בזמן מלחמת העולם, מחליטה הנהגת המדינה כי קבוצה אתנית מסויימת של תושבים בקרבה היא מקור כל הצרות ולפיכך יש לחסלה. במקביל למאמצים בחזיתות הלחימה השונות מתחיל מבצע לחיסול אכזרי של קבוצת האוכלוסיה הזו, מבלי לחוס על אף אחד, גם לא זקנים, נשים וטף. באחד הכפרים מתחילה התארגנות תושבים שאינם מוכנים ללכת כצאן לטבח, אלא מעדיפים להתנגד ולמות בקרב מול הקמים לכלותם.
לא מדובר בשואת העם היהודי אלא בשואה אחרת, זו של העם הארמני בתחומי האימפריה העותומנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובהתקוממות המאורגנת של תושבי כמה כפרים באיזור דאימלאיק שלמרגלות רכס "מוסא דאג" (הר משה), הנמצא בתחומי סוריה בימי האימפריה העות'מאנית. הסיפור מתואר ב"ארבעים הימים של מוסא דאג", ספר שעל פי הנכתב בכריכתו נכתב על ידי פרנץ ורפל לאחר שנחשף לחיי הפליטים הארמנים בדמשק בסוף שנות העשרים, כעשור לאחר המאורעות המתוארים בספר.
למרות שחלפו למעלה משמונים שנה מאז פורסם הספר רחב היריעה לא נס ליחו, והוא מאיר את המתרחש מכמה היבטים- במרכזם זה של המורדים כמובן, ולצדו קורות חבריהם שלא ניסו להתקומם והעדיפו להפקיר גורלם בידי תכניות היישוב מחדש של השלטונות, הלכי הרוח בקרב ההנהגה וכוחות הצבא התורכי המתמודדים עם המרידה, וגם נסיונותיו הנואשים של הכומר הגרמני יוהאנס לפסיוס שמחזר על הפתחים בארצו ובאיסטנבול כדי להציל את העם הארמני מכליה.
המספר נמנע בדרך כלל מלנקוט עמדה בעצמו כלפי הדמויות, אך מדי פעם לא מצליח לעצור בעצמו מלעקוץ חלק מהן, ואינו חס על אף צד, לא התורכי ולא הארמני. במיוחד נחקקים בזכרון התיעוב של המספר כלפי אשת המוחתאר בעלת עיני העכבר שלה מתרוצצות בחוריהן" לאחר שהיא מגלה שדו הפרצופיות שלה לא השתלמה, ותיאור נקיפות המצפון התוקפות את אחד מבעלי השררה התורכיים בשנתו אשר מתפוגגות להן לקראת סיום הלילה ועלית השחר.
כשקראתי את הספר לא ידעתי עד כמה הוא סיפור אמיתי, או סיפור בדוי על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות האמיתיות, אבל הנחתי שהאמת איפשהו באמצע, שכן ברור שגם אם סיפור המסגרת נכון לא ייתכן שהסופר יכול לדעת את כל השתלשלות העניינים המפורטת בספר.
חיכיתי עד לסיום קריאתו כדי להימנע מחשיפה לספוילרים, ולאחר שחקרתי אודותיו גיליתי כי כפי ששיערתי הוא מבוסס על סיפור אמיתי אך חלק מהדמויות והאירועים הם פרי דמיונו של המחבר.
הספר מרתק אך לעתים ארוך מדי - למשל כשמתוארת גסיסתו ממחלה של אחת הדמויות היותר משניות יש פירוט מוגזם של ההזיות שלו בלילו האחרון.
חיפושים באינטרנט מגלים על הספר את העובדות המעניינות הבאות: הוא יצא לאור לראשונה בגרמניה בשנת 1933, עשרה חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון. בפברואר 1934 נאסרה הפצתו ועד מהרה סולק מחברו, פרנץ ורפל, מאקדמית האמנויות הפרוסית. גרמניה מוצגת בספר כבעלת בריתה של תורכיה המנסה להניאה בקול ענות חלושה מהטבח. ורפל היה יהודי אוסטרי אשר שירת בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. לאחר הופעת הספר הוא סולק כאמור מאקדמית האמנויות הפרוסית ולאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה ברח לצרפת.
בהמשך בעקבות פרוץ מלחמת העולם השניה הוא הרחיק עד לבברלי הילס בארה"ב, שם נפטר מיד לאחר סיום המלחמה מהתקף לב. אני ממליץ בחום לקרוא עוד על הספר ב"ויקיפדיה" ובמקורות אחרים ולגלות עוד עובדות מרתקות כמו משכם האמיתי של אירועי מוסא דאג - 53 ולא ארבעים יום - מספר סמלי אליו בחר ורפל "לעגל" את הפרשה בשל המשמעויות ההיסטוריות של פרקי זמן של ארבעים יחידות בתנ"ך (ארבעים יום ולילה שנמשך המבול, ארבעים שנה במדבר וכו') מעניין ללמוד על גורלם האמיתי של המורדים ומנהיגם לעומת זה המתואר בספר (מבלי להיכנס לפרטים כדי לא לקלקל לקוראים - אותי שיכנע יותר הגורל האמיתי, ולא זה הפיקטיבי שבספר).
נושא השואה הארמנית מסרב לרדת מהכותרות, למרות שהשנה ימלאו 100 שנה לתחילת התרחשותה, ובכך משתמרת האקטואליות של הספר. לאחרונה עוררה התבטאותו של האפיפיור בדבר רצח העם הארמני מהומה תקשורתית עולמית בשל עצם השימוש במונח של רצח עם.
מדינת ישראל חוששת עד היום להשתמש במונחים כאלה לגבי רצח העם הזה שמא ייגרם משבר דיפלומטי עם מדינות המכחישות את השואה הארמנית, כגון תורכיה מחוללתה ואזרבייג'אן. זאת חרף הקמתה של ישראל על חורבות שואת יהודי אירופה, ולמרות ההשראה ששאבו מאירועי מוסא דאג מארגני מרד גטו ביאליסטוק ולהבדיל הוגי תכנית "מצדה על הכרמל" ההתאבדותית שחששו מפלישה גרמנית לארץ ישראל במלחמת העולם השניה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
