ז

ז'ורז' בטאיי

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (29):
שקראתי, תכנים מורכבים, יותר מדי ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שעזבתי באמצע, ספרים שצריך לקנות, לשלות מאגם הנשמות, רוצה לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא 2, ★ לקנות :: מעניין, ארוטיקה (או סתם ספר שאפשר לאתר בו את המילה ציצים כמה פעמים), ספרים שאני רוצה לקרוא, כשלסבתא יהיו מדפים, לקרוא, AAA, שעשיתי לייק, ספרים מעניינים, ספרים שקראנו (או לפחות ניסינו), ספרים שכיף לשים ברשימת קריאה, עוד ...
1.
הספר מספר לכאורה את מסעם גדוש המעללים הארוטיים והאלימים של צמד מתבגרים. מסע שנפתח בעיירת - חוף צרפתית, ממשיך במדריד ובסביליה ומסתיים בגיברלטר, הוא גם מסע בעקבותיה של העין על כל גילגוליה ועל כל דימוייה. 'סיפור העין' הוא ספרו הראשון של בטאיי. גירסה ראשונה של הספר ראתה אור ב - 1928 וגירסה שניה ב - 1944 שתיהן תחת שם עט. רק ב - 1967 חמש שנים לאחר מותו של בטאיי התפרסמה מהדורה תחת שמו האמיתי. ז'ורז' בטאיי (1897 - 1962) הוא דמות מפתח בספרות ובהגות הצרפתית של המאה העשרים. בטאיי הטמיע בכתיבתו את כל השפעותיה של התרבות הצרפתית של זמנו. קתוליות, ניטשיאניות, קומוניזם, סוריאליזם ופסיכואנליזה. כל נסיון להגדיר את בטאיי תחת כותרת אחת של סופר, משורר או הוגה נועד מראש לכישלון, במיוחד לאור העובדה שבטאיי עצמו התנגד לגבולות הז'אנרים והקטגוריות. בטאיי הוא אמן של הליכה - על - הסף ופריצת גבולות. כממשיכם של סאד ואפולינר, נציגיה הצרפתים הבולטים של המסורת הספרותית האירופאית ה"שחורה", הוא מטעין את האפל, המלוכלך והמגונה במטאפיזיקה פרטית וייחודית....

2.
בספרו הבלתי אפשרי עושה ז'ורז' בטאיי (1962 - 1897) את מה שהוא יודע לעשות היטב - חוקר גבולות, נוגע במוות, מתפלש בתשוקה. ספר פרוזה זה משולב במסורת של בטאיי אשר נעה בין הפרגמנטרי - אסוציאטיבי - סוריאליסטי לבין דקדקנות מוקפדת אשר יודעת לאן מובילות דרכיה הפתלתלות, גם אם רק לאחר מעשה. כתיבתו של בטאיי נעה בין הסיפור לבין התפרקותו, בין הדתי לחילוני, בין "האפשרי" ל"בלתי אפשרי" - מה שגבולו הושג ואין כל דרך למללו. חלקו הראשון של הספר - "סיפור של חולדות" - הוא נובלה הנחשבת כיצירת מופת של בטאיי ומעמודי התווך של מחשבתו. הנובלה המסופרת דרך תודעתו של אוהב חולה, חסר - אונים ומיוסר, עוקבת אחר מערכת יחסים פרוורטית המתגלה כתולדה של היות ילד - קורבן. שלא כמו תיאורי סאדו - מזוכיזם פורנוגראפיים הבאים ל"הראות שהם יכולים" עובד בטאיי עם חומרים אלה כדי לחקור דבר - מה, כדי לעמוד על עינוגיו מהם כמו גם על ייסוריו. בטאיי מזכיר לנו כאן מהו תפקידה של ספרות בלתי מתחנחנת, אשר עושה את עבודתה המע?דנת בעומקים בלתי - אפשריים אלו. "דיאנוס" ו"האורסטיאה" - שני חלקיו האחרים של הספר - עוסקים במאזן האימה והעונג שבין המוות, התשוקה והשירה. "דיאנוס" מתאר את רגעי מותו של אח אהוב ואת היחסים הארוטיים המדומיינים בין האח החי לבין אהובתו של המת. "האורסטיאה" כתוב בז'אנר משולב של שירה ומסה ומתמקד בתשוקה אל השירה הכרוכה בתשוקה להחמצתה. בטאיי מתמודד, גם כאן, עם בגידתה של הפילוסופיה התובעת אחידות ויציבות מחשבתית אל מול האנושיות (הארוטית, המזוהמת, המשחקית, חסרת האונים והיוצרת) רוויית הסתירות. "החרדה, בדומה לפחד גבהים, ש?נה מפחד הגיוני. אפשרות הנפילה מדאיגה, אבל הדאגה מוכפלת אם אפשרות זו, תחת שתרתיע, מוצאת במי שהיא מפחידה שיתוף פעולה לא רצוני: למעשה, קסמו של הסחרור אינו אלא תשוקה שנחוותה במעומעם". אביבה ברק, מבכירות המתרגמים מצרפתית בארץ, תרגמה ספר זה בעברית גמישה והקפידה באופן מעורר התפעלות על תנועה בין "שפה ספרותית גבוהה" לבין "בוטות דיבורית" המאפיינת יצירה זו....

3.
"באמרי חוויה פנימית כוונתי למה שנהוג לכנות חוויה מיסטית: המצבים של אקסטזה, התלהבות, לפחות רגש מהורהר. אבל פחות משאני חושב על החוויה הדתית, אשר בה היה עלינו להסתפק עד כה, אני חושב על חוויה עירומה, חופשית מקשרים, אפילו של מקור, לכל דת שהיא. לכן אינני אוהב את המילה מיסטית... החוויה הפנימית עונה על ההכרח שבו אני שרוי... לערער על הכול בלי מנוחה מתקבלת על הדעת. הכרח זה היה קיים למרות האמונות הדתיות, אבל יש לו תוצאות מלאות אף יותר אם אין לאדם אמונות אלה. ההנחות המוקדמות הדוגמטיות הציבו גבולות לא הולמים לחוויה: מי שכבר יודע אינו יכול ללכת מעבר לאופק מוכר". [מתוך "החוויה הפנימית"] בשנת 1943 הופיעה המהדורה הראשונה של החוויה הפנימית, יצירה שאינה ניתנת לסיווג ז'אנרי, מעוררת פליאה, יוצאת דופן, אשר ז'ורז' בטאיי (1897-1962) לא יחדל לטפחה, לשכללה ולשכתבה עד שנת 1954. יצירה זו נועדה להיות הכרך הראשון של "מסכת א-תיאולוגית" שנשארת בלתי גמורה, שהרעיון המרכזי בה הוא שיטה של נסיגה והתחמקות מכל שיטתיות. חיבור נפיץ זה של רעיון השיטה עם הסירוב לכל שיטה עושה את החוויה הפנימית מאורע ספרותי ופילוסופי כאחת, שבו מוגדרת הריבונות מחדש מכוח הריבוי הפרדוקסלי והבלתי מבוקר של חיצוניות לא מוכרת ופנימיות הפוכה על פניה. כך משתנה החוויה הפנימית לחוויית קיום שבה הקורא "משחק את האיש השיכור, המתנודד, החושב בהדרגה שנֵרוֹ הוא הוא עצמו, מכבה אותו, ולבסוף, זועק בפחד, חושב שהוא לילה". בעברית ראו אור הספרים הבאים של בטאיי: "תיאוריה של הדת" (רסלינג, 2003); "הבלתי אפשרי" (רסלינג – סדרת ושתי, 2005), "סיפור העין" (בבל, 1997). לספר מצורפת אחרית דבר מאת ד"ר רפאל זגורי-אורלי, אשר מלמד פילוסופיה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים, ובמכון כהן באוניברסיטת תל אביב, וד"ר ג'וזף כהן, אשר משמש כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטת דבלין....

4.
עירוב התחומים המאפיין את מחשבתו של ז'ורז' בטאיי (1962 - 1897) מדיר אותו עד היום מהאפשרות להיות קשור חד - ממדית לכתובת מסוימת בספריות הקיימות או באקדמיה, שכן אין הוא פילוסוף, סופר, מיסטיקן, אתנולוג, אתנוגרף או חוקר תרבות. ואולי דווקא מכיוון שהצליח לחמוק מכל הגדרה דיסציפלינרית, הופך המהלך המושגי של כתיבתו לפעולה המעמידה בשאלה את קווי התיחום של הדיסציפלינות הקיימות, תוך כדי הצבתן של פרספקטיבות רדיקליות בכל הקשור לתחומים שהוא חוצה בדרך: החל מביקורת הגל והמחשבה הדיאלקטית דרך אכזבתו מהסוריאליזם ועד לעיון המורכב במהותם של ערכי הפעולה המייצרים את הכלכלה וכל הקשור בה: החליפין, הסחורות, הערך - דהיינו מהותה של צבירת העושר. תיאוריה של הדת (1948) מעניק לקורא הזדמנות להתוודע אל אחד מההוגים המרתקים שפעלו במאה שעברה. בספר זה מטפל בטאיי בכל האלמנטים שהעסיקו אותו באופן אינטנסיבי לאורך כל כתיבתו האקלקטית: עקרון הקרבת הקורבנות, חוויית הטרנסגרסיה, הגבול, התשוקה, החגיגה הקדושה, אינטימיות מול דיאלוג, רצף ואי - רצף, החפץ, הגוויה, החיה, האדם, האל, החוויה הדתית הקדומה והמודרנית. בולט בספר הצורך העמוק לשינוי בדפוסי המחשבה, בבחינת ניסיונו של הוגה להשתחרר מהעיסזק בהצבעה על הקטסטרופה והבנתו שהיא לא תיעלם אם נעסוק רק ב"סימון", בהתרעה - הצורך במעבר אל ממד של פעולה הנו אינטנסיבי ודחוף. בטאיי מהווה מעין טקסט "מקור" לדור שלם של חוקרים (פוקו, בלאנשו, דרידה, קלוסובסקי, בארת, ז'אן לוק ננסי, מאריון ואחרים). מקור זה מבקש להעניק פשר ומובן לשאלה "כיצד ניתן לחשוב במחשבה הנוכחית את הקרע המתחולל במציאות הקיומית?" במקום שבו לא הצליחו לחשוב על אודות האפשרות לשפה חדשה כהכרח מטפיזי ונפשי, חוקר בטאיי את המציאות מתוך מסורת מות הסובייקט, מתוך ביקורת על התפיסות ההגמוניות של ההומניזם האירופי, מתוך הפנמת השבר שבין הרציונליזם לאי רציזנליזם, ובעיקר מתוך קבלתו של האי - מובן כחלק מהמובנות החדשה, אשר כפתה המציאות בתקופתו של מחשבת בטאיי....

5.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ