שנת 1947 בספרים

זלמן שניאור היה משורר וסופר מרכזי והוזכר בנשימה אחת עם ביאליק וטשרניחובסקי ונחשב ליורשם. כיום לא הרבה מכירים ומוקירים את פועלו העצום.
יצירתו נחשבת כאבן דרך בספרות העברית החדשה. יצירתו עצומה במכלולה עד כי נראה כבלתי אפשרי כמעט שאדם אחד כתב כל כך הרבה יצירות. יצירתו מגוונת מאוד וכוללת שירים, פואימות, בלדות, סיפורים קצרים ורומנים. החל לכתוב שירה בעתון מקומי בגיל 17 ובגיל 19 כבר פורסם ספר שיריו הראשון. זכה בפרס ביאליק ב-1936 על ספרו "פרקי יער" ושוב ב-1951. היה חתן פרס ישראל לספרות ב-1955. ספרו זה של יוסף קלוזנר מאוד מחמיא ליצירתו של שניאור, הוא מזכיר אותו רבות יחד עם ביאליק וטשרניחובסקי. לדעת קלוזנר טשרניחובסקי היה משורר העיירה, ביאליק משורר הכפר ושניאור משורר העיר, וזאת מכיוון שחי רוב חייו בערים גדולות שונות.
בן 13 נסע לאודיסה ובילה במחיצתם של גדולי הספרות העברית בתקופה מנדלי, ביאליק, רבניצקי, לילנבלום, דובנוב ושאר חכמי אודסה.בן 15 נסע לוורשה והרגיש כנמעך בין שני ענקי הספרות של וורשה י.ל.פרץ ופרישמן. פרישמן פרסם את שיריו וסיפוריו בירחון "הדור" שהוציא וכן י.ל.פרץ ב"עלי ספרות" שלו. שניאור כותב באוטוביוגרפיה שלו כי היחסים בין פרץ לפרישמן היו יחסים של קינאה, יחסים של שניים שהתאהבו באותה בתולה- ספרות שמה. ביקר לראשונה בארץ ישראל ב-1925 עם פתיחת האוניברסיטה העברית. הוא כותב שמאוד רצה להשאר בארץ, אך לא מצא אחיזה בה, לא בספרות ולא במקצוע אחר. שניאור כותב כי עזב את הארץ בלב כבד דאגה, ומתוך מועקה. הוא חזר לארה"ב. היה עורך קבוע ב"פורורטס" הניו-יורקי ובמשך 22 שנים פרסם בהמשכים מסיפוריו הנודעים כגון "אנשי שקלוב" ו"פנדרי הגדול", סיפורים שדברו אל ליבם של היהודים הרבים שהגרו לארה"ב מהעיירות היהודיות של מזרח אירופה. סיפורים המציירים את תמונתו של עולם שאיננו קיים עוד.
הוא חי בפריז תקופה ארוכה ובשנת 1940 עם פלישת הגרמנים לצרפת נאלצו הוא ובני ביתו להתחבא עד שהצליחו לברוח לספרד ומשם לארה"ב. הוא כותב שכל הארכיון שלו עם עשרות אלפי מכתבים מאת סופרים ואנשי שם רבים בניהם מנדלי, פרץ, שלום עליכם, ביאליק וכו' אבדו בלי שוב. כשמונת אלפים מאמרים שנכתבו עליו בשפות שונות בכל העולם אבדו אף הם, כמו גם ספרייתו הגדולה שעל אובדנה קונן במשך שנים רבות. הוא מסיים את האוטוביוגרפיה שלו (1947) ברצונו העז לעלות ארצה. ספרו של קלוזנר יצא לאור אף הוא ב-1947, עוד לפני ששניאור עלה ארצה. בשנת 1949 עלה ארצה. עבודתו זכתה להערצה ולקהל רחב בארה"ב בקרב העתונות היידית. חלק מאוספו האישי שמור בספריה הלאומית. קלוזנר מחמיא לו וטוען שכל אדם אחר שהיה כותב ויוצר כל כך הרבה יצירתו לא הייתה יכולה להיות אייכותית, אך לא כן שניאור שיצירתו גם בשירה וגם בספרות הינה ברמה גבוהה ביותר. כתיבתו של פרופ' קלוזנר אהובה עליי והיא מהיותר ברורות, צחות ועמוקות מרוב חוקרי הספרות וההיסטוריונים בתקופה של החצי הראשון של המאה הקודמת.
נחשפתי ליצירתו של שניאור אחרי שקראתי את ספרו הנהדר "המשומדת" שזכה להוצאה מחודשת בשנים האחרונות. גם "אנשי שקלוב" זכה למהדורה מחודשת.
כתיבתו של שניאור בספרות ובשירה ייחודית מאוד מכיוון שיש לו את היכולת להעביר נושאים מורכבים ותהליכים סבוכים בצורה חדה, ברורה וכתובה היטב. לטעמי בכך הוא מתעלה על טשרניחובסקי וביאליק שבכדי לקרוא את יצירתם יש צורך ברקע מוקדם על היצירות ולעיתים קרובות בפרשנות צמודה לקריאה.
מועמדותו אף הוצגה יחד עם עגנון לקבלת פרס נובל, אך מאז די נשכח.
בסוף 1950 הוא פירסם את מחזור הפואמות שלו “לוחות גנוזים” מחזור שירים שבו עסק מזה עשרים שנים ואמור היה להיות גולת הכותרת של יצירתו. המחזור עסק בתיאור העבר הקדמוני של העברים שהושכחו בידי כותבי התנ”ך.
יצירתו זו של שניאור נתקלה באדישות ואף בעוינות מהביקורת ובראש ובראשונה דווקא מהיוצרים שלכאורה היו צריכים לקבל אותה בברכה, “העברים הצעירים”, אנשי התנועה הכנענית של יונתן רטוש, אהרון אמיר ועמוס קינן שהיו ממובילי השירה העברית המודרנית. אלו התקיפו את היצירה ואת מחברה בארסיות. שניאור אף הגיש תביעה נגד קינן בנושא.
לאחר מכן מעמדו של שניאור רק הלך והתדרדר בחוגי הספרות הצעירה של ישראל. הוא עזב את ישראל בזעם שנים בודדות לאחר שהיגר אליה, ומת בחו”ל. מאז הפך האיש שנחשב למועמד לזכייה בפרס נובל לנשכח כמעט לחלוטין למרות ניסיונות בודדים מאוד פה ושם לעסוק בו מחדש.

לא ביקורת !
אלא,תוספת של פרטים ביביליוגרפים על הספר היחידי שתורגם לעברית על המרד הימי החשוב בהיסטוריה !

המרד על הבאונטי/קורות מלחי הבאונטי
ב 3 ספרים ו ב 5 כרכים : הוצאת נ.טברסקי,1947-1948

ספר ראשון : המרד על הבאונטי,2 כרכים,1947
מביא את סיפורה של הבאונטי לפני המסע ובמהלכו,כולל המרד
ומסופר מנקודת מבטו של הקפטן לוטננט ויליאם בליי

ספר שני : בסירה על פני הים , כרך בודד,1948
סיפורה של הסירה של בליי וצוותו ( כ18 איש ) שאליה הוטלו ע"י מורדי הבאונטי - כנראה מסע הניווט המדהים בהיסטוריה .

ספר שלישי : האי פיטקרן , 2 כרכים,1948
המשך סיפורם של מורדי הבאונטי,לאחר "הבריחה" מטהיטי
ונסיון למצוא מקום מפלט שבו לא ימצאו אותם .

באנגלית יצאו עשרות ספרים על המרד ונכתבו מאות עבודות מחקר...חבל שאף הוצאה לא "מרימה את הכפפה" ומוציאה בעברית! ספר המספר את סיפורו המרתק של המרד.

חג שמח - )

ספר מתח מעולה!
הוא מבוסס על סיפור אמיתי. מותחן בית משפט של ממש.
דילמות אמתיות של קריעה בין מולדת ומשפחה, בין ציות ובין רווחה, בין משמעת לבין חמלה.
גיבור מעורר הזדהות (לטעמי, למעט היחס למשפחתו של הגבור)
דמויות משנה: העריץ, המתייסר, האכזר, האם המאמינה, צדיק ורע לו, נער מקסים אך קל דעת, הבוגר ומרגיע ועוד שלל דמויות, מאנגליה ועד האיטי.

סיפורים מקסימים, רובם קצרים למדי, על אוסטרליה של המאות שעברו, אוסטרליה המתפתחת, אוסטרליה של חוואים, הרפתקנים, רועי בקר וגוזזי צאן, וגם כורי פחם ומחפשי זהב, אנשי עמל, חלקם אנשי משפחה ולא מעטים מהם, שלא הגיעו לפתח משפחה או נכשלו בכך, וכמובן, על הנשים, שזכו גם הן למנת ייסורים לא מבוטלת של חיים קשים, של אי וודאות לגבי העתיד, לגבי ההצלחה לקיים את המשפחה ולגבי הבטחון האישי והכלכלי. כל הסיפורים כתובים בתמציתיות, בלי פאתוס ובלי רגשנות יתר, מה שלא שולל מהסיפורים את הרגישות והמימד הרגשי, אבל זה נשאר כזה הנובע מההתפתחויות ולא נושא לדברים יתרים. ומאחרי כל זה, בולטים החברות בין האנשים, ההגינות הפשוטה והאמיתית ולא פעם, גם הכאב, מול הכשלונות, האסונות והצרות שאוסטרליה זימנה למתיישביה. התרגום של חיה קאופמן, משנות השלושים או הארבעים של המאה הקודמת, קצת ארכאי, מטבע הדברים, אך זורם ומעניין ויש בו מדה רבה של קסם, בכך שהוא מתאים ברוחו לתקופת האירועים המתוארים.
ספר קריא ונעים לכל המתעניין באוסטרליה ובאנשיה ובמאפייניו של המין האנושי בכלל.

זהו ספר פילוסופי שנועד להסביר את ההבדלים שבין היהדות לנצרות. יש לזכור שמדובר בתרבות ארופאית אנטישמית.
מנדלסון היה יהודי שהיו לו קשרים אינטלקטואלים עם אינטלקטואלים נוצרים. למרות היותו יהודי.
הניסיון שלו מעניין - לדעתי מרתק לנסות ולהסביר את היהדות כדת המחייבת קיום מצוות. אבל לא בהכרח דת "כבולה" לגיטאות.
הוא הצליח למשוך אחריו קהל לא מבוטל של יהודים שראו בדרכו אפשרות לגישור בין היהדות לעולם הנוצרי. תוך שמירת היהדות.
הספר קריא ומעניין. חשוב להבנת מצבם של היהודים המשכילים בארופה של המאה ה-19. לפני ששילמו את המחיר הנורא של הטעות.
הספר "בית קרנובסקי" שהוא לדעתי ספר מעולה מתייחס לתקופה ומרחיב את הבנתנו ומומלץ לקרוא אותו לדעתי במקביל לספר זה.

"כולנו עשויים כרקמת טלאים... וקיים הבדל בינינו לבין עצמנו באותה מידה שהוא קיים בינינו לבין זולתנו" - המסה "על אי העקביות של פעולותינו"( מסות )
די מונטיין מלומד בן המאה ה-16 .
כתב את יצירותיו בזמן שמלחמות הדת בין הקתולים והפרוטסטנטים היו בשיאן הם טרפו זה את זה בשם האל על מה?
בעת הזו ישב בחדרו מוקף בספריו וכתב.
המלך אנרי הרביעי מלך צרפת רצה בו כיועץ.
כבוד לא מבוטל הוא סירב.
ניסה להפסיק את שפיכות הדמים הנוראה וראה בה את חוסר התבונה האנושי.
ניסה להבין את החיים ואת המוות, את המהיגות, ובכלל את אופיו של האדם.
מונטין הוא בעצם "כתבן בלוגים" בנושאים רבים הקשורים בחיי הפרט והכלל.
חלק גדול מכתיבתו אקטואלי היום לא פחות מאשר היה בזמנו.
לסיום "בלוגר" נבון ומבריק מצרפת של המאה ה-16 בהחלט מומלץ.

ספר חובה על אושוויץ בירקנאו ועל גבורה מול הנאצים. נקרא בנשימה אחת.
גילי נוה ירושלים

אריה בעל גוף - benyehuda.org/bialik/arie.html

מאחורי הגדר - benyehuda.org/bialik/hagader.html

מחפש לרכוש אם יש למישהו פרטים
דניאל-0532311911