ביקורת ספרותית על לעזוב מאת טאהר בן ג'לון
ספר בסדר

---

הספר הזה נכתב ב-2005. המקום בתחילת הספר טנג'ר שבמרוקו ורובו בספרד, בברצלונה. המקשר בין השניים הוא מיגל, אבל זה אאזל המבקש לעבור ממרוקו לטנג'ר. תיכף תבינו.
מרוקו של תחינת האלף אינה מקום טוב במיוחד לצעירים, גם אם הם משכילים ובוגרי אוניברסיטאות. עבודה הם לא מוצאים ועתידם לוט בערפל. בן ג'לון מנסה להציג בפנינו מקרה כזה בו יש אפשרות לחיים טובים יותר. האמנם?
בעולם הרחב, השכלה היא מבוא לחיים טובים יותר, בדר"כ. אאזל, בחור יפה, למרות היותו בוגר אוניברסיטת רבט במשפטים, מרגיש תקוע. משפחתו ומכריו במצב דומה ובן ג'לון לא ממש מנסה ליפות את המצב במדינות מוסלמיות. למה להתכחש? מדינות מוסלמיות אינן מקום מעודד פריחה.
אאזל מנסה מזלו לברוח לספרד הסמוכה בשיט עבורו הוא משלם מחסכונותיו. השיט מתבטל משום מה והכסף אבד. כדי לקצר סיפור לא ארוך, אזל מכיר את מיגל, ספרדי אדיב ונדיב, המבקש את חברתו של הבחור היפה ומוכן לעזור בהעברתו לספרד, מקום מגוריו הקבועים. ובתמורה? פשוט מאוד בן לוויה, גם במיטה, למרות שאאזל לא הומו.
אאזל מגיע לספרד, ניירותיו מוסדרים, חייו אם מיגל נוחים להוציא הקטע המיני, שאינו לרוחו. כל כך לא לרוחו עד שהוא הופך לאימפוטנט בחברת נשים ומכאן מתחילה הגלישה במדרון. אאזל אמנם עובד בשירות מיגל, אבל אט אט הוא עושה מעשים שלא יעשו ומבחינת מיגל, לו היה מדובר בכסף בלבד, ניחא. מרגע זה העדשה מתרחקת וכלל מצבם של הדומים בברצלונה, בדגש על מוצא אסלאמי, מקבל גוון שחור משחור.
הכתיבה של בן ג'לון אינה מרגשת ממש, אינה מרתקת ממש, אבל התמונה ברורה: מצב המוסלמים, איך שלא מסתכלים על זה, לא מזהיר. אם בן ג'לון דווקא רצה לעורר סימפתיה למצבם, הוא רק סיפק עוד חומר לגחך על מאת מיליוני מוסלמים, שאתרע מזלם להוולד כאלה. היום, 2024, הבעיה סובבת יקום. העולם מדרדר מדחי אל דחי לנוכח פיגורם של המוסלמים בכל תחום והספר הזה לא ממש הוסיף לתחושת הקלה.
בן ג'לון זכה בפרסים כך וכך, כל ספר שלו מתפרסם בהוצאה אחרת והשורה התחתונה היא שאין ממה להתרגש. וולבק בשורה אחת קטל את עולם האסלאם בכישרון רב יותר.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על לעזוב