"מה עושים עם מאיר? https://did.li/TmggT"

"הוליווד של הסבנטיז מסופר בניים דרופינג טוב ובהתלהבות שאינה יודעת גבול על ידי המאסטר הכי מגניב שלה. רשימה ארוכה של סרטים נבחנים על ידי טרנטינו מנקודות מבט שונות ומתמקדות בעיקר בשחקנים ובסיבות שהביאו את התסריטאים והבמאים לעשות אותם. באנגלית נקרא הספר ספקולציות על קולנוע - מן הסתם כותרת מדויקת יותר (לך תבין את הוצאת הספרים הישראלית) - למה ספקולציות? כי טרנטינו דן לא מעט במה היה קורה אילו, לדוגמא: אילו בריאן דה פלמה היה מביים את "נהג מונית" במקום סקורסזה. הספר מעניין מאוד ומכיל כמה אנקדוטות על חייו האישיים של טרנטינו כמו גם מקורות ההשראה לסרטיו עד רמת הסצנה. רשימת "סרטים לצפות דחוף" התארכה אצלי להפליא. "

"בחלק הראשון סיפור מות האב, תיאור קולח ויפה על יחסים מורכבים, שאמנם קראנו כמותם לא מעט בספרים אחרים, אך כאן כתובים בדיוק על המילימטר. ואז מגיע החלק השני ומי יצליח לתאר באמת את מה שנמצא כאן? תמונות זיכרון משובצות קטעי שירה, הרהורים, מחשבות על פינוקיו של קולודי, גם מקומן של צירופי המקרים לא נפקד. הכול קשור זה לזה, הכול מתחבר בצורה מושלמת וחשוב מזה כתוב בדרך מופלאה. זהו לא ספרו הראשון של אוסטר שאני קורה, זהו ספרו הראשון שהותיר אותי פעור פה. "

"ע''ע ביקורות. "

"ספר לא נגיש שמצריך עבודת פרך בכדי להבין עד הסוף את המשפטים המפותלים מלאי התפניות והמחשבות של בחור צרפתי שפוסע בעקבות סיפור חייו. הזיכרון האנושי הוא הגיבור של הספר הזה המהווה מפה מפורטת של נפש האדם החיי בעולם. הרבה רגעים יפים יש פה, כמו גם רעיונות מרתקים ומשפטים מרהיבים והוא מומלץ על אף הקושי הבלתי סביר. "

"אכזבה רבה, במיוחד בהשוואה לספר הקודם שלו שקראתי. ארנס מתאר את הילדות שלו בכתיבה תינוקית שלא עוברת טוב את הנייר, ואולי אשם בכך התרגום. פה ושם צצות כמה פסקאות יפות אך לרוב זה מאולץ ולא הולך לשום מקום. הספר הזכיר לי יצירת אחרת - "ילדות" של גורקי. יצירת מופת בהשוואה לסלסטינו הזה."

"אין כאן הרבה וזה עדיין עולם ומלואו: זיכרונות ילדות, כאב הזוגיות, התחבטויות נפש של סופר. ספר שכתוב על מים דקים, משהו ששוכחים מיד אחרי הקריאה רק כדי שגם בקריאה הבאה נוכל להתפעל ממנו מאוד. מה כתבתי כאן? רק ספרות דרום אמריקאית יכולה להוציא ממני דברים כאלה... מומלץ אם זה לא ברור. "

"נמנעתי באופן בלתי מודע לספריו של וולבק למרות הדיונים הרבים ברשת על ספריו ועל הגותו. הספר מתאר את חייהם של שני אחים למחצה השונים באופיים: מישל המדען המיוסר, האהוב על בנות, שמסעו המדעי הוא גם מסע פנימי למציאת מקום בליבו לאנאבל אשתו היפיפייה, ולעומתו ברונו שמתואר כגבר לא מושך שמסעו אחר מין מזדמן מוביל אותו למפגשי סקס קבוצתיים ומציאת אהבה. עוד יש בספר מסות קצרות בנושאי מדע, פילוסופיה ופוליטיקה שמתכנסים לרעיון טוטליטארי מרתק. הספר כתוב בריחוק ובניכור שמוסיפים עוד מימד ליצירה המעולה הזאת. קריאה בוולבק גרמה לחשוב מחדש על יצירה אחרת, סדרת מאבקי, של קנאוסגורד הנורווגי. השיטה פחות או יותר אותה שיטה אך הכיוון, היומרנות והגאונות נוטים לצד אחד. וולבק מנצח בענק. "

"על קו הגבול בין מד"ב לפנטזיה אשר מסופר בגוף ראשון, מתאר המחבר סיפור רב רבדים אנושי ויפהפה הנטוע בתוך עולם אחר בה התייחסות לעצמי נחשבת כחרפה. גיבור הספר, דמות מרתקת, מגולל את הסיפור הזה שלא מגיע לשיאים ומהפכות גדולות שהפכו את הז'אנר הזה למעייף, אלא חודר פנימה אל תוך נפש בודדה שלומדת להכיר את עצמה. ספר נהדר. "

"לא הלך לי עם מורקמי על אף כמה ניסינות אמיצים מצידי אז לרוץ איתו? ובכן כן וכן! ממואר מקסים על ריצה כדרך חיים ואיך זה מתחבר לספרות לכתיבה ולחיי משפחה. מורקמי כאן רץ על קרקע יציבה, עם מרכז כובד והכל וזה בדיוק מה שהיה חסר לי ברומנים עבי הכרס שלו. "

"שנות הרדיפות מתאר את תחילתה של התקופה האפלה בגרמניה לאחר עליית היטלר לשלטון ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. ביד אומן מגולל ההיסטוריון הישראלי את סיפור ההקצנה של המפלגה הנאצית כלפי היהודים בתחומה, ואת שקיעתה של תרבות מפוארת. הספר עשיר בתיאורים מפורטים על יהודים מפורסמים שאיבדו את בסיס קיומם ועל נאצים חדורי מוטיבציה הרסנית ורעה. אחת המסקנות העולות מהספר היא שיש לדחות כמעט לגמרי את תזת "הבאנליות של הרוע". "

"חייל אמריקאי מצטרף לחיל הרפואה האיטלקי לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה ומתאהב באחות בריטית יפהפייה. לאחר שהוא מתייאש מחוסר התוחלת של המלחמה הוא נמלט איתה, כשהיא בהריון מתקדם, בסירה רעועה לשוויץ, אבל גם שם המרגוע לנפש לא נמשך זמן רב. סיפור הפנטזיה הגברית המייאש הזה, הכתוב ברזון האופייני של המינגווי, הצליח לעטוף את כולי. קראתי אותו בכמה לגימות ארוכות ומהנות. הוא לא בפסגה של "וזרח השמש" ו"איים בזרם" אבל גם לא רחוק ממנה."

"רחוב המדרגות הוא כל מה שאני לא אוהב בספרות העברית. דמויות קלישאה שמדקלמות את אותם הטקסטים, דימויים שחוקים וניסיון מאולץ להעשיר את הטקסט במליצות לא משכנעות. העלילה מוכרת מכל כך הרבה ספרים של "דור המדינה" וגם לא מרגשת. באסה ספר. "

"זהו ספר טוב מאוד, אפילו מצוין. אאגוסטו פרס הוא בחור ספרדי עשיר שמתאהב נואשות בשכנתו הפסנתרנית והלא נעימה. במהלך סיפורו הוא יתחבט ארוכות בשאלת קיומו ומשמעות התאהבותו הטוטאלית עד שחקירתו תוביל אותו להתעמת עם הסופר שברא אותו. מיגל דה אונאמונו רקח פה מהתלה מגניבה שמתכתבת עם דון קיחוטה ועם הפילוסופיה של רנה דקארט. כוחו של הספר הוא בעיקר בנונשלנטיות שבו דן הסופר בנושאים הרי גורל. והוא גם מצחיק לפרקים ועצוב מאוד בסופו. כמה מילים על רמי סערי: רבות מדברים בשבחו של המתרגם הזה ורוחב אופקיו בשפות מגוונות. הוא באמת מתרגם טוב, אם כי לא מסעיר. לא פעם הוא בוחר בביטויים בנאליים חסרי מקוריות. "

"ביוגרפיה מעניינת בקושי של יאיר שטרן בנו של גיבור מחתרת הלח"י אברהם שטרן שנודע בכינוי "יאיר". הספר כתוב באהבה רבה לאב שאותו לא הכיר וביותר משמץ של אהבה עצמית. הספר נפתח ומסתיים בסיפורו של האב ובאמצע מתאר שטרן תחנות בחייו שלו כחבר דסק רשות השידור ובהמשך המנהל שלה. יש בספר כאמור הרבה אהבה, כתיבה בלתי ספרותית בעליל שמוסיפה חן לכתוב, היא לא יותר מאוסף אנקדוטות חלקן מעניינות וחלקן רכילות זולה שגם בהן יאיר שטרן הבן עף על עצמו לעיתים קרובות מדי (מבלי לקחת בדל אחריות על הקריסה של הערוץ הראשון בניהולו אל מול פריצתו האגרסיבית של ערוץ 2). מי שמחפש להתעמק בחייו של מנהיג הלח"י יצטרך לחפש מקור אחר."

"בוקר, צהריים, ערב ולילה בעיני המשורר; פרטים קטנים שמאפיינים חיי שגרה. קלאסיקה."

"הספר מתחיל בתנופה ובעניין רב שאפילו התרגום המיושן לא מצליח לפגום (אף אחד לא השתמש במילה 'קובע' ב-1998), יוצר יקום מרהיב ומענג - שהאנטי-גיבורה שלו אייה היא דמות מרתקת, מין הכלאה של ג'סיקה ג'ונס ואסתר רדא (כפרה אני עליה) - ומזכיר באווירתו את העולם של הסרט "בלייד ראנר". קצת אחרי מחציתו נגמר לוויליאמס הדלק ואנו עוקבים בעיניים טרוטות אחרי עלילה שמתקדמת אל המוכר והנדוש בז'אנר. לא חובת קריאה, אבל שווה לנסות."

""תיאורי נוף ארוכים הם מייגעים" קובע בייקר בפתח הספרון היפהפה הזה ומפליג בתיאורי נוף בלתי סופיים לאורך הספר כולו. זהו יומן תצפית על שני בזים זכר ונקבה באזור הכפרי של אנגליה אבל לקרוא ל"הבז" יומן יהיה כמו לקרוא לספר איוב סיפור. בייקר מעלה את הטבע לדרגת קדושה ומתאר בפואטיקה עוצרת נשימה טבע חי, מרהיב ביופיו. מחיאות כפיים סוערות מגיעות גם לתרגום המופלא לעברית של עודד וולקשטיין. "

"בין כתיבתו העיונית לזו הספרותית נטיתי באופן ברור לספרותית. קוצר רוחו של הלב, הנערה מהדואר, מנדל של הספרים, 24 שעות בחיי אישה העמידו בצל גדול את הביוגרפיות וספרי ההיסטוריה. מגלן שלו היה משעמם נורא. והנה בעולם של אתמול עושה צווייג קסם. מיזוג יפהפה בין פרוזה לעיון על עולם מפואר שחלף ולעולם לא ישוב. הרבה אנושיות, חמלה וכאב עצום. ספר מופת. "

"יצירה נפלאה ומאכזבת. נפלאה כי זה קארר והרגישות והכנות שנובעים מהכתיבה שלו חודרים עמוק אל תוך הנשמה כמו החיוך על הכריכה, ומאכזבת כי הספר מתפזר לעשרות רסיסים שכל אחד מהם אמנם נפלא לכשעצמו, אך השלם קצת הולך לאיבוד. ואז מתוך פתאום באמצע סיפורי הדיכאון והוויפאסנה שנקטעת בתחילתה, מתפנה קארר ומתאר את מרתה ארחריץ מנגנת את הפולנז ההירואי של שופן. פסנתרנית, פסנתר וקטע מוסיקלי אחד מופלא באורך 6 דקות ו-40 שניות ואתה אומר לעצמך דאמ איט! ספרות זו יצירת האמנות הנעלית ביותר. "