כפי שרובנו יודעים דכאו היה מחנה ריכוז ולא מחנה השמדה. כמו כן זה היה המחנה השני ששוחרר על ידי הכוחות הבריטים והאמריקאיים והראשון שנחשף לתקשורת.

למרות התקופה האפלה בהיסטוריה העולמית, האומנות בשואה היתה סוג של נחמה ובריחה מהזוועה.

ספרים רבים מוכרים פורסמו על האומנות בתקופת השואה כגון: האישה בזהב, צבעים נמלטים, שרלוטה, אי סבירות האהבה ועוד.

הספר הנוכחי מגולל על פני שתי תקופות: גרמניה 1929 וא

למרות שחזרתי חזור וטעון מעל דפי אתר זה, ולמרות שאוסיף לטעון כך בעתיד, כי כתיבת ספר מתח בינוני קשה יותר מכתיבת רומן בינוני (אפילו כזה שלשם כתיבתו נעשה תחקיר כלשהו), למרות זאת, חלק גדול מהקוראים מתייחס לספר מתח כאל סוגת מינוס. אם אתם לא זקוקים למסיכת חמצן לאחר קריאת המשפט הארוך הזה, מצבכם טוב ואתם מסוגלים להמשיך לקרוא.

וכל כך למה? כי ספר מתח, אפילו בינוני, הוא מין חידת תצרף שסך חלקיו והסדר שלהם

סטיב קוואנו חי באירלנד.
למה זה מעניין? זה לא מעניין במיוחד, אבל גיגלתי אותו קצת בסוף הקריאה והפרט הזה הפתיע אותי.
גיבור סדרת הספרים של קוואנו הוא אדי פלין, עורך דין ניו יורקי, ואני תוהה לעצמי למה אדם שחי באירלנד כותב סדרה ניו יורקית, מה המוטיבציה.
זה מפתיע גם כי הספר נפתח בהתייחסות אקטואלית (לזמן הכתיבה) למצב הפוליטי בארה"ב ולשסע והקיטוב שם ונוצר הרושם שהעניין מטריד את הסופר. זה די מובן, ארה"ב

בערב שני האחרון ישבנו בחוץ, בקור שאולי לא היה לגמרי מקפיא אבל העביר בי צמרמורת אחת לכמה דקות, אני ועוד שניים, ד' וי' שעובדים איתי. חתונה של חבר. האלטרנטיבה היתה להכנס לתוך אולם "האחוזה" ולקפוץ שם עם סטטיק ובן אל או להרים את הידיים בכל פעם שליאור נרקיס מבקש, שזה לא משהו שאני לא עושה לפעמים, רק שבערב ההוא לא התחשק לי. אולי לא שתיתי מספיק.

אחד מהשניים האלה, שניהם בני קרוב ל-30, סיפר שבזמן האחרון ה

ילד יתום ועצוב מתאהב בנערה מתבגרת בספר יפה ועדין זה.
הספר קצר מאוד ומתאר חיים לכאורה רגילים של משפחה בה האב נהרג במלחמת העולם הראשונה.
העלילה נמשכת בשפה פשוטה ומתארת את קורות הדמויות עד הסוף המפתיע.
הספר יצא בהוצאת תשע נשמות בסדרת פטיט.
תרגמה מצרפתית <mark>עדינה קפלן</mark>
מומלץ מאוד ונותן שעה נעימה של קריאה.

מאז "מסך הטורטייה" של ת.ק בויל לא קראתי ספר הגירה כה משובח.

זהו סיפור בריחתם של לידיה, ספרנית מקסיקנית מאקפולקו ושל בנה בן ה- 8 לוקה, מפני קרטל מקסיקני רצחני שטבח בשישה עשר מבני משפחתה כנקמה לאחר כתבת תחקיר שפרסם בעלה סבסטיאן אודות הקרטל והעומד בראשו.
לידיה ובנה הם הניצולים היחידים מאותו טבח ודרך סיפורם הקורא מתוודע, בעיקר בתחילת הספר, אל המבנה החברתי והפשיעה היוצאת דופן במקסיקו שנשלטת על ידי

ספר אנושי מרתק העוסק בבריחה ממקסיקו לארצות-הברית ובעיית הפליטים והמהגרים בעולם.

מקסיקו ידועה כמדינה ששיעור הרציחות בה גבוה. היא רוויה בקרטלים של סמים, כנופיות פשע וחסות. המלחמה בין הכנופיות השונות גובה חיי אדם. לאותן כנופיות אין לב. הם עורפים ראשים, רוצחים משפחות שלמות, ומי שלא משלם דמי חסות סופו ידוע מראש. גלי האלימות והפשע המאורגן של כנופיות עבריינים וקרטל הסמים, אינו חדש ולצערנו מניין ההרוגי

נישא על גבי השבחים של מבקרי סימניה, ציפיתי לספר מתח יוצא מגדר הרגיל.
קיבלתי ספר משעמם, נמרח ולגמרי בזבוז של זמן.
לא אבזבז זמן נוסף כדי לכתוב כמה הוא גרוע.

הספר הזה נכתב ב-2005. המקום בתחילת הספר טנג'ר שבמרוקו ורובו בספרד, בברצלונה. המקשר בין השניים הוא מיגל, אבל זה אאזל המבקש לעבור ממרוקו לטנג'ר. תיכף תבינו.
מרוקו של תחינת האלף אינה מקום טוב במיוחד לצעירים, גם אם הם משכילים ובוגרי אוניברסיטאות. עבודה הם לא מוצאים ועתידם לוט בערפל. בן ג'לון מנסה להציג בפנינו מקרה כזה בו יש אפשרות לחיים טובים יותר. האמנם?
בעולם הרחב, השכלה היא מבוא לחיים טובים יותר,