<mark>מרסל פרוסט</mark> כתב את האנציקלופדיה הזו ספק על חייו, ספק על חיי מישהו לא ממש מעניין. זוהי סאגה של 3200 עמודים, מהם קראתי את החלק הראשון בן 188 העמודים.

את זרם התודעה אני לא ממש אוהב וזה לא חדש. אבל מה לעשות ולפנינו ספר צלו"י (צריך לסמן וי) לחלוטין, למען ההשכלה צריך לקרוא אותו והמסקנה היא, שאם צריך לקרוא את זה להשכלה, עדיף להישאר אידיוט.

הספר עוסק בימי חייו הצעירים של מי שזה לא יהיה. ילד החווה את

סימנתי לעצמי פרויקט לזמן המלחמה: לקרוא את כל הכרכים של "בעקבות הזמן האבוד" של <mark>מרסל פרוסט</mark>. באינטרנט כתוב שרק מעטים צלחו את כל שבעת הכרכים. בדיוק פרויקט לרצות, עבור מי שריצות ארוכות נתפסות בעיניה כספורט האֵלים. ואני מתחילה בספר הראשון: בצד של סוואן. הספר עמוס: עמוס משפטים ארוכים, עמוס רעיונות, עמוס אזכורים ליצירות ספרותיות, מוזיקליות ואמנותיות, עמוס בתיאורי טבע. כמעט כל פסקה מכילה ריבוי כזה של מחשב

פחדתי ועודי מפוחדת להתחיל את 'בעקבות הזמן האבוד'. על כן, החלטתי לקרוא ספר 'אחר' של <mark>פרוסט</mark> לפני הצלילה לאותו זמן אבוד.
על כל פנים, לא רק שגיליתי ש"אלברטין איננה" גם הוא, למעשה, עוד חלק באותו רומן רחב יריעה (אם כי מבודד בפני עצמו-יחסית) אלה שגם פה הייתי אבודה. לטובה ולרעה.

אתחיל ברע, <mark>פרוסט</mark> כותב בצורה כמעט בלתי אפשרית לקריאה.בטח ובטח קריאה של רומן. מצדו האחד הוא מתקרב לפילוסופיה אבל הוא לא באמת, י

בעקבות הזמן האבוד הוא הספר הגרוע הכי טוב שאני מכיר. העלילה שלו קלושה עד לא קיימת, ההתרחשויות שלו כה מעטות ורחוקות זו מזו שאין בספר שום תחושה של התקדמות דבר ההופך את הספר למשעמם מאוד, כך שצריך להאבק לרוב כדי להמשיך ולקרוא , משל היה ספר שיש לקראו לשיעור ספרות בתיכון. (איכשהו בשיעורי ספרות שנאתי את כל הספרים שנתנו לנו לקרוא גם ספרים שמאוחר יותר שקראתי אותם להנאתי אהבתי מאוד).

הוא כתוב בצורה מסורבל

איך למדנו להיות יצורים מיניים? עבור רבים, בני דורי לפחות, זה לא משהו שאמא או אבא לימדו אותנו במישרין. הקריאה ב־בעקבות הזמן האבוד, ובעיקר בכרך השני העוסק באהבתו של סוואן, מאירה אולי סוגיה זו, ומעניין לחשוב אם היא עדיין רלוונטית ב־2026. נראה שאצל <mark>פרוסט</mark>, האהבה או לפחות התשוקה, היא חוויה חד־צדדית הנשענת על דימוי והשלכה, ומכוונת אל מה שאינו נמסר במלואו. הארוטיקה אינן נולדת מתוך מאפיינים אובייקטיביים של

תענוגות וימים נדחק מעט לקרן זוית של עולם הספרות. את הקוראים המזדמנים, המוניטין המאיים של <mark>פרוסט</mark>, ירחיק מלנסות ולקרוא ספר מקסים זה והעמקנים, אם יטמנו ידם בצלחתו של <mark>פרוסט</mark>, יפנו היישר לבעקבות הזמן האבוד .

בהרבה מובנים תענוגות וימים הוא מעין הקדמה לבעקבות הזמן האבוד. הוא עוסק באותם הנושאים: כוחו של ההרגל, גילוייה השונים של האהבה, חיי בדידות והגות אל מול החיים החברתיים וביקורת חברתית. אך הציניות הנ

בדרך כלל בחופשות החגים או בחודשי הקיץ היינו נוסעים מירושליים למשפחה המורחבת בחיפה. איזה כיף היה לפגוש את הסבתות והסבים והדודים והדודות וכל היתר. אוכל טוב, ים וחוויות נפלאות. אז <mark>מרסל פרוסט</mark> גם הוא נסע בחופשות כמו כולנו אלא שהוא נסע מפאריז לעיירה קטנה בשם קומברה. למעשה זהו סיפור אוטוביוגרפי של פרוסט מסע אל ילדותו בכפר המשפחתי. הוא מפגיש אותנו עם הסבתא שהיא סוג של נפש חופשיה ועם הסבא ו הדודות ובעיקר ה

מה קורה כאשר בן זוג ש "כלוא" אתנו ולנו יש שליטה מלאה עליו ולכאורה גם על רגשותיו ואנו לוקחים אותו כמובן מאליו וגם לא אוהבים אותו במיוחד, מה קורה אם הוא בורח יום אחד בהיר?
פתאום הוא הופך בלתי מושג, נאהב. פתאום עולים געגועים איומים ואז פשוט מתחילה מלחמה.
על כך כותב <mark>מרסל פרוסט</mark>. על המלחמה האומללה וחסרת הסיכוי, להשיב את שלא ניתן עוד להשיג!
אלברטין בורחת ביום בהיר אחד. מרגע בריחתה, מנסה המספר להחזירה

<mark>מרסל פרוסט</mark> ממש בנשימה אחת ובקו אחד בלי להרים את העיפרון, מנתח את נעוריו או יותר נכון ממשיך לנתח את ילדותו ובספר הזה את נעוריו.
ממש כמו הזמן שעובר ועובר ללא חלוקה לפרקים, כי את החלוקה לפרקים בחיינו אנחנו עצמנו מחלקים, הזמן נשאר אדיש וממשיך לעבור ולחלוף, כך <mark>מרסל פרוסט</mark> פורס ומנתח את נעוריו דרך ביקור של קיץ אחד במקום שנקרא בלבק (נראה שהשם סרוס של בעל בק) במלון גרנד הוטל ועם סבתו.

קיץ, ים, זוגות בו