“"גם אילו היתה זו עדות מדוייקת באופן מוחלט, ואובייקטיבית בכל פרטיה – דבר שהוא מן הנמנע מעצם הגדרתו בעדותו של יחיד – אפילו במקרה זה היה המהותי מוחמץ. ניתן לספר על כל יום שהוא, ..., ועם זאת לא לגעת במהותי, לא לחשוף את המסתורין שבחוויה הקרחית הזאת, את אמיתה הקדורנית הזורחת: המחשכים שנפלו בחלקנו. שנפלו בחלקו של האדם מאז ומעולם. או נכון יותר, מאז היות ההיסטוריה." הציטוט הזה לקוח מספר אחר, ספר שקראתי”

“מה מביא סופר יהודי אוסטרי לכתוב ספר העוסק במשיחיות נוצרית והתגלות האם הקדושה? אינני יודע, אבל השאלה הזו ניקרה במוחי לכל אורך הקריאה. פרנץ ורפל (1890-1945) היה סופר ומשורר יהודי- אוסטרי. מנציגיו הבולטים של זרם האקספרסיוניזם בספרות הגרמנית.בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו ספריו לרבי מכר. רוב פרסומו בא לו מיצירותיו הסיפוריות ובראשן ארבעים הימים של מוסה דאג, אף שוורפל עצמו העדיף את השירה שלו”

“מן המפורסמות היא הערתו של רש"י לפסוק "איש אמו ואביו תיראו": "כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו". מי מפחיד יותר? אמא או אבא? אבא, ברור. רוב הילדים יענו כך. באופן טבעי קל יותר לאדם לקיים את ציווי היראה כלפי אביו, ודווקא בשל כך הוקדמה האם לאב, לזרז את האדם היכן שנזקק לזירוז. עם השנים, כחלק מתהליך ההתבגרות וההתפקחות, הולכת ופוחתת היראה הטבעית עד שממשיכה להתקיים רק מכוחו ש”

“קודם שאתחיל אביא משהו מתחושותיי האישיות. ספר זה מביא את אחד מהפרקים ידועים של סיפור השואה. לא, לא של העם היהודי אלא של עם אחר, העם הארמני. שואה זו אל אף היותה מוכרת וידועה, הנה שואה המוכחשת אף יותר משואת העם היהודי. אם השואה שלנו מוכחשת על ידי פרטים או ארגונים מטעמים של אנטישמיות, הרי שהשואה הארמנית זוכה להתעלמות של ממשלות משיקולים פוליטיים בלבד. יתר על כן. על אף שאנו תובעים מכל העולם למנוע”

“"גם אילו היתה זו עדות מדוייקת באופן מוחלט, ואובייקטיבית בכל פרטיה – דבר שהוא מן הנמנע מעצם הגדרתו בעדותו של יחיד – אפילו במקרה זה היה המהותי מוחמץ. ניתן לספר על כל יום שהוא, ..., ועם זאת לא לגעת במהותי, לא לחשוף את המסתורין שבחוויה הקרחית הזאת, את אמיתה הקדורנית הזורחת: המחשכים שנפלו בחלקנו. שנפלו בחלקו של האדם מאז ומעולם. או נכון יותר, מאז היות ההיסטוריה." הציטוט הזה לקוח מספר אחר, ספר שקראתי”

“מה מביא סופר יהודי אוסטרי לכתוב ספר העוסק במשיחיות נוצרית והתגלות האם הקדושה? אינני יודע, אבל השאלה הזו ניקרה במוחי לכל אורך הקריאה. פרנץ ורפל (1890-1945) היה סופר ומשורר יהודי- אוסטרי. מנציגיו הבולטים של זרם האקספרסיוניזם בספרות הגרמנית.בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו ספריו לרבי מכר. רוב פרסומו בא לו מיצירותיו הסיפוריות ובראשן ארבעים הימים של מוסה דאג, אף שוורפל עצמו העדיף את השירה שלו”

“מן המפורסמות היא הערתו של רש"י לפסוק "איש אמו ואביו תיראו": "כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו". מי מפחיד יותר? אמא או אבא? אבא, ברור. רוב הילדים יענו כך. באופן טבעי קל יותר לאדם לקיים את ציווי היראה כלפי אביו, ודווקא בשל כך הוקדמה האם לאב, לזרז את האדם היכן שנזקק לזירוז. עם השנים, כחלק מתהליך ההתבגרות וההתפקחות, הולכת ופוחתת היראה הטבעית עד שממשיכה להתקיים רק מכוחו ש”

“קודם שאתחיל אביא משהו מתחושותיי האישיות. ספר זה מביא את אחד מהפרקים ידועים של סיפור השואה. לא, לא של העם היהודי אלא של עם אחר, העם הארמני. שואה זו אל אף היותה מוכרת וידועה, הנה שואה המוכחשת אף יותר משואת העם היהודי. אם השואה שלנו מוכחשת על ידי פרטים או ארגונים מטעמים של אנטישמיות, הרי שהשואה הארמנית זוכה להתעלמות של ממשלות משיקולים פוליטיים בלבד. יתר על כן. על אף שאנו תובעים מכל העולם למנוע”