ביקורת ספרותית על אמן הפורצלן מדכאו מאת שרה פרית'י
ספר בסדר

---

כפי שרובנו יודעים דכאו היה מחנה ריכוז ולא מחנה השמדה. כמו כן זה היה המחנה השני ששוחרר על ידי הכוחות הבריטים והאמריקאיים והראשון שנחשף לתקשורת.

למרות התקופה האפלה בהיסטוריה העולמית, האומנות בשואה היתה סוג של נחמה ובריחה מהזוועה.

ספרים רבים מוכרים פורסמו על האומנות בתקופת השואה כגון: האישה בזהב, צבעים נמלטים, שרלוטה, אי סבירות האהבה ועוד.

הספר הנוכחי מגולל על פני שתי תקופות: גרמניה 1929 וארה"ב 1993.
הדמויות המרכזית: בטינה – ציירת אורנגרד מוכשרת אך גם נועזת ומקס האדריכל ממוצא יהודי.

בראשית יחסיהם הזוגיים הם עברו לברלין ותכנון התא המשפחתי שלהם, אך בד בבד המפלגה הנאצית עלתה לשלטון, ואז... מה קורה? החלומות מתפוגגים ולא עולים בקנה אחד עם התכנון.

הקשר ביניהם הופך להיות מוסתר, ועל אחת כמה וכמה שאחיה של בטינה מחובר למפלגה הנאצית.

יום אחד מקס נעלם אך בעזרת קשרים, זוכה לעבוד במחנה דכאו, במפעל אלאך כפסל בפורצלן. ברקע בטינה לא מוותרת ועושה את כל מה שביכולתה במסגרת אפשרויותיה להציל את מקס מהצוררים.

ארה"ב 1993- קלרה ביתה של בטינה מתחילה לשאול שאלות ורוצה לדעת מי הוא אביה. לפני שבטינה עוצמת את עיניה לתמיד בטינה הזכירה את אומן הפורצלן מדכאו.

מכאן ואילך בטינה יוצאת למסע שורשים וחיפוש אחר אביה.

אם תקראו תדעו מה בטינה גילתה וכיצד התקופות שזורות האחת בשנייה.

בשורה התחתונה: סיפור אהבה עדין כפרוצלן.

ממליצה בחום.

לי יניני


נ"ב: ממליצה לקרוא בסוף הספר את אחרית דבר.


הוצאה: תכלת, פרוזה תרגום, תרגום: עדינה קפלן, 336 עמודים, 2024

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על אמן הפורצלן מדכאו