ביקורת ספרותית על אלברטין איננה מאת מרסל פרוסט
ספר טוב

---

ספר זה יצא שנים רבות לאחר מותו של פרוסט, דפי הטיוטה של הספר נמצאו אצל אחייניתו לאחר מותה בשנות ה-80 של המאה הקודמת והספר יצא לאור ב-1987, מעל 60 שנה לאחר מותו של פרוסט.
הספר הוא פרק מתוך יצירתו העצומה "בעקבות הזמן האבוד", אך ניתן לקרוא אותו בנפרד ולקבל רושם על יצירתו של פרוסט מבלי לקרוא את מעל 3000ע"מ של "בעקבות הזמן האבוד". הספר כתוב בסגנון זרם התודעה והוא אוטוביוגרפיה חלקית של יחסיו ההומוסקסואלים של פרוסט עם מאהבו אלפרד אגוסטינלי.

היחסים שבין המספר לאברטין מושתתים על חלופת מכתבים שפרוסט ניהל עם מאהבו אלפרד, רק שהוא שינה את מינו ושמו של המאהב והפך אותו לאלברטין.
הסיפור נפתח כשאלברטין כבר עזבה את המחבר והוא מספר לנו את העובר במחשבתו, אהבתו, געגועיו, יצריו ויחסיו עם אלברטין. מהסיפור עולה כי כשהשניים היו יחד היה קשה למספר להיות אתה בזוגיות משמעותית לאורך זמן ומצד שני כל פעם שעזבה התגעגע אליה וניסה בכל תחבולה אפשרית להחזירה אליו. פרוסט מביע היטב את שעובר בראשו של המחבר בנושאי אהבה, תשוקה, קנאה וגעגועים. המתח הרגשי נשמר לאורך כל הסיפור, ושלל דמויות נוספות בסיפור עוזרות למחבר להביע את רגשותיו בעוצמה רבה.

מהמשתמע במחשבותיו של המחבר ודרך חליפות המכתבים שבין המחבר לאלברטין ניתן לראות כי המחבר הוא טיפוס הפכפך, לא יציב ברגשותיו, דיבורו וליבו לא אחד הם ובעל אמצעים, בעוד אלברטין היא אישה ישירה ברגשותיה ואיננה מסתירה את שבליבה ובאה ממעמד נמוך משל המחבר.

לא פשוט להחזיק סיפור שלם רק על רגשות ומחשבות העוברות בראשו של אדם, פרוסט עושה זאת.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על אלברטין איננה