אגוטה קריסטוף

אגוטה קריסטוף

סופרת

אגוטה קריסטוף (1935 – 2011) הייתה סופרת שווייצרית ממוצא הונגרי, שכתבה בצרפתית.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (213):
זלי תקרא בהמשך, ספרים שאני עתיד לקרוא, על המדף וממתין, תרגום, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי ועל רובם אני גם ממליצה, רוצה לקרוא, רשימה, ספרות -תרגום, ספרים שקראתי, ספרי קריאה, ספרים שאני רוצה לקרוא, קראתי, להשאיל, ספרים שקראתי, הספיקותי, סיפורת למכירה, ספרות מתורגמת , 2018, עוד ...
1.
כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבורים" הכתובים על פי כלל ברזל זה, בטכניקה מעניינת של גוף ראשון רבים, מורכבת "המחברת הגדולה". "הכותבים" הם צמד תאומים. המקום: ארץ לא מזוהה, ככל הנראה באירופה. הזמן: ככל הנראה, אמצע המאה שלנו. יש מלחמה. אבי התאומים בחזית. בעיר הגדולה אין אוכל. אמם מביאה אותם אל העיר הקטנה ומשאירה אותם אצל סבתם. הסבתא היא איכרה נבערת, מלוכלכת, ערמומית, אלימה. על השניים להסתגל לאורח - חיים זר וקשה. הם נחשפים לאירועים שבכל קנה - מידה נורמלי היו נחשבים לנוראים. אפשר לחשוב שלפנינו עוד סיפור על קורבנות המלחמה. והתאומים הם אכן קורבנות, אבל במובן שונה מהצפוי. מהר מאד הם לומדים להתגונן. בכוחות עצמם הם לומדים לכתוב, להתאכזר, לשרוד. ככל שהסכנות חמורות יותר, ככל שהזוועות מחרידות יותר, כן מתחשל כוח עמידתם. בכוח רצונם הופכים עצמם התאומים למכונות הישרדות אנושיות. "האובייקטיביות" הסגנונית של התאומים היפים והמלאכיים מתקשרת איפוא גם במעלליהם המנוקים מכל רגש. השניים מתרגלים בפועל מחיקה רגשית, והספר הוא תרגיל מתמשך באכזריות. אגדות אימים מספרות הילדים, ותעלולי מאקס ומוריץ, כמו הוסבו כאן למציאות קשה, ריאליסטית. התאומים אינם בפשטות פרחי - רוע. הם זוכים באהדתנו, אולם אהדה זו הולכת ונעשיית מביכה יותר ויותר ככל שאנו קרבים לסיום הספר. גם מעשיהם הטובים מנוקים מכל רגש. "הטוב" כמו "הרע" אינם רלבאנטיים לעולם האכזרי של הספר. מאחורי המשפטים הקצרים והפשוטים ופרצוף - הפוקר הסגנוני הולכת האימה ונצברת בשקט. לא בלי שמץ של הומור קודר, אך בלי כל זכר לאפקטים סנסאציוניים. מדיווח ענייני ופרטני, הולכת "המחברת הגדולה" והופכת למשל אוניברסלי על החיים בצל המלחמה והטוטליטאריות. והדגש עובר מבלי משים מהזוועות הנראות לעין אל ההרס הפנימי. כי האדם המסוגל לשרוד בתנאים האלה הוא רק זה החף מרגשנות בלתי עניינית, זה שיש לו כוח להתכחש לאוחווה אנושית, זה שיכול לחיות דרך קבע בתוך האנונימיות של ה"אנחנו". והאדם הזה, כך מרמז לנו הסיום הנורא, נמצא לא רק מעבר אחד של הגבול....

2.
בעיירת גבול קטנה באירופה שלאחר המלחמה, במדינה הנתונה בשלטון טוטליטארי, מנסים גיבוריה של אגוטה קריסטוף למצוא את עצמם, את זהותם וכן חיים שיש בהם ערך. אך הצלקות שהותירו בהם המלחמה, אימי השלטון העכשווי ועולם שכל סדריו עוּותו, משפיעים על כל מהלך חייהם. כל הנסיונות לבנות מערכות יחסים תקינות בין בני אדם נידונים לכישלון, וגם הניסיון למצוא ישועה בספרים או בכתיבה מתגלה כעקר. מתוך עלילת חיי גיבורי הרומן, הנמסרת בלשון חסכונית ופשוטה ומתארת בנימה שקטה ושוות נפש אירועים אנושיים קשים, מצליחה הסופרת לחדור אל עמקי נפש האדם ואל שורשי הבדידות האנושית על כל גווניה....

3.
השקר השלישי חותם את "טרילוגיית התאומים" של אגוטה קריסטוף. בחלוף זוועות המלחמה (המחברת הגדולה) ואימי השלטון הטוטליטרי שבעקבותיה (ההוכחה), הגיעה שעתם של גיבוריה להישיר מבט אל האמת. על סף הזִקנה והמוות מנסים גיבוריה של קריסטוף למצוא את זכרונותיהם, את ילדותם האבודה, זהות ושייכות. קריסטוף, בסגנונה החסכוני והאדיש לכאורה, מגיעה בספר זה לשיאים של דיוק מצמרר בנגיעתה בנפש האדם, ופורסת עלילה מרגשת, כמו בלשית. בדרך לפתרון תעלומת התאומים. באמצעות גיבוריה, המבלבלים שוב ושוב בין הספרות למציאות, היא בוחנת באופן מעמיק ומרשים את הגבול החמקמק שבין החיים לבדיה האמנותית....

4.
שנדור, או טוביאס, הוא פליט תלוש שעברו רודף אותו, ההווה שלו מייאש אותו עד מוות ואין לו עתיד. ביובש ובתמציתיות הוא מספר על חייו החד-גוניים, על סודו האפל מן העבר ועל ציפייתו לאירוע שיגאל את חייו. מתרחש לו נס. לין באה. אפילו המכונה השנואה בבית החרושת שרה בקצב ``לין פה, לין הגיעה!`` האומנם ייגאלו חייו, היוכל לממש את אושרו? לא. הכול מתמוטט, כפי שקרה בעבר הרחוק, במולדת נטישה ואלימות וייאוש. בסגנונה החסכוני והמדויק משיגה קריסטוף בסיפור האהבה האפל, הבלתי אפשרי הזה, שיא נוסף בתיאור חשוף ונקי של נפש גיבוריה. בחלוף הכול אומר טוביאס: ``החיים שלי? אפשר לסכם אותם במספר מלים: ``לין באה, והלכה!`` אגוטה קריסטוף נולדה בהונגריה וחיה כיום בשוויץ. "טרילוגיית התאומים" שלה (המחברת הגדולה, ההוכחה, השקר השלישי) פורסמה בכעשרים ארצות. אתמול הוא ספרה השלישי, המתפרסם בהוצאת שוקן. קדמו לו ההוכחה והשקר השלישי, שבעבורו זכתה קריסטוף בפרס "אינטר" לספרות....

5.
"אנחנו מעבירים את ידינו מעל להבה. אנחנו עושים חתכים בסכין בירכנו, בזרוענו, בחזנו, ואנחנו שופכים כוהל על פצעינו. בכל פעם אנחנו אומרים: — זה לא כואב. כעבור זמן מה כבר איננו חשים בעצם כלום." שני תאומים מופקדים למשמורת אצל סבתם המנוכרת בעיירה קטנה במלחמת העולם השנייה. השניים, נבונים להחריד, שורדים במציאות הקשה שנכפתה עליהם ומאמנים את עצמם להקהות כל סוג של כאב, פיזי ונפשי. בפרקים קצרים הכתובים בגוף ראשון רבים חושפים התאומים את עולמם המסויט והאכזר, שבו אלימות, מיניות ואימה שלובים זה בזה באופן מצמרר. המחברת הגדולה ראה אור בשנת 1986 והכה בתדהמה את עולם הספרות. יצירת המופת של אגוטה קריסטוף נקראת בנשימה אחת ומטילה את הקוראים למערבולת רגשית עזה. בכתיבה יבשה ונוקבת מתארת קריסטוף את מוראות המלחמה כפי שלא תוארו מעולם. אגוטה קריסטוף (1935-2011), נולדה בהונגריה ובגיל 21, בעקבות דיכוי המרד ההונגרי, ברחה יחד עם בעלה לשווייץ והחלה לכתוב בצרפתית. המחברת הגדולה נחשב ליצירתה החשובה ביותר ולו שני המשכים: "ההוכחה" ו"השקר השלישי". מצרפתית: נורית פסטרנק ...


הספר הזה הגיע אל ידיי במקרה גמור ושינה את חיי לחלוטין. בפעם הראשונה שניגשתי אל הספרון הקטן, שכתוב בצרפתית שכל ילד בן 7 בצרפת יכול לקרוא ב... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
יש כאלו שצחקו עליי שללכת לראות את ההצגה "המחברת הגדולה" בשפה הרוסית בפסטיבל תאטראות של הקאמרי זו סטייה. ואני צחקתי בקול חזרה. והלכתי בכל זא... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
שווה קריאה עם אזהרה. זה ספר מזעזע. יש לי פחדים מלקרוא אותו שוב, וכבר קראתי אותו שלוש פעמים. הוא סוחף את הקורא פנימה ולמרות התיאורים הקשי... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
וואוו איזה ספר, אני לא יודעת איך להתחיל בכלל לתאר את הספר הזה ואת מה שעבר עליי בזמן קריאתו. הספר הזה פשוט מזעזע, מטלטל, קשה ולופת את הבטן, ר... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי את הספר בנשימה אחת, ומיד אחר כך גם את הביקורות. אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר, אבל ספר כזה אתה מסיים ומרגיש צורך לעשות משהו, כל דבר.... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
קראתי את הספר בערך בשעתיים קצת פחות פשוט בלעתי כל מילה בצמא, אבל אחרי שגמרתי את הספר קראתי את השורה האחרונה, הבטתי על הספר והבנתי שהספר הזה... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ