ביקורת ספרותית על שירת ברנדט מאת פרנץ ורפל
ספר מעולה

---

פרנץ ורפל נדר שני נדרים הרלבנטיים לספר זה. האחד: במהלך שהותו בעיירה לורד, במהלך מנוסה נואשת מהנאצים, ורפל כתב בהקדמה לספר זה: "כך הביאה אותי ההשגחה ללורד. ...שבועות רבים מצאנו מסתור בעיר פירנאים זו. היו ימי של חרדה, אבל ימים אלה היו גם רבי משמעות לגבי, שכן למדתי את הסיפור המופלא של הנערה ברנדט סובירו, ואת נפלאות המרפא של לורד, באחד הימים במצוקתי הגדולה נדרתי נדר: אם אגאל ממצב נואש זה ואגיע לחוף ההצלה של אמריקה - כך נדרתי – אשיר, לפני כל עבודה אחרת, את שירת ברנדט, כמיטב יכולתי".

הנדר השני, אמנם כללי יותר, אך לא פחות רלבנטי להבנת רוח הסיפור: "....נתן לי את העוז להגשים מפעל זה נדר ישן יותר, ובלתי מודע במידה רבה יותר. כבר בימים ההם, כשכתבתי את שירי הראשונים, נדרתי להאדיר תמיד ובכל מקום את הסוד האלוהי ואת קדושת-האדם, בלי לשים לב לתקופה, הפונה עורף בלעג, בזעם ובאדישות לערכים אחרונים אלה של חיינו".

ואכן פרנץ ורפל הנציח את חיי הקדושה ברנדט סובירו (1844-1879) ואת מה שהוא כינה כ"...סוד האלוהי וקדושת האדם" באופן מרשים ביותר. ורפל לא הסתפק בתיאור חייה של ברנדט, נערה ממשפחה עניה, מהתחתית של תחתית העוני המנוול, התלמידה הגרועה והמטומטמת, בעיני המורות הקתוליות, בכיתה, שבגיל 14 אינה יודעת מהו השילוש הקדוש, עד למותה ביסורים רבים בגיל 35, אלא הוסיף סיום מרשים אודות הכרזתה כקדושה ב-1933 ע''י האפיפיור פיוס ה-11. במהלך חייה הקצרים, בשנת 1858, היא זכתה להתגלויות – 18 במספר - של "גבירה יפה" כלשונה – היא לא טענה שאימו של ישו נתגלתה לה – ואירוע מכונן זה שינה לעד את חייה, חיי משפחתה ולמעשה את תולדותיה של העיירה הנידחת עד אז, לורד.

ורפל היטיב לתאר לא רק את חייה של ברנדט ואת החיים בלורד באותה תקופה, אלא שזר, באופן שהרשים אותי מאד, את "רוח התקופה" בצרפת של נפוליאון השלישי – על המתח המובנה בין האמונה הנוצרית לקידמה המדעית ובין רשויות הכנסייה הקתולית לבין השלטון החילוני, כמו גם בין אלה לבין העם הפשוט. נראה כי ורפל הוציא תחת ידו רומן הסטורי רחב-יריעה איכותי. ורפל עצמו הגדיר את הרומן הזה כך: "שירת ברנדט הוא רומן, אך לא בדיה....כל האירועים הראויים להזכר, שהם תוכנו של ספר זה, התרחשו במציאות, מאחר שראשיתם לפני שמונים שנה בלבד, הם מתרחשים לאורה הבהיר של ההסטוריה, אמיתותם חוזקה על ידי ידידים ואויבים וצופים בלתי-משוחדים...זכות החירות היוצרת הופעלה רק כשחייבה היצירה להאיר זימונים כרונולוגיים מסוימים, ובמקומות שנדרש להפיק ניצוץ חיים מהחומר".

ברנדט מוצגת כנערה תמה שזכתה להתגלויות של דמות פלאית במערת מסאסייבלה שבסמוך ללורד. ורפל בנה את הניגוד בין המערה העלובה, מקום השלכת אשפה המצחינה ביותר לבין ההתגלות הטהורה ביותר. ברנדט לא היתה מעוניינת שעניין ההתגלות ייצא לאור וגם לא חפצה במעמד-על ובפרסום. על פי וויקיפידיה, ברנדט תיארה באופן צנוע את חלקה בעניין ההתגלות: "הבתולה השתמשה בי כמטאטא להסיר את האבק. משהושלמה המלאכה, המטאטא חוזר שוב למקומו מאחורי הדלת".

הממסד הכנסייתי מתייחס בחשדנות רבה לעניין ההתגלות. הרי אין זה דבר של מה בכך לזכות בהתגלות ומאחזי עיניים אינם חסרים. מעבר לכך התגלויות מעין אלה מהוות אתגר לכנסיה. הבישוף של טארבה, לורנס, מוכיח את הכומר פירמאל, הממונה על לורד, על אמונתו בדבריה של ברנדט: "הנס הוא משהו נורא מאד...בין שמכירים בו, בין שאין מכירים. הבריות מלאות תאוות, על כן הם נכספים לניסים. גם רבים מהמאמינים אינם רוצים כלל להאמין, אלא לזכות בבטחון. בטחון זה יספק להם הנס. אבינו שבשמים עושה נס לעיתים רחוקות מאד, ובדין. כי מה היתה שווה האמונה שלנו, אם כל פתי יראה לה אישור יום-יום?. נס המיסה היומיומי, גם הוא טמון בדמות הטבעית של לחם ויין. לא, לא...העל-טבעי רעל הוא לכל מוסד, בין שזו המדינה, בין שזו הכנסיה. הסתכל במה שהבריות מכנים גאון, למשל נפוליאון בונפרטה. מה נתנה זו הקרויה גאונות לעולם? מבוכת דמים היתה....ורבים מהקדושים, שאנו מתפללים אליהם, היו בזמנם גם הם רק מבוכה ללא דמים לכנסיה. לרצות להיות משכמו ומעלה, או להיות משכמו ומעלה, זו חריגה שעלינו, המטפחים המוסמכים של החברה הנוצרית, לדחות אלא אם כן תכבוש אותנו הוכחה בלתי-מעורערת של חסדי-האלוהים".

ואכן, הניגוד בין הדרך שבה ברנדט כבשה את לבבות ההמונים לעומת ההתייחסות החשדנית והעוינת של הרשויות – דתיות וחילוניות – לנערה התמה בשנים הראשונות ממחישים את החשש בממסדים לא ריכוזיים מפני תנועות המוניות שאינן מכוונות על ידי המשטר.

רשויות הכנסיה, כמו גם הרשויות החילוניות, מנסות לקעקע את האמונה של ברנדט ולחשוף את מה שהן רואות כהונאה, זאת באמצעות לחצים ואיומים עליה ועל בני משפחתה. אבל לאחר שכל הנסיונות לא צלחו והוועדה הכנסייתית שחקרה את הנושא במשך שלוש שנים לא הצליחה להביא למיסמוס האמונה המתפשטת, הועדה מקבלת את האמת של ברנדט. הבישוף של טארבה קונה את המערה והשטח מסביב מידי הקהילה (1861). לברנדט מוצע להצטרף למנזר וכך הכנסיה מנכסת את הנס לחיזוק האמונה תחת שליטתה והכוונתה.

"העולם החילוני" חושש מהנס ובה בעת בז לו. הסגידה לקידמה המדעית מביאה את ראש העיר של לורד לנסות ולקבל גושפנקא מדעית לגבי הסגולות הרפואיות למים במעין שנבע במערת מסבאיילה, כזו שתיתן הסבר מדעי צרוף לריפוי חולים, שנחשבו כחשוכי מרפא. דבר זה יאפשר למשוך השקעות לעיירה ולחברה למסילות הברזל. בה בעת היא תמנע את הדימוי הרע שייצא לעיירה בחוגים המתקדמים בפריז בשל הסיפורים על ניסים ונפלאות. ורפל משלב באופן מרתק את ההתנהלות של הגורמים השונים בעניין ההתגלות. בשנים הראשונות, הן הכנסיה והן הרשויות החילוניות רוצות שהצד השני יוציא עבורן את הערמונים מהאש: הכנסיה אינה מעוניינת לקבוע מסמרות שמדובר בכפירה ואילו הממשל האזרחי אינו מעוניין לצאת נגד ההמונים בסוגיה שהיא אמונית/דתית בעיקרה.

השורה התחתונה: רומן רחב-יריעה מרתק ומעורר מחשבה כתוב באופן אמין. מומלץ מאד.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על שירת ברנדט