I'm breaking now,
I'm falling down
I can not stop
I don't know how
I'm falling now
I'm breaking down
I do not stop
I do know how
I'm no more now
I've broken down
But, I've stopped
I hit the ground
נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים
ואני שוב בוכה, כי שוב לילה, ושוב זכרונות,
ושוב אני יושב כאן וחושב על דברים שיכלו להיות.
וחושב עליה, ועל כל מה שאני כל כך אוהב,
וחושב על כל הטוב, ושוב ושוב נשבר הלב
אני מתחרפן מאהבה, אני בוכה מתוך מחסור,
אני לא מבין את עצמי ולא יודע לעצור
אני רוצה אותה, אני רוצה אותה קרוב,
ולא כותב לה, כי לא יצא מזה שום טוב,
ושוב כותב לך, כי כולם כבר ישנים,
ואני יושב, ובוכה, ונזכר, ולא מחלים
נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים
פרולוג של הסיפור החדש שלי:
Prologue
A dark and windy night fell upon the ghost town of Warlo. The big black clouds, hovering over the town completely blocked the moonlight. But in the dim starlight you could see the outlines of this strange and exclusive town, in here, you could never find a “simple” car or a “regular” apartment. The town was entirely built of large mansions, and in each mansions’ parking lot, there stood three or more luxury cars. And that’s all there was in this town. People rarely actually lived there. And so it stood, the ghost town of the rich… A sudden gust of strong wind woke her up from the dreamish state she was at and brought her back to reality. The Cat lying on the hood of the Lexus, parked next to one of the only inhabited houses in Warlo shivered, and stood up. It was 2 AM, and it has been an hour and a half since the last light inside the house was turned off, the timing was perfect. She always chose the inhabited houses because doing the same thing with an empty house was like jumping from between buildings while somebody’s holding a trampoline down there, not fun, and too simple... The temperature outside was 10 degrees Celsius, which meant not too hot and not too cold, a typical summer night except for the unexpectedly strong gusts of hot wind. The cat stretched her back and jumped down onto the loan. She usually liked big houses, but this one looked a bit strange and maybe even unpleasant, with its raw and robust shapes and corners. She decided it was safe to go. The way in was very simple, and didn’t even require too much planning. First she hoped on the trash cans, another leap up, and she’s already at the second floors’ balcony. A few more silent steps, and she was in! This part always excited her the most. The cat looked around the long dark corridor for a few moments, admiring the large wooden doors, and the unbelievably expensive and ugly paintings across the hall. Then she entered the first room on the left. The cat was big, black and stunningly beautiful. With short silk-like fur and big blue eyes. She entered the room so quietly and carefully, that if anybody could see her, he would have thought that she was actually making effort to remain silent and stealthy. And they would have been right. She got to the center of the room and set down to admire it. She liked this room. The ceilings were high, around three and a half meters, and the room itself was very big and well designed. In the corner, close to the door, stood a big light-brown desk, she could see a laptop and some notebooks on it, probably school related things. Next to the desk stood a large wooden closet, she couldn’t see the colors well, but she thought it had a pinkish tint. In the other end of the room, opposite to the desk, stood a beautiful, white, and girly looking bed with stunning metal flower ornaments on it. She could hear the snoring noises coming from that direction. She got so fascinated admiring the room, that for a second she forgot why she was there. But an exceptionally loud snort woke her up from her thoughts and she continued her way to the closet. Once she was in front of it, the cat suddenly stood on two paws and started growing. The fur disappeared, and hair came out of its head until, after about two seconds, instead of a cat there stood a stunning young woman, with long brown hair, which partially covered her naked chest. Casandra shook her head a little, as though she woke up, then she gently shifted her hair back, which exposed the full beauty of her naked body. As silently as she could, she opened the closets’ door, and yet the door squeaked. She froze, but the girl didn’t show any signs of waking up, so she continued. The first shelf of the closet was utterly devoted to bags, and they were all, of course, of well-known brands. ”What else could you expect of a millionaires daughter?” thought Casandra. She then chose the one which looked the largest, and started picking clothes from different shelves. After about ten minutes, when the bag was completely full of clothes and jewelry she decided it was time to go. Quietly she closed the closet door and got to the main entrance of the house. There was an alarm system, but she was ready, a few days of spying after the people living in this house as a cat helped her learn and remember all the codes to all the doors. She entered the code on the front door, and sleeked into the darkness of the night outside.
נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים
There's black and there's white
There's darkness and light
And it requires a fight
To do what is right
There's fire that's hot
There's ice which is cold
People die when they're shot
At least that's what I heard
But dying is slow
It's burning and freezing
It's crushing and falling
Into the darkness beneath us
And then there's no light
And then there's no way
There's nothing to fight
You just rot and decay
נכתב לפני 9 שנים ו-9 חודשים
Next we'll go on a trip
Down this memory lane
Try not to lose grip
Not to get lost here, again
Can you see this forest?
Yes, the one on the right
It's the place I go
To prepare for a fight
And here's where I fought them
The depression and pain
Do you see the blank space here?
It's the death that's required
In order to start once again.
Next we shall go on a trip
Down this memory lane
But I think that you got it,
They are all just the same.
נכתב לפני 10 שנים ו-1 חודשים
נותרה עוד זריחה אחת
עד ששוב זיו פניך אראה
רק עוד שקיעה אחת
הירח בשמיים כבר נראה
הלילה יורד לאיטו
החשיכה מסביבי מתגבשת
רק שהחושך לא יאריך שהיתו
כי כל שניה אותי אליך מקרבת
אני שט לעברך דרך זמן
אני רץ עם מחוג השניות
עוד מעט כבר תגיע זריחה
עוד מעט המחוג יעצור
תיק, תוק, תיק
נכתב לפני 10 שנים ו-4 חודשים
דמעה אחת
והעולם עוצר
דמעה שניה
ומול עיני אתה
דמעה שלישית
והעולם את צבעיו כבר איבד
אני פה למטה בוכה
ואתה שם למעלה,
מת
נכתב לפני 10 שנים ו-4 חודשים
Four weeks ago I was curious,
Cause I just met someone new
Three weeks ago I was nervous
Because I realized I fell for you
Two weeks ago you have told me,
That you feel exactly the same
And since that moment, around me
Birds are singing again
One week ago I first felt it
The craving to draw once again,
Four days ago, I did it
Once again filled a canvas with paint
Two days ago I first kissed you
It was magical! completely unique
Now I write this to tell that I love you
And I wonder what the next day will bring
נכתב לפני 10 שנים ו-8 חודשים
היה זה לילה חמים ונעים. מסוג הלילות שפשוט חבל לבזבז על שינה או שהיה בתוך הבית, אז החלטנו ללכת לצפות בכוכבים.
יצאנו מהישוב בסביבות השעה 11 בלילה, והתחלנו ללכת צפונה. הדרך בה בחרנו ללכת באותו הלילה הייתה מוכרת לנו היטב. היה זה שביל עפר ישן, שרובו היה די מישורי. אנחנו אהבנו ללכת בדרך הזו עקב היותה נוחה מאוד להליכה ואפשרה לדבר בינינו ולא להתאמץ יותר מדי בזמן ההליכה. למראת רמת הקושי הנמוכה בסביבות השעה 12 העייפות תפסה בנו והרגשנו צורך במנוחה. המשכנו ללכת עוד קצת עד שראינו מקום שנראה נוח לעצירה, ובלי בכלל לדבר על כך הורדנו בו זמנית את התיקים מהגבות והתיישבנו. לאחר מספר דקות של שתיקה והסדרת הנשימה ג'ני התחילה לדבר: “יש לי בתיק בקבוק יין אדום, אפשר להוציא אותו ולשתות קצת" . לאחר מספר שניות של חשיבה על הנושא עניתי: "עדיף צריך לשמור אתו ליותר מאוחר, אני חושבת שנפתח אותו כבר שם". "אוקיי" אמרה ג'ני עם נימה מסוימת של אכזבה בקולה. את המשך המנוחה עשינו בשקט ולאחר עוד מספר דקות בודדות קמנו והמשכנו בדרכנו.
בסביבות השעה אחת בלילה הגענו למרגלות הגבעה נמנה נהגנו לערוך את התצפיות שלנו בכוכבים, וכשהתחלו לעלות ראיתי שבחרנו נכון. העננים שאיימו על תכוניותינו במהלך הערב התפזרו, והירח העגול מעלינו צבע את כול הסביבה במעין צבע כסוף חיוור ויפה להפליא.
הייתי הקושר יותר טוב מג'נין ולכן הגעתי ראשונה לראש הגבעה. ומיד זרקתי הצידה את התיק ונפלתי אחורנית על הדשא הרך, והפניתי את מבטי אל עבר השמים מעלי.
יצא לי פעם לקרוא באיזה מקום עם עובדות מדעיות שבכל רגע נתון, אם להסתכל על השמים, לעולם אי אפשר לראות בבת אחת יותר מ 1000 כוכבים. אני אינני יודעת האם זה נכון, אך אם כן, אז כנראה שחוקי העולם נשברו באותו הלילה. השמיים שעליהם אני הסתכלתי היו מלאים בכוכבים עד אין מקום. כאלו מישהו לקח ובמיוחד בשבילי דחס את כול הכוכבים במקום אחד. כול גיבורי המיתולוגיה היוונית וסיפורי גבורתם נפרסו מעלי ונתנו לי לקרוא בהם. ראיתי מעלי את אוריון, וקשתו הגדולה, ואת הרקולס, החזק שבאדם. פתאום הבנתי מאיפה הגיעו היוונים אל הרעיון להנציח את גיבורים בכוכבים.
הייתי כה עסוקה בלהתפעל שאפילו לא שמתי לב שג'ני הספיקה גם היא לעלות במעלה הגבעה ולנחות על הדשא ליידי. אבל ג'ני הייתה כה מרוכזת בנוף מעלינו שנראה שחוסר תשומת הלב שלי אליה לא הפריע לה כלל. לאט לאט ובעדינות החלקתי את ידי אל תוך ידה של ג'ני.
סובבתי את ראשי הצידה כדי להסתכל עליה ומיד פגשתי במבטי את זוג עיניה הגדולות של ג'ני.
הן תמיד הדהימו אותי ביופיין, העיניים שלה, צבען היה הצבע הכחול העמוק ביותר שאי פעם יצא לי לראות. וכשהסתכלתי בהן תמיד עלתה בראשי תמונה של סערה בלב אוקיינוס, כמעט ויכולתי להריח את הים המלוח ולשמוע את הגלים לשברים על החוף. כנראה ששוב נסחפתי במחשבות מכיוון שאחרי מה שנדמה לי כרגע שמתי לב שהיא מביטה אלי בעיניים שואלות ונאלצתי לבקש ממנה לחזור על השאלה.
"השמיים מדהימים היום, נכון?" שאלה ג'ני. "כן, כול פעם מחדש המראות האלו תופסים אותי לא מוכנה, הם כובשים את ליבי וממלאים אותי בהתפעלות" אמרתי בעוד חיוך מטופש נמרח על פני.
העיניים שלה הסתכלו ישר אל תוך שלי, ואוויר הלילה הנקי אשר מילא את ראוי כאילו הוחלף בגז מרגיע, התמלאתי באופוריה שלא היה ברור מניין צצה, ובנינוחות. ופתאום, בפרץ לא מובן של ביטחון עצמי והחלטיות התקרבתי אליה ונשקתי לה על שפתיה.
נכתב לפני 11 שנים
