ביקורת ספרותית על אלברטין איננה מאת מרסל פרוסט
ספר טוב

---

מה יעשה אדם אשר, אבוי, נמאס לו מחברתה של זוגתו, אלא מה, לפתע היא זו שמחליטה לעזוב אותו? ועוד באמצעות מכתב שהיא משאירה אצל המשרתת...

ובכן אצל הגברים של פרוסט הדבר סמוך ובטוח – עליהם להשיג בכל מחיר את העלמה חזרה כי הרי הם מגלים לפתע שאינם יכולים לחיות בלעדיה, שהם אוהבים אותה עד עמקי נשמתם ושהמחשבה שהעלמה כבר מצאה לו מחליף (או שמה מחליפה?!) אוכלת בהם.

"וכך, מה שנחשב בעיני כלא כלום, היה, בעצם, כל חיי! כמה אין אנו מכירים את עצמנו. היה עלי לשים קץ לסבלי ומייד; רך וחנון אל עצמי, כאמי אל סבתי הגוססת, אמרתי בלבי, חדור אותו רצון-טוב, המצוי בנו, שלא להניח לאהובינו לסבול: "התאזר לרגע בסבלנות, נמצא לך מרפא, הירגע, לא ניתן לך לסבול ככה. אין לכל זה כל חשיבות, כי אני אשיבנה תיכף ומיד. אבחן את האמצעים, אבל כך או כך, היא תהיה כאן הערב. לכן אין שום טעם להתחבט." "אין לכל זה שום חשיבות," לא די לי שחזרתי ושיננתי זאת לעצמי, אף ניסיתי לעורר רושם זה בלב פרנסואז, בהעמידי פנים חתומות".
(כך מתחיל הרומן)

גיבורו של פרוסט יעשה הכל – ישלח שליחים, יכתוב מכתבים, ירמוז העיקר שאהובתו תבין שהיא בעצם רוצה אותו בחזרה (חס וחלילה שהוא יתחנן במישרין לחזרתה).

לפנינו רומן קצרצר (כ-90 עמודים נטו) המתאר את חיבוטי נפשו של הבחור שננטש: כיצד נמאס לו ממנה ולפתע הוא רוצה מחדש, כיצד הוא נאכל קנאה, כיצד הוא מפתח פרנויה כלפי המשרתת שלו וחבריו וכיצד הוא מנסה לשמור, כביכול, על כבודו.

מדובר בכתיבה פרוסטית טיפוסית המתארת את העולם הפנימי המעורפל והאסוציאטיבי עד כדי היותו ריאלי לגמרי. ומי שקרא פרוסט יבין.

באחרית הדבר תמצאו הסברים מעניינים על ההקשר של הרומן במכלול של "בעקבות הזמן האבוד", על הגרסאות השונות של "אלברטין איננה" שנמצאו בין כתבי פרוסט, וכמובן על הקשר האוטוביוגרפי (הצהבהב) של היצירה.
מתאים לקריאה גם למי שלא קרא מ"בעקבות הזמן האבוד" ואולי טוב כדי לתת תחושה מהי "כתיבה פרוסטית" מבלי לצלול ל"בעקבות".
אני נהניתי.

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על אלברטין איננה