ביקורת ספרותית על ארבעים הימים של מוסה דאג - כרך א'+ב' - ספריה לעם # 256 מאת פרנץ ורפל
ספר מעולה

---

יצירת ענקים. לשם שינוי הכתוב על הכריכה האחורית של ספר זה אינו בבחינת אמירה בעלמא. הרומן ההסטורי המופלא הזה, שנכתב על ידי סופר ממוצא יהודי הרגיש לסבלו של הזולת, הוא, בעיני, דוגמא מאלפת לחיבור שבין יכולת ספרותית לעילא להומניזם אנושי הזוכה לשירות ענק באמצעות סיפור זה. היצירה הזו מבוססת על סיפור ההתנגדות המופלא של חלק מתושבי שישה כפרים ארמנים באיזור מוסה דאג, רכס נישא לחופי הים התיכון הסמוך לגבול הסורי, לפקודת גירוש עות'מנית לאיזור דיר א-זור בסוריה, מעין צעדת מוות כמעט וודאית. מאבקם ההרואי של תושבים אלה, מעין גרסת מצדה של העם הארמני, אשר בשונה משני מקרים אחרים שבהם תושבים ארמנים גילו התנגדות להוראות הפינוי של השלטונות העות'מניים, הסתיים בהצלת רובם על ידי אוניות הצי הצרפתי לאחר 53 ימי מצור.

ורפל השקיע מאמצים רבים באיסוף חומר על הסיפור המיוחד הזה. התוצאה רומן הסטורי רחב יריעה, הנותן לקרוא הזדמנות לחוות באמצעות הספר את הטרגדיה של הקיום הארמני ברחבי האימפריה העות'מנית. ורפל מיטיב לתאר את התקדרות השמים ברחבי האימפריה העות'מנית הנאבקת על זהותה ועל המשך קיומה במהלך מלחמת העולם הראשונה. כמו רוב הטרגדיות הגדולות גם זו לא היתה בבחינת רעם ביום בהיר. בצד תיאור המאורעות בכפרים וסיפור ההתנגדות ורפל מתאר את המאמצים של אנשי כנסיה גרמנים למנוע את הטבח בארמנים ואת צעדות המוות ומנגד את סירובה של גרמניה הרשמית לנקוף אצבע באמצעות פעולה תקיפה מול בת בריתה. הטיעונים המוכרים לעייפה אודות חשיבות הברית האסטרטגית ושיקולי "ריאל פוליטיק", המאפילים בקלות רבה מדי על שיקולים הומאניים ומוסריים, נותרו למרבה הצער כבעלי משקל רב גם במקומות ובזמנים אחרים.

באמצעות דמותו של גבריאל בגדריאן, מנהיג המרד על פי הרומן של ורפל, הסופר מטפל בשאלת הזהות הארמנית והגורל הארמני. בגדריאן שחי בצרפת עם רעיה צרפתית נאלץ לשוב לכור מחצבתו לאחר מות אחיו. המפגש המחודש עם המולדת והטרנספורמציה שעובר הגיבור מתוארים באופן מרתק על ידי ורפל.

למרות שהוא מבוסס על מסמכים ועל עדויות (של פליטים ארמניים) אין לראות ברומן הסטורי זה מסמך הסטורי מדעי. זה אינו מוריד מערכו כהוא זה. בעיני האמפתיה העמוקה של ורפל לארמנים מוסיפה לו נופך מיוחד. הוא מיטיב לתאר את הדינמיקה הפנימית בין מגיני מוסא דאג ומשפחותיהם נוכח המצוקה, כמו גם הדילמות הקשות העומדות בפני מנהיגי המרד גם מול בני עמם. הדיון המעמיק במסגרת הספר בתנועת התורכים הצעירים מרתק מאד. תיאור שיתוף הפעולה הנלהב מדי בדרך כלל של האוכלוסיה התורכית מדכדך ומעלה תהיות על זמנים אחרים ואוכלוסיות אחרות. עם זאת, לעיתים נראה שהיחס לתורכים בכלל (למעט יוצאים מן הכלל) משקף לעיתים עוינות והתנשאות מצידו של הסופר.

בשונה מסיפור מצדה, גבורת הארמנים במוסא דאג הסתיימה בהצלתם. הם הועברו לאלכסנדריה שם שהו במחנות עד תום מלחמת העולם הראשונה. עם העברת איזור אלכסנדרטה לשלטון הצרפתי הם חזרו לכפריהם. עם זאת, עם החזרת האיזור לתורכיה ב-1938 רוב האוכלוסיה הארמנית עזב את האיזור. למעשה הכפר VAKIFLI הוא היחיד ברחבי תורכיה בה מתגוררת אוכלוסיה הארמנית.

ורפל, בדומה לרמארק חווה את מוראות מלחמת העולם הראשונה. הוא לחם בגליציה ובאיטליה. מוראות המלחמה הזאת עודדו אותו לקדם רעיונות פציפיספיטיים ולגלות רגישות רבה לסבלו של הזולת.

הפוליטיקה הנכלולית המשיכה לרדוף את היצירה גם בהמשך. חברת מטרו גולדווין מאייר התכוונה להסריט את העלילה (1943), אך איום תורכי בחרם על סרטים אמריקניים גרם לה לזנוח את הרעיון...

ספר משובח מבחינה ספרותית ובעל חשיבות על-זמנית בזכות הנושאים הכאובים בהם הוא מטפל.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על ארבעים הימים של מוסה דאג - כרך א'+ב' - ספריה לעם # 256