ביקורת ספרותית על שירת ברנדט מאת פרנץ ורפל
ספר טוב

---

#
ברנדט – הבת הבכורה של משפחת סובירו חיה באמצע המאה ה-19 בעיירה קטנה בפריפרייה של צרפת, לוּרד שמה, שמנתה אז כ-4000 תושבים. היא ומשפחתה חיו בכלא הישן של העיירה, שנמצא לא-ראוי למגורי האסירים וניתן למשפחה הענייה בעיירה. העוני שמתאר ורפל הוא עוני רומנטי. אין כסף לאוכל אבל שתי הבנות הבכורות לומדות בבית הספר של הכנסייה ואינן יוצאות לעזור בפרנסת המשפחה. אחד הילדים הצעירים במשפחה ליקט את שעוות הנרות שנזלה בכנסייה והביא לאמו וזו הענישה אותו על "גניבה מהכנסייה".

ורפל שחי בלורד תקופה מסויימת כשנמלט בשנת 1940 מהשלטון הנאצי, לפני שהצליח לחצות את האלפים לספרד וממנה לפורטוגל ולארצות הברית, שמר לעיר ולתושביה חסד של פליט חסר-בית שהתקבל בסבר פנים יפות וכתב את הספר, לדבריו, כנדר שנדר לעצמו למקרה הממוזל בו יינצל ויגיע לארצות הברית. הוא מצהיר שהכתוב מתאר אירועים שקרו באמת – שמונים שנה לפני שנכתב הספר – והוא רק "קישט" מעט את הסיפור והפיח חיים בדמויות מה שלא פגם, לדעתו, באמת.

הסיפור הוא על ילדה ענייה בת 14 שבסתם יום של חול, כשיצאה ללקט זרדים לחימום הבית, חזתה באחת המערות באיזור בדמות אשה יפהפייה ולבושה בבגדים מפוארים והתאהבה קשות בדמות הזו. אותה "גברת" אינה דמות שילדה מהסוג שברנדט – חולנית, ענייה, רעבה, איטית וקשת-תפיסה יכולה היתה לראות באיזה מהמקומות. הילדה מתעקשת על מה שראתה, עומדת על שלה מול לעג ובוז ומול איומים מהשלטון בעיירה, ומקבלת גיבוי מצד תושבי העיירה המאמינים לסיפורה ויוצאים איתה למקום בתהלוכות שמספר המשתתפים בהן עולה ועולה. היא חופרת "במצוות ה"גברת" ומגלה מעיין שמימיו, מסתבר, ירפאו בעתיד כמה נכים וחולים במחלות חשוכות-מרפא ויוגדרו כ"נסים" על ידי מועצת הכנסייה הקתולית, וברנדט סובירו תקבל תואר של "קדושה" מאותה מועצה (סליחה על הספויילר...) ברנדט נפטרה בגיל 35, כנזירה שהפכה להיות.
מתבקש להשוות לסיפור אחר, בדוי, שעוסק בדיוק באותו נושא. "גבירתנו של היער" של דייויד גוטרסון. גם שם מדובר בצעירה ענייה ובורה, בחזיון דתי, בהמוני "עמך" ההופכים מאמינים אדוקים, באינטרסים, בפתרון בעיות ובתקווה שמופיעה דרך התגלות.

קשה להתייחס לסיפורים מהסוג הזה, בהם אנשים רגילים (בדרך כלל עניים, בורים, חסרי תקווה) (בדרך כלל מאומצים לחיק דת המגדירה אותם כקדושים) רואים התגלות, ואחרים משתכנעים בסגולות, והופכים מאמינים אדוקים. לורד היא מוקד צליינות מכל העולם – בעיקר צליינות רפואית. היא מונה כ-16,000 תושבים ויש בה כ-350 בתי מלון, המארחים מדי שנה כ-6 מיליון תיירים, ומתפרנסים מהם. כל המתחם בו היתה ההתגלות נבנה להפליא, כולל פסל שנראה כמו שתיארה ברנדט את "הגברת" אותה ראתה. (הכל בטעם של מאמינים, שיש להמחיש להם את הנס)

והספר? חביב. לעתים מתעכב על פרטים שאינם מועילים לו במיוחד והופך טרחני. הוא מתאר את מה שורפל חשב שקרה שם, על פי הסיפור העממי של האירוע שהפך עיירה שלמה לעשירה, בלי לשאול שאלות או להתחכם. זו המתנה של ורפל הפליט (היהודי) לעיר שקיבלה אותו בסבר פנים יפות ונתנה לו תקווה בימים אפלים. אולי הוא השתכנע שנסים קיימים. עובדה – הוא הצליח להגיע נגד כל הסיכויים לארצות הברית, כתב את סיפורו שהפך מהר לסרט, ונפטר שם כחמש שנים אחר כך מהתקף לב.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שירת ברנדט