הביקורת נכתבה ביום רביעי, 17 באוגוסט, 2016
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
"לקרוא עוד עמוד
בזמן האבוד
לנגן עוד פרלוד אחד"
נעמי שמר
תמיד חשבתי שנעמי שמר אומרת שתקרא רק עמוד, כי השיר שלה כולו פרידה מהחיים האלה, ואולי לא גומעים אותם בבת אחת, אלא הזמן האבוד זולג מבין האצבעות כמו חול, עמוד אחר עמוד... אבל הנה זיכני הבורא ישתבך לקרוא ממש את המקור מאת מרסל פרוסט ואז, אוהו הבנתי.
מי שמגיע לספר הזה עם שריקת התחלה וסיום, יכול להיפרד ממנו כעת. זהו ספר לגמיעה ממושכת, וכך ממליץ גם המו"ל בהוצאה העברית הראשונה. הספר נפתח בתיאור רב חושי של שרעפי שינה - התעוררות, בהם לא ברור לך בדיוק באיזה חדר ישן אתה, היכן אתה, באיזה הקשר מצוי קיומך. דומה שהספר כולו בוחן זאת מזוויות מגוונות ומנקודות מבט הנעות בין הילד והמבוגר.
אחת האנקדוטות שנשארו איתי מהספר היא הילד המשתוקק לאמו שתבוא להשכיבו לישון בנשיקת לילה טוב, בעודו יודע שיש אורחים ואמו לא תרצה לבוא, וככל שהוא יודע זאת - כך מתגבר אף יותר רצונו שתבוא להשכיבו לישון. ואולי אולי זו ההגדרה, או לפחות אחת מהן, לזמן האבוד.
מיועד למיטבי לכת
חובבי הז'אנר של עמוד - עמוד ולא כריכה אל כריכה
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
נשמע ספר קיצוני
ויש לי אהבה קיצונית לדברים כאלה. האם כך? |
|
|
יוֹסֵף
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
ואוו.
גם אני זוכר את אותה נשיקת לילה טוב, ואת התיאור המתיידק (=מתיימר לשאוף לדיוק) על הערפל החושי שבין שינה לעירות.
אם תראי את הסקירה שלי, תראי שגם המסקנות שלנו זהות :) |
|
|
זרש קרש
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מחשבות, אתה בהחלט צודק ובכללי אני בהחלט לא מאלה שיעקב שבתאי פותח להם את הצ'אקרות, אבל בשונה מהרגיל כאן אם באים להתאמץ, יוצאים נשכרים
לא חובה |
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
בקיצור, זרם התודעה המזעזע.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
