מרסל פרוסט

מרסל פרוסט

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (124):
קראתי , Wishlist - רומאן, בהמשך, ספרים שלא אהבתי, רוצה לקרוא, מעניין בארבעה במאה, רוצה לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, ספרים שקראתי, רשימת המתנה, ארוטיקה (או סתם ספר שאפשר לאתר בו את המילה ציצים כמה פעמים), נשמע מעניין, בתקווה, ניצן, ספרים שאני מתכנן לקרוא, צידה לשבילי חיי, הרשימה שלי, שווים ונדירים, מעןלים, עוד ...
1.
סוף - סוף יראה אור בעברית כל 'בעקבות הזמן האבוד' של פרוסט - פסגת הפרוזה המודרנית.' הספריה החדשה' תפרסם את 3000 העמודים של פרוסט ברציפות - כרך כל שנה - בתרגום מופת של הלית ישורון.' קומברה,' הספר הראשון, הוא נקודת המוצא למסע גדול ובלתי נשכח - מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, שבו יחליף הקורא את כלי ההסתכלות שלו בחייו ובחיי סביבתו....

2.
'אלברטין איננה' היא אחת הפנינים מן היצירה המונומנטאלית של פרוסט, 'בעקבות הזמן האבוד', וגם מעין רומאן עצמאי, שאפשר לקרוא בו בנפרד – אחד מהישגיו היותר גדולים של פרוסט: "זה מן הדברים הטובים שעשיתי", נהג לומר לידידיו. את יצירתו בת 3000 העמודים שיכתב פרוסט שוב-ושוב גם לאחר "השלמתה". ב-1987 נתגלה במרתף ביתה של אחייניתו, לאחר מותה, טקסט במכונת כתיבה, עם תוספות רבות בכתב-יד, של 'אלברטין' כפי שהוא מופיע בספר זה. פרוסט קיצץ כשני-שליש מן הנוסח הקודם, ובצורתו החדשה חייב הספר להיקרא גם בנפרד מכרכי 'בעקבות הזמן האבוד', כי שיבוצו בתוכם היה מחייב שינויים גם בשאר החלקים. זהו רומאן על אהבה גוועת, שבריחתה של האהובה – אלברטין, הכלואה בידי מאהב קנאי – מפיחה בה רוח חדשה ורעה; רומאן על תשוקה מייסרת, הניזונה ממקורותיה האפלים של הקנאה. אלברטין, המאוסה כל כך על המספר, משנה פניה עם היוודע לו דבר עזיבתה אותו, וכאן נפתח מסע אל התופת של החשדנות ומחשבות-השווא, שסופו קינה על אהובה שלא תשוב עוד לעולם. הספר ניזון מחווייתו האישית של פרוסט, עת אהובו נטש אותו ופרוסט אכול-הקנאה לא בחל בשום אמצעי כדי להשיבו אליו. פיסקאות שלמות ממכתבי השידול שלו אל אהובו שולבו בספר, בשינוי מין. לספר מצורפת אחרית-דבר מאת אלישבע רוזן....

3.
מקובל לראות את מרסל פרוסט כסופר של יצירה אחת: "בעקבות הזמן האבוד", אולם סיפוריו הקצרים הראשונים, המכונסים בקובץ תענוגות וימים, הם פנינים של סגנון ושל חוכמה. ביצירות אלה מצויים לא רק דפים מזהירים, היכולים להשתוות לעמודי "בעקבות הזמן האבוד", אלא יש בהם האידיאה הפרוסטית, אותו קול יחיד ומיוחד שהוא סימן ההיכר של פרוסט. כבר בתענוגות וימים מוטחת אותה ביקורת חריפה, שטנית כמעט, כלפי החברה שהשתעשעה במרסל פרוסט וראתה בו "סנוב" ו"מצועצע", ילד תפנוקים של טרקלינים. בספר קטן זה נמצא "כל פרוסט על רגל אחת" - כל הקוסמוס החיצוני והפנימי של פרוסט: ביקורת החברה והאהבה שלו, מחקריו המיוסרים בסטייה המינית ובליקויי הטבע האנושי, משורטטים בקו דק ובוטח. "בשעה שאני חוזר וקורא היום את הספר תענוגות וימים, נראות לי סגולותיו של הספר העדין הזה כה מזהירות, שאני תמה כיצד יכולתי שלא לבוא לידי פליאה בקריאה הראשונה," כתב אנדרה ז´יד על ספר נפלא זה. ב-1978 כשנה לפני שראה אור ספר זה, כתה יורם ברונובסקי ביומנו: "מה מקשר בין כל אלה הסופרים והמשוררים השונים זה מזה, שאת יצירותיהם תירגמתי לעברית? מקשרת ביניהם אותה אישיות משונה כנראה, ובהכרח מאוד מגוונת, שכתבה את היצירות הללו הכתובות בעשר שפות ויותר (שאותן ידעתי פחות או יותר והיתה זו אישיותי שלי". תענוגות וימים בתרגומו של המסאי, המבקר והמתרגם המחונן יורם ברונובסקי (1948-2001) מובא כעת במהדורה חדשה בפני הקורא הישראלי, בליווי הקדמה מאירת עיניים פרי עטו....

4.
מפעל תרגום פרוסט של הלית ישורון נמשך. כרך זה כולל את 'אהבה אחת של סוואן' ואת 'שמות הארצות: השם'. 'אהבה אחת של סוואן' הוא מסע לאחור המציג את סוואן 15 שנים קודם הופעתו ב'קומברה,' ופורש את טירופי האהבה והקנאה שלו. זהו חלק יוצא - דופן בתוך 'בעקבות הזמן האבוד,' הנקרא גם כרומאן אהבה נפרד לעצמו, בגוף שלישי - אחד הקריאים והמרגשים ביותר במכלול. ב'שמות הארצות' מתאהב המספר בבתו של סוואן, ז'ילברט. ולבסוף בא הפרק שבו שב המספר המבוגר ליער בולון, ב - ,1913 ונוכח במציאות שהשתנתה ובזמן שחלף....

5.
"אפשר שלא היו בילדותנו ימים שחיינו אותם כה במלואם, אף כי דימינו כי עברו עלינו בלי לחיותם, בימים שבילינו עם ספר אהוב" כך מתחיל מרסל פרוסט את חיבורו על הקריאה, שננתב נהקדתה לתרגום ספוו של ג'ון ראסקין שומשום ושושנים. הקריאה, אליבא דפרוסט, בעיקר של ספרות גדולה, היא חוויה המעצבת את אישיות הקורא ומפגישה את הקורא עם עצמו ועם הנצח. לספר נוסף מבוא מאת פרופ' דוד מנדלסון מאוניברסיטת תל - אביב....

6.
מסעו של פרוסט 'בעקבות הזמן האבוד' נמשך בכרך הרביעי (כעברית), בתרגומה המרגש ביופיו של הלית ישורון. שנתיים לאחר פרשת האהבה לז'ילברט יוצא המספר עם סבתו לעיר הקיט בלבק השוכנת לחוף נורמנדי. "שמות מקומות: המקום" הוא יציאה מן החלום הצפון בשמו של מקום אל המקום עצמו. יציאה עצובה, שכן השם הוא אחד ויחיד, וככזה הוא בלתי מושג. כך, המספר מגיע אל הכנסייה שבדמיונותיו ראה אותה ניצבת בקצה צוק נוכח האוקינוס, והנה היא עומדת מפויחת בלב עיר, בצומת רכבות, מול קפה "ביליארד". המספר קושר ידידות עם המרקיז דה סן - לו, אינטלקטואל בעל יופי חריג, השבוי בקשרי אהבה הרסניים לשחקנית ראשל, אשר מכסים על נטייה הומוסקסואלית, שתתברר בהמשך הרומאן. בלוך, חברו היהודי של המספר, שהופיע כבר בכרך הראשון, מבלה אף הוא את הקיץ בבלבק. מצטיירת תמונת משפחה יהודית שאינה נטולת אנטישמיות מופנמת. המספר - הנער מתוודע לצייר אלסטיר, שימי גדולתו כבר מאחוריו, ועומד על היחס הדינמי בין התפתחותו הרוחנית של האמן לבין טיב אמנותו. אלסטיר מלמד אותו שני דברים, או ליתר דיוק, הכל: מהי מציאות ומהי אמנות. אם אלוהים ברא את הדברים בנקיבת שמם הרי שהאמן בורא אותם מחדש במחיקת שמם הקודם ובנתינת שם חדש. הים בקיץ, כמו בציוריו של אלסטיר, הוא מקום המטמורפוזה, המקום שבו הכל משנה צורה ללא הרף. הכנסייה דומה למצוק, סלעי הים דומים לקתדרלה. יום אחד מופיעה על החוף סיעת הנערות כסיעת ציפורים. אלו אינן נערות יחידות אלא קבוצה בלתי מתבחנת, כמושבת אלמוגים שבה אין עדיין קיום לפרט כשלעצמו. מרסל נפעם, הוא מתאהב בכולן: "אהבתי את כולן כי לא אהבתי אף אחת", ועובר מאחת לאחרת בדמיונותיו ובתוכניותיו (מי שלא מאמין שפרוסט הוא סופר קומי ומשעשע, יקרא - נא את החלק הנרחב הזה של הספר). וכאן, בבלבק, מתחולל המפגש שיכריע את מהלך חייו של המספר - המפגש עם אלברטין: רגע שבו הגיונה האכזרי של המטמורפוזה מתמצה אל היפוכו: "לאהוב פירושו להבחין, לבודד". הספר יצא לאור בצרפת לאחר מלחמת - העולם הראשונה, וזכה בפרס גונקור (1919)....

7.
ז'אן ז'נה מספר: "קראתי את 'בצל עלמות מלבלבות' כשהייתי אסיר. הסתובבנו בחצר בית - הסוהר והחלפנו ספרים בהסתר. זה היה בזמן המלחמה, וכיוון שלא התעניינתי כל - כך בספרים נשארתי אחרון. אומרים לי: אתה, קח את זה. אני רואה: "מרסל פרוסט", ואני אומר לעצמי: בטח משעמם. ואז... קראתי את המישפט הראשון, והוא נורא ארוך. כשגמרתי לקרוא אותו, סגרתי את הספר ואמרתי לעצמי: כעת אני רגוע, אני יודע שאני הולך מפלא אל פלא".' בצל עלמות מלבלבות - ' הספר השלישי בתרגום העברי של "בעקבות הזמן האבוד" - מביא את סוואן (שממנו נפרדנו לפני 15 שנה) כמי שהפך להיות "איש אחר". עתה הוא בעלה של אודט, לאחר שנרפא מאהבתו אליה. המספר, המאוהב בבתם ז'ילברט, מוזמן לביתם, "מממש" את אהבתו הנערית, וגם מחסלה בפיתולי - פיתולים רגשיים, ובינתיים הוא חודר לטרקלינה של האם, אודט, אותה "גבירה בוורוד" שהזמינה אותו פעם לתה. מיפעל תרגום פרוסט לעברית נמשך בתרגומה המופתי של הלית ישורון....

8.
9.
בנקודת-היציאה של המסע הגדול אל זמנה של החוויה הנפשית התענה מרסל הנער בשאלה אם ניחן בכישרון ספרותי. באמצע כרך זה, בשובו בשלישית מבית-מרפא לפריז – הפעם לפריז שאחרי מלחמת-העולם הראשונה, אל עולם שהשתנה כליל ואינו יותר מנשף של מסכות שהלביש הזמן – הוא כבר משלים עם הפרק הצחיח של חייו: הוא חסר נשמה של אמן. אבל דווקא אז, באמצע הכרך האחרון, מגיעה במפתיע, בערב שבו הוא יוצא לבילוי חברתי, שורת חוויות של-מה-בכך, המחַכּכות מצב עכשווי בְּזיכרון שצץ באופן לא-רצוני. רגע של עבר פולש במלוא מלאותו האקראית לתוך רגע של ההווה, עד כי המספר אינו יודע באיזה משניהם הוא נמצא. ומן ההתגוששות של שני הרגעים הולכת ומזדקקת חוויה של אמת מהותית, הנמלטת מתהפוכות הזמן. ההתגלות הזאת, שבה נמצא לו והופך מוּחָש "הזמן האבוד", מבהירה לו את ייעודו. בעמודיו האחרונים של הכרך הוא חש כי הוא בשל להתחיל במפעל חייו, בכתיבת 'בעקבות הזמן האבוד'. הנער-שהיה הוא עכשיו הגבר השואל על סף מותו אם נותר לו זמן ואם בכוחו לכתוב את ספרו. אחרי 2800 עמ' של 'בעקבות הזמן האבוד' הפך איפוא המספר לסופר, והתנועה המתמדת קדימה-ואחורה של מחזור הרומאנים כולו הופכת להיות בעמודים הבאים נקודת ההתחלה. הקוראים יתהו אם הספר שהם מחזיקים ביד הוא רק תוכנית האב הגדולה שמתווה האיש החולם להיות סופר, או שזו כבר היצירה עצמה; האם הכרכים הקודמים הם רק חומר ולבֵנים, או שמא הספר עצמו כבר כתוב בהם? הכרך המסיים-הפותח הזה ראה אור לראשונה ב-1927, יותר מארבע שנים לאחר מותו של פרוסט; אבל עוד ב-1920, לפני שנכתבה המחצית השנייה של המחזור, גילה פרוסט, במכתב, שהעמוד האחרון בכרך האחרון כבר כתוב זה שנים; כל סופו של הספר נכתב במקביל לכרך הראשון. 180 העמודים האחרונים של הכרך הם לא רק גולת הכותרת של כל יצירתו של פרוסט והדפים היפים ביותר שכתב. הם גם פסגת הישגה של הלית ישורון, המתרגמת. "על הסף" בין שתי שפות ושתי תרבויות היא ממציאה בשביל פרוסט עברית ייחודית שטרם היתה כמותה, קול רענן שבו מתחככות כל שכבותיה של העברית כדי להפיק עושר מנוקה מכל שומן, וחיוניות עכשווית מדויקת, רחוקה מן הדלות העילגת. התחביר האופייני לפרוסט "מוריד צבע" על העברית שלה, אך זו, מצידה, היא דוגמה להכרזתו של פרוסט ש"את יופיו של דבר מזהים בתוך האחר": היא מוסיפה למקור הרפתקה עברית מרתקת, שמקרינה עליו יופי חדש. 'הזמן שנמצא', הפרק המסיים של הסימפוניה הפרוסטיאנית, הוא רטרוספקטיבה. האם אפשר לקרוא אותו בנפרד? אפשר. כעת (ביוני 2012) נותר לנו להמשיך ולצפות להשלמת תרגומם של ארבעת כרכי "האמצע", ולשאול יחד עם המתרגמת, ועם פרוסט, "האם עוד יש לנו זמן?"...

10.
11.
12.

מרסל פרוסט ממש בנשימה אחת ובקו אחד בלי להרים את העיפרון, מנתח את נעוריו או יותר נכון ממשיך לנתח את ילדותו ובספר הזה את נעוריו. ממש כמו הזמן... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
"לקרוא עוד עמוד בזמן האבוד לנגן עוד פרלוד אחד" נעמי שמר תמיד חשבתי שנעמי שמר אומרת שתקרא רק עמוד, כי השיר שלה כולו פרידה מהחיים האלה, וא... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
לרוע מזלו של הספר הזה, קראתי אותו לאחר 2 ספרים מופלאים- ארצ'לי של אלזה מורנטה ואיש ישן של פרק. ובכן... אני מתקשה להבין מדוע הספר הזה הפך לאחד מ... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
פחדתי מהספר הזה במשך שנים. שווה היה להתגבר על הפחד. ספר לא פשוט לקריאה, אבל האתגר הפך אותי לקוראת טובה יותר. ... המשך לקרוא
מה קורה כאשר בן זוג ש "כלוא" אתנו ולנו יש שליטה מלאה עליו ולכאורה גם על רגשותיו ואנו לוקחים אותו כמובן מאליו וגם לא אוהבים אותו במיוחד, מה ק... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
תענוגות וימים נדחק מעט לקרן זוית של עולם הספרות. את הקוראים המזדמנים, המוניטין המאיים של פרוסט, ירחיק מלנסות ולקרוא ספר מקסים זה והעמקני... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ