוקים למזל קטן, כזה שמזמן להם קריאת ספר שכזה.
הספר עוסק באישה החוזרת מארה"ב למקום שבו נולדה וגדלה, לארגנטינה – והיא אחרת: אפילו שמה, המבטא שלה והמראה שלה שונים.
אחרי שנאלצה לעזוב בנסיבות טראגיות את ביתה ומשפחתה, ולהתחיל חיים חדשים בבוסטון.
האם תצליח להחזיר לעצמה את הזמן שאבד ולתקן את מה שכבר אין, לכאורה, דרך לתקן?
כמו הרהור קיומי על התחלה מחדש, בשילוב מלודרמה עוצמתית ומלאת רגש.
כמו "בעקבות הזמן האבוד", רק קצר יותר, ממוקד יותר ועם סיפור טוב יותר.
ככל שהעלילה מתקדמת, כך היא הופכת סוחפת יותר ויותר, ולא מגיעה לפתרונה כמעט עד הרגע האחרון.
כתיבתה של פיניירו חכמה, היא אשפית במקצב, הסתרה ומסירה, ולוקחת את הקורא איתה למסע המטלטל של מותחן מלודרמטי מלא עוצמה.
כי מתחת להבטחה להרפתקאה מהורהרת של חזרה הביתה מסתתר סיפור עוצמתי על משפחה, נטישה ותיקון.
קלאודיה פניירו יודעת לספר סיפור.
באיטליה אומרים שאלפרד היצ'קוק לא מת, והוא חי בתוך גופה של גברת ארגנטינאית אחת.
לסיכום: המלודרמה הכי חכמה, מתוחכמת ומתגמלת שקראתי לאחרונה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•נילי
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

בקורת על הספר מזל קטן
מאת קלאודיה פיניירו

ספר מעניין ומרתק, שקראתי אותו בנשימה עצורה. הרעיון של הספר נמצא בשמו שנקרא "מזל קטן" רעיון המדבר על כוחו המוחלט של הגורל שאותו מנסה הסופרת להעביר בספר . איך כל מהלך חייה השלווים של גיבורת הספר מרי לוהן, נקטעים ונהרסים בתוך שנייה גורלית אחת!! זה קורה ממש באותו רגע בו היא עוברת מחסום רכבת ונתקעת עם רכבה על המסילה ללא כל אפשרות לחלץ מתוכו את הילד הקטן (חבר של בנה) מאסון הרכבת הדוהרת במהירות עצומה ומוחצת אותו למוות.
"מהו הרגע שנקבע הבלתי נמנע? שואלת הסופרת האם החיים הם שלשלת של ארועים שבאים כהמשך של זה, איזה מהארועים הללו אלמלא קרה היה עשוי למנוע את הזוועה ההיא? כלומר נסיבות הקשורות לגורל ולא לאחריות" באסון כזה תמיד עולות השאלות כמו "מה היה קורה אילו לא..." או "למה זה קרה לי ולא לנהג אחר ? " או "למה דווקא היום ולא ביום אחר?" שאלות שאין לחיים תשובות עלייהם.
הסופרת מנסה להוכיח לנו הקוראים שבחיים המזל הוא שקובע את מי נפגוש בחיינו, היכן נעבוד מה נלמד והיכן נחייה. הכל תלוי במזל הקטן שהוא בא לטוב או לרע ! עובדה שבעקבות האסון הנוראי כאשר היא שבורה ומדוכאת היא עוזבת את החיים מאחוריה ובורחת אל הבלתי נודע ודווקא אז ברגע שהיא תלושה כאשר היא לגמרי אבודה ממש במזל מישהו מחליף מקום במטוס ויושב לידה, זהו כמובן רוברט שיאסוף אותה לביתו בבוסטון ומכאן נמשכת ידידות ואהבה של עשרים שנה.
ושוב אנו נתקלים בהתערבותו של המזל הקטן הפעם במשחקו הטוב ושוב חוזרות ועולות השאלות הבלתי פתורות כמו:
"מה היה קורה אילו לא ..."
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

נפלא. זה מזל ואולי מזל גדול לפגוש סיפור זה. במקור לקחתי אותו בשביל זוגתי (כי לא סתם נודע שמי לתהילה כלקטור המשפחתי). הצצתי ונפגעתי. כמו כל סיפור טוב, שתופס אותי, אני נמצא בתווך בין לגמוע אותו במכה לבין הרצון להשתהות, שלא יסתיים. הסיפור מתרקם כמעין לוח חלק, שעליו צצות וצומחות הדמויות המועטות ולובשות חיים ועצמה. רמז פה ורמז שם ועוד כמה מילים מכמה נקודות מבט ולפני שהבנתי מה קורה – אני שבוי ומכושף – מלא בדמעות על המזל האומלל של הדמויות המתוארות. מדובר פה במטען כבד של רגשות אשם – משהו שכל פ"ט יכול להתחבר בקלות. (פ"ט זה פולני טהור למי שפספס). התקווה האמתית נמצאת בהשפעה המיטיבה של מציאת בני הזוג הנכונים לנו, המשפיעים עלינו לטובה.
אחל'ה ספר – מומלץ גם ליום כיפור.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•7ספרים
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

סיפור לא קל המסופר מנקודת מבט אישית, על ארוע טראומטי בחיי אישה צעירה אשר גרם לשינוי קיצוני בחייה. המספרת מכניסה אותנו לפרטי הארוע והתחושות המלוות אותה כל חייה. כל זה מתרחש כאשר היא חוזרת לעירת הולדתה, במסוה של אישה אחרת. ספר מעולה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אסתר
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

סיפורה של מרי לוהאן, אישה שחיה בבוסטון בארה"ב וחוזרת לארגנטינה לאחר היעדרות של עשרים שנה.
החזרה לארגנטינה ולעיר טמפרליי שבו התגוררה בעבר, קשה לה מאוד. במקום הזה קרתה לה טרגדיה גדולה
שאילצה אותה לנטוש את משפחתה ואת ארצה ולסמוך על טוב ליבם של זרים....
היא חוזרת במסווה של אדם אחר, היא חוששת שיזהו אותה.
זהו בעצם סיפור על תחנות חייה הקשות של אישה בודדה ועצובה שגם לה יש מידי פעם "מזל קטן"
שמציל אותה ממצבים קשים יותר....
מומלץ בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•תמי