מקובל לראות את מרסל פרוסט כסופר של יצירה אחת: "בעקבות הזמן האבוד", אולם סיפוריו הקטנים הראשונים, המכונסים בקובץ "תענוגות וימים", הם פנינים של סגנון ושל חכמה. ביצירות אלה מצויים לא רק דפים מזהירים, היכולים להשתוות לעמודי "בעקבות הזמן האבוד", אלא יש בהם האידיאה הפרוסטית, אותו קול יחיד ומיוחד שהוא סימן ההיכר של פרוסט. כבר ב"תענוגות וימים" מוטחת אותה ביקורת חריפה, שטנית כמעט, כלפי החברה שהשתעשעה במרסל פרוסט וראתה בו "סנוב" ו"מצועצע", ילד תפנוקים של טרקלינים. בספר קטן זה נמצא "כל פרוסט על רגל אחת" כל הקוסמוס החיצוני והפנימי של פרוסט: ביקורת החברה והאהבה שלו, מחקריו המיוסרים נסטיה המינית ובליקויי הטבע האנושי, משורטטים בקו דק ובוטח. "בשעה שאני חוזר וקורא היום את הספר 'תענוגות וימים'. נראות לי סגולותיו של הספר העדין הזה כה מזהירות, שאני תמה כיצד יכולתי שלא לבוא לידי פליאה בקריאה הראשונה," כתב אנדרה ז'יד על ספר נפלא זה.