ביקורת ספרותית על בעקבות הזמן האבוד [4] - בעקבות הזמן האבוד #4 מאת מרסל פרוסט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 במרץ, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


בעקבות הזמן האבוד הוא הספר הגרוע הכי טוב שאני מכיר. העלילה שלו קלושה עד לא קיימת, ההתרחשויות שלו כה מעטות ורחוקות זו מזו שאין בספר שום תחושה של התקדמות דבר ההופך את הספר למשעמם מאוד, כך שצריך להאבק לרוב כדי להמשיך ולקרוא , משל היה ספר שיש לקראו לשיעור ספרות בתיכון. (איכשהו בשיעורי ספרות שנאתי את כל הספרים שנתנו לנו לקרוא גם ספרים שמאוחר יותר שקראתי אותם להנאתי אהבתי מאוד).

הוא כתוב בצורה מסורבלת, משפטי ענק המתפרשים לעיתים על חצי עמוד ויותר מלאים במקפים, סוגריים וסוגריים כפולים, שבסופם אין אתה זוכר איך התחיל המשפט, חוויה של הבנת הנקרא. הסרבול והפתלתלות של סגנון הכתיבה מחייבת את הקורא להיות ברמת ריכוז גבוהה מאוד לאורך כל הקריאה. בלי אפשרות לנדוד במחשבות שכן מאבדים את האחיזה בכתוב במהירות רבה בהרבה מאשר בספרים אחרים. שטף הקריאה מופרע עוד יותר בשל מאות הערות השוליים שהוא מכיל. פרוסט מרבה להתייחס בהסבריו ודוגמאותיו לתרבות שאין אנו חלק ממנה יותר וההסברים וההבהרות לדבריו בלתי נמנעים ובכל זאת פוגמים עוד יותר בחווית הקריאה.

בנוסף לכל הוא ספר קשה מאוד להבנה ברמת התוכן. ספר על הגבול בין פרוזה לפילוסופיה הדורש מחשבה מעמיקה על רבים כל כך מנושאיו. אין זה ספר שניתן לקוראו בדקות המועטות לפני שאתה נרדם באישון הלילה, יש להתייחס אליו יותר כמו ספר לימוד ולנסות למצות ממנו את החומר בצורה האופטימלית, לשבת אל השולחן, למרקר קטעים חשובים ואפילו לכתוב סוג של סיכום. למרות כל אותם פגמים קריטיים בספר שהיו שוללים מבחינתי כל ספר אחר בעקבות הזמן האבוד הוא, בעיני לפחות, הספר החשוב שנכתב אי פעם אך מאחר וקהל הקוראים מורכב בעיקר מאנשים המחפשים בספרים הסחת דעת והנאה בעקבות הזמן האבוד נדחק לקרן זוית בעולם הספרות.

גם אני נטשתי אותו שלוש פעמים בטרם הצלחתי לסיים אותו בפעם הראשונה מתוך אין ספור קריאות. מה שהפך את קריאת הספר לאפשרית לי הוא דווקא ספרו השני של פרוסט "תענוגות וימים". שהוא גרסת לייט של בעקבות הזמן האבוד. פה גם פה מעסיקים את הסופר אותם הנושאים, אותו ניתוח דק ופולשני של הנפש האנושית, אותה ירידה לפרטים, והחוואת דיעה מלומדת ומושכלת על כל נושא בעולם. רק שתענוגות וימים הוא חוויה אסתטית חושנית, מכתמי פרוזה ליריים יפהפיים, מרגשים הנוגעים בנפש בצורתה הראשונית ביותר. ספר שאי אפשר שלא להתחבר אליו ואל סופרו. והקשר שנוצר בין פרוסט לקורא מקל מאוד את המעבר לרצינות והקשיחות של בעקבות הזמן האבוד.

נשאלת השאלה אם לפרוסט כישרון כתיבה גדול כל כך, זיקה שכזו אל היפה וכזה ניצוץ לירי למה הוא לא השתמש בכך בבעקבות הזמן האבוד. לדעתי זוהי דרכו של פרוסט לומר לקורא שלכאן מגיעים בשביל לעבוד, נגמרו ימי משחקי המילים היפים, ובחירת ביטוי בשל הערך האסטתי שלו. עכשיו אלו הספרים של האנשים הבוגרים, שרוצים ללמוד, לגדול, להתפתח. הסגנון של הספר הוא סוג מסוים של פרגמטיות המושלבת בדרישה של הסופר לקחת את הספר ברצינות. הקוראים האקראיים, המחפשים חוויה חושנית לא ישרדו ספר זה וטוב שכך כי בלאו הכי אין ביכולתם להבינו.

הספר עצמו הוא אוטוביוגרפיה, פרוסט הבוגר סוקר את התחנות שעבר בחייו. אך העלילה היא רק פלטפורמה דרכה יוכל פרוסט לשטוח את דעותיו והציג לקורא את תפיסת עולמו, את הפיתרון שלו לבעיה הכואבת שהיא החיים האנושיים. אין דרך ממשית להציג את הספר שכן הוא למעשה אוסף של מסות בנות מספר עמודים המחוברות בינהן בדבק הקלוש של חייו המתקדמים של הגיבור. פרוסט מחווה את דעתו על הפרודות הקטנות ביותר המרכיבות את החיים והנפש האנושית. מהנושא הטמיר והאוניברסלי ביותר, כמו מהותה של האהבה או כוחו של ההרגל בחיינו ועד לנושאים יומיומיים וטריוויאלים כגון אופנת נשים והעונג במרוצי סירות.

מרסל פרוסט הוא ההגדרה שלי לגאון, אולי הגאון היחידי שאני "מכיר". כול תובנה שלו עמוקה כל כך, מקושרת בצורה יפה שכזו אל שאר הגותו וכל כך שלו, שלא יכולתי שלא להתמכר לדרך מחשבתו. הוא מקורי, מעמיק חשוב, בעל יכולת נדירה להפריד בין מוץ ותבן ויותר מהכול רלוונטי. העקרונות אותם לוקחים מספריו להמשך החיים הן מסקנות העוזרות בחיי היומיום, ספריו אינם תרגיל מחשבתי אלא מדריך פרקטי לחיים מלאים יותר. מדריך חלקי נכון לעכשיו שכן רק ארבעת הכרכים הראשונים (מתוך שבעה כרכים) תורגמו לעברית. לכן לא נשאר אלא לצאת בקריאה נרגשת להילית ישורון מאלה מאיתנו המחכים כבר עשור בחריקת שיניים לצאתו של הספר החמישי בבקשה בבקשה תחזרי לבעקבות הזמן האבוד.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
omriqo (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
הגישה שאתה מציג מעניינת, שונה. לראות בפרוסט מורה דרך לחיים זה מעניין (אוצר המילים שלי ממש רחב היום...). לא בטוח שהוא המודל לחיקוי שאני הייתי בוחר. מצד שני דרך (התנהלות) המחשבה שהוא מציג ואותה "עלילת העולם הפנימי" מרתקות וכאמור אני מוצה בה הרבה הסברים או לפחות תיאורים למה שמתנהל בי.
אגב, גם באחרית דבר ל"פרנסואה העזובי" בתירגומו של קנז מובא קטע מהיצירה הגדולה (הפעם בתרגום קנז) - קטע מאלף העוסק בספרים ובקריאה.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
עולם נפלא מישהו באחד הפורומים בתפוז נתן קישור לרשימת קריאה שלו באתר כהמלצת קריאה.
אתה צודק בהחלט לגבי בעקבות הזמן האבוד, ולדעתי אנחנו טוענים את אותם הטיעונים. העניין בספר מתמצא בעושר הרעיוני שלו, בעמקות המחשבה שבו. והיכולת להתעניין בכל אלה היא באחריותו של הקורא, ביכולתו לשים לב ולהבין את מורכבות מחשבתו של פרוסט.
עולם (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
iki - מוטב מאוחר מאשר אף פעם...-:) אגב, איך מצאת את האתר? אני מצאתי אותו במקרה (ולא כל כך מזמן) כשחיפשתי אינפורמציה על ספר מסויים. באשר ל"בעקבות הזמן האבוד" - קראתי עד כה את שני הכרכים הראשונים ולא השתעממתי לרגע. עושר האסוציאציות והעומק שלהן הוא המעניין ביצירה זו ולא העלילה. היכולת של פרוסט לתאר אירוע שהתמשך במציאות של הרומן דקות ספורות על פני עמודים רבים באופן מרתק (כך לטעמי) היא פנומנלית. אכן, מי שיחפש עלילה ביצירה זו יתאכזב.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
עומריקו בשבילי בעקבות הזמן האבוד הוא מורה לחיים, נעזרתי בו כדי להתגבר על אין ספור משברים, ולדעתי הוא יכול לשמש מורה דרך שכזה למגוון רחב של דמויות אנושיות.

מרסל פרוסט הוא הסופר הכי מעמיק שהכרתי, הוא אינו מסתפק רק בהצגת הדברים, להראות לקורא איך הוא תופס את עצמו והעולם, אלא ממשיך ושואל למה זה ככה, מהם הגורמים הנסתרים המחוללים את התרחשויות שסביבו, מהם השורשים לכל מחשבה העוברת בראשו. ועוד יותר מכך מה ניתן לעשות כדי שזה יהיה אחרת. דרוש ריכוז שכזה בקריאת הספר שכן על מנת למצות מנסיונו וגאונותו של פרוסט את המיטב יש לחשוב ולהטמיע את כל אחד מלקחיו, עבודה לא קלה בכלל, שלא ניתן להשתמש בניסיון העבר בלבד כדי לבצע אותה.

את אלברטין איננה עוד לא קראתי שכן אני ממתין עדיין (בסבלנות הלית) לצאת הספר החמישי ועדיין לא איבדתי את התקווה הסמויה לקרוא את הסדרה כסדרה.

תענוגות וימים הוא בהחלט ספר מומלץ, אולי אין בו את העמקות של בעקבות הזמן האבוד, אבל הוא ספר חכם בכל קנה מידה. כתוב נפלא, ויש בו תיאורי רגשות אנושיים נפלאים פשוט, אהבה אושר, פרוסט מצליח לתפוס ולתאר אותם בשלמות שכזו, ובהחלט חושף בו את גדולתו כסופר.
אולי בקרוב אעלה ביקורת על הספר, אני מניח שהאתר לא משופע בביקורות עליו.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
חמדת ועולם נפלא תודה רבה לשניכם, רק עכשיו הכרתי את האתר, אחרת הייתי חבר בו עוד מכיתה אלף בו מפגש אקראי עם חסמבה ואוצר הזהב של המלך הורדוס השאיר אותי מכור לעד למילה הכתובה.

בעקבות הזמן האבוד הוא ללא ספק יצירת מופת, וכפי שהעדתי הספר האהוב עלי וללא ספק הספר התופס את המקום הגדול ביותר במרחב הפנימי שלי. אבל על אף מושלמות התוכן הפילוסופי שלו יש לו מגרעות רבות מבחינה ספרותית. ולדעתי (הלא מלומדת ניתן להוסיף) הוא כתוב מסורבל, לעיתים קרובות הוא משעמם, אין לו עלילה, הוא רפטטיבי במידה רבה.
לדעתי מטרתו של פרוסט בספר זה היא לחנך, לנסות ולהעביר לקורא את התובנות לאין ספור שהוא אסף בחיים של של התבוננות והגות. הסגנון הוא חלק מתפישת העולם הפדגוגית שלו, אבל ללא ספק הוא פוגע בחווית הקריאה.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
לא קורא בים אני לא בטוח שכדאי לחכות לצאת הספר החמישי. אני אישית מחכה כבר מ 2002 והוא לא נראה קרוב יותר ליציאה לאור היום מאשר היה בימים האופטימיים של תקופת חופשת השחרור שלי.
בעקבות הזמן האבוד זה לא ספר מתח ואפשר ללא בעיות לקרוא כל חלק במנותק מהקונטקסט הכללי של הסיפור (אני למשל התחלתי עם אהבה אחת של סוואן {החלק השני}). אם עיתותך בידיך כדאי להתחיל לקראו מוקדם ככל האפשר, הוא נוצר בתוכו כל כך הרבה חוכמה ותובנה על החיים האנושיים שחבל על כל שניה מבוזובזת.
עולם (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
איקי - ארבע ביקורות מצויינות בבת-אחת! Welcome aboard! איפה היית עד עכשיו?...-:) "בעקבות הזמן האבוד" הוא יצירה ספרותית גאונית, אחת מהגדולות ביותר, והוא אינו ספר גרוע משום בחינה.
omriqo (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אני לקחתי אותו לכיוון אחר לגמרי אני מבין שזו ביקורת על כל הרביעיה. למען הגילוי הנאות אני קראתי רק את שלושת הראשונים ומביניהם את הראשון בתרגום זמורה (שמועדף עלי).
בניגוד אלייך אני לא חושב שצריך להיות מרוכזים כל הזמן או לקרוא אותו כמו ספר היסטוריה. זה ספר על זיכרון, על אסוציאציה, על נפש, על עולם פנימי, על חיבורים שהמוח עושה בתוך עצמו. היו קטעים שלא דיברו אלי כלל, ששעממו אותי, שנמתחו כמו מסטיק. ואילו אחרים היו כאילו אני כתבתי אותם, כביכול פרוסט מדובב את התחושות שלי, שם מילים ונותן שמות לדברים שאני מרגיש ולא יודע לבטא. שם הוא תפס אותי. שווה לקרוא מאות עמודים משעממים רק בשביל לחוש את התחושה הזו. ואת הקטעים האלה אני זוכר עד היום אעפ"י שנגעתי בהם לאחרונה לפני יותר מחמש שנים.
לגבי ההמשכים, כבר שנים שכל שנה אמור לצאת החלק החמישי...
אגב קטע אחר מהיצירה יצא פרי מתרגמת אחרת תחת השם "אלברטין איננה" וגם על "על הקריאה" שלו אני ממליץ.
מעניין מה שכתבת על תענוגות וימים. עד היום שמעתי עליו רק דברים לא חיוביים. שווה בדיקה כנראה.
תודה על התזכורת!
חמדת (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי
לא קורא בים (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת יפה מאוד חשבתי לעצמי להתחיל לקרוא את הספר אבל אני מחכה שיצא החלק החמישי והאחרון...
אני כבר מודע לכך שזה הולך להיות תיק כבד מאוד...אז אני מתאמן בהרמת משקולות כל יום בשביל להצליח לסחוב את כל הסדרה (לכשתצא בשלמותה)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ