מדף הספרים של פגוש - הספרים שדירג


כאן נמצאים הספרים שקרא והדירוג שנתן לכל אחד מהם.


פגוש
בן 48
שדה בוקר



Simania RSS

מדף הספרים של פגוש - הספרים שדירג


מיין לפי: הצג כ:
ספר בלי מוסר - השכל. בלי מסר. ועם עושר של הגיון אבסורד,רעיונות פילוסופיים,והרפתקאות לשוניות - הוא למעלה ממאה שנים ספר הילדים המפורסם והמצליח ביותר ובתור שכזה - קוראיו המובהקים הם בני כל הגילים. הבאים מכל התחומים. מפיסיקה ועד פסיכולוגיה,מפילוסופיה עד בלשנות, והם קוראים בו ומוצאים בו עניין מזוויות שונות ומשונות. מטף ועד זקן חווי
אדם סיני פשוט, פועל בבית חרושת למשי, מגלה יום אחד כי אם ישכיל לשחד את הממונה בבית החולים, יוכל לקבל סכום כסף נאה בעבור מנה מדמו. בדמי מכירתו הראשונה הוא משתמש כדי לחזר אחר נערה נאה ונושא אותה לאשה. מכאן ואילך מלווה הסיפור את קורותיהם של שו' סן-גואן ושל משפחתו לאורך כל תקופת שלטונו של מאו, לרבות המהפכה התרבותית, ומעמת אותם עם תהפוכו
מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ
הספר מספר לכאורה את מסעם גדוש המעללים הארוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. מסע שנפתח בעיירת - חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין על כל גילגוליה ועל כל דימוייה. 'סיפור העין' הוא ספרו הראשון של בטאיי. גירסה ראשונה של הספר ראתה אור ב - 1928 וגירסה שניה ב - 1944 שתיהן תחת שם עט. רק ב - 1967 חמש שנים לאחר
תקציר הספר: סיפורו של גבר שאיבד את רגלו בתאונת דרכים, צלם שאינו עוסק עוד במקצועו, איש בודד, שמתאהב במטפלת הקרואטית שלו, אישה נשואה ואם לשלושה ילדים ומבקש למצוא לו מקום בחייה. בסיפור משתלבת הסופרת אליזבת קוסטלו, גיבורת ספרו הקודם של ג'.מ. קוטזי והופכת את היחסים בין הצלם - גיבורה שלה - ובינה לנושא המלווה ומכוון את מהלך הסיפור ואת סי
"אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר ממקומות אחרים וגם פה מהעיר הייתי רוצה שידעו כולם שיש ילד אחד בעולם. והילד הזה הוא אני." יהודה אטלס בסגנונו המיוחד המשלב הומור עם הבנה נדירה ללב הילדים, מתאר בשירים וחרוזים מצבים שגרתיים בראייה ייחודית.
'מבעד למראה' - ספר ההמשך ל'הרפתקאות אֶליס בארץ הפלאות' - נחשב גולת-הכותרת של יצירתו של לואיס קרול. זה הספר המצוטט ביותר אחרי התנ"ך ושקספיר, והוא מודרני להפתיע בתובנות שלו בתחומים רבים של החשיבה האנושית, מפיסיקה ובלשנות ועד תקשורת ופילוסופיה. אך בראש וראשונה זוהי עלילה מיוחדת, שבה אליס - מבוגרת מעט מזו של 'ארץ הפלאות' - מסיירת בארץ שמבע
פואימה גרוזית עתיקה, שותא רוסטהווילי המאה ה-12 או ה-13:משורר ומדינאי גרוזיני. חיבר את האפוס הלאומי, 'עוטה עור הנמר', שהוא פואימה של 1,600 בתים המספרת על אהבה אבירית והרפתקות ברחבי ארצות המזרח. יצירת מופת זו פורסמה לראשונה ב-1712, ומאז תורגמה לשפות שונות. בוריס גפונוב (1934-1972), יהודי רוסי, תרגם אותה לעברית וזה בפרס טשרניחובסקי ב-1970. בתפקידו כש
רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האד
"מובן מאליו, שיש הבדל בין הוצאת 'מחברות לספרות' בראשית פעילותה, לפני שנים רבות, לבין ההוצאה היום; הדברים לא באו לפי תוכנית מפורטת ומפורשת מראש, אלא בהדרגה ובחינת פרק אחרי פרק. תחילה היתה הכוונה לטפח דברי ספרות שאין המו"ל הרגיל להוט אחריהם, אם מחשש ל'חידושים' בטרם זמן, ואם מחשש להפסדים חומריים. מכאן ואילך נשתנו פני הדברים והתפתחה בהוצ
אם יכפה על מישהו להכין רשימה של עשרת הרומאנים הגדולים של כל הזמנים - יתפוס דוסטוייבסקי, מן הסתם, שליש מן הרשימה, מבין ששת הרומאנים הגדולים שכתב דוסטוייבסקי בין השנים 1866 ל1880 - , `אידיוט` (1868, שנתיים אחרי `החטא ועונשו`) הוא אחד המועמדים הוודאיים לרשימה בלתי - אפשרית כזאת. דוסטוייבסקי התקשה בכתיבת `אידיוט` יותר מאשר בכל רומאן אחר שלו. לפח
נאבוקוב התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. ב`תריסר רוסי` (המכיל כמובן 13 סיפורים) מובאת שורה של סיפורים מבריקים, שנכתבו במקורם ברוסית, ובהם 'אביב בפיאלטה" המפורסם, הטוב שבסיפוריו הקצרים של נאבוקוב. כל הסיפורים שבכרך הזה נכתבו בשנות העשרים והשלושים של המאה, בעיקר בברלין ובפאריס, ופורסמו לראשונה בעיתונים וכתבי - עת ש
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1977, ובימים אלה רואה או מחדש לאחר מותו של הסופר הגדול סבסטיאן נייט, אחיו למחצה מתחיל לפצח את תעלומת חייו דרך בעזרת רמזים מעטים שהוא מוצא בין הדפים שהשאיר אחריו. אט אט הוא הולך ומאבד את זהותו בעודו מנסה לחבר את הביוגרפיה המדומה של אחיו האובד. אלה תולדות סבסטיאן נייט, הרומן הראשון שנובוקוב כתב באנג
נאבוקוב התחיל את הקריירה הספרותית המפוארת שלו כסופר רוסי. לאחר 'תריסר רוסי' מן השנה שעברה מביאה הספריה את הרומאן 'הזמנה לגרדום', שנכתב ברוסית ב - 1935. צינצינאט צ' נידון למוות מייד בתחילת הרומאן, בלי שום פשע ברור; אולי משום שהוא אדם, שאינו יכול להימנע ממחשבות, רצונות ותקוות משל עצמו. הוא נשאר כלוא לכל אורך הרומאן התעתועי. הסיטואציה נראי
כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר
אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ
גיבור מוזר הוא גיבור רומן זה של נבוקוב: פרופסור טימופיי פנין – "אינטליגנט" רוסי שהגיע לארצות-הברית עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התאזרח ומתאמץ להתוודע אל "העולם החדש" ולמצוא בו את מקומו. סיפור קורות חייו, מילדותו בס"ט פטרסבורג, בפי "ידיד" שלו, שלפי רמזים שקופים למדי הוא המחבר עצמו, הוא סיפור הווי האמיגרציה הרוסית בצרפת ובארצות-הברית ו
`לילות לבנים` ו`ניטוצ`קה` נכתבו בסמך (סוף 1848, תחילת 1849), והם מן היצירות החשובות המעטות שכתב דוסטויבסקי הצעיר. הסופר מנסה כאן עדין את כוחו בסגנונות שונים, ובסוגי כתיבה שונים. `לילות לבנים` היא תופעה יחודית לגמרי במכלול יצירתו - בקלילותה, בחינה ובהומור המאיר הנסוך עליה. פנינה ספרותית שנותרה ללא המשך. דוסטויבסקי מכנה את הסיפור באומץ ``רו


©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ