“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין”

“"ניסיתי להירדם ולא יכולתי. אני לא מסוגל להירדם כשאני חובק בזרועותיי הרגשה שאינני יכול לתאר במילים". למרות שזהו ספר פחות מוצלח לטעמי של מורקמי, עדיין, המשפט הנ"ל הוא גאוני מכל הבחינות ומשפטים כאלה, או קטעים שלמים כאלה "מפילים אותי לקרשים". כיוון שיש לו יכולת מזוקקת לדייק את הרגשות בסוג של ציור. ומי בכלל מצליח להירדם בלילה כשהוא לא מצליח לרדת לעומקה של מחשבה או להבין אותה ודרכה גם את עצמנו והח”

“על עורבים, חלומות, חתולים מדברים, יפן, התבגרות וקוסם אחד בשם הרוקי מורקמי: אתחיל בתחושה שמלווה אותי ברגעים האלה, הרגעים שאחרי קריאת העמוד האחרון בספר זה, והיא עצב. לא עצב בעקבות סופו של הספר שאינו בדיוק "סוף שמח" אלא מעצם העובדה שזה היה הדף האחרון וזהו סופו של הספר המופלא הזה. אם הייתה לי האפשרות לכך הייתי גורמת לכך שלספר זה היו לפחות עוד אלף עמודים נוספים, אם לא הרבה יותר. נכון, מורקמי הוא סופ”

“ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה אם אתם מחפשים ספר שיטלטל אתכם וישאיר אתכם עם מחשבות גם זמן רב אחרי שתסיימו אותו, "ספינות טבועות" של אקירה יושימורה הוא בחירה מצוינת. ❓זהו ספר על הישרדות בגרסתה הטהורה והאכזרית ביותר. העלילה מתרחשת בכפר יפני נידח במאה ה-19, שבו התושבים מפתים ספינות לעלות על שרטון כדי לבזוז את המטענים ואת גופות המלחים. דרך עיניו של איסאקו, ילד בן תשע שגדל לתוך המציאות הזו, אנחנ”

“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין”

“"ניסיתי להירדם ולא יכולתי. אני לא מסוגל להירדם כשאני חובק בזרועותיי הרגשה שאינני יכול לתאר במילים". למרות שזהו ספר פחות מוצלח לטעמי של מורקמי, עדיין, המשפט הנ"ל הוא גאוני מכל הבחינות ומשפטים כאלה, או קטעים שלמים כאלה "מפילים אותי לקרשים". כיוון שיש לו יכולת מזוקקת לדייק את הרגשות בסוג של ציור. ומי בכלל מצליח להירדם בלילה כשהוא לא מצליח לרדת לעומקה של מחשבה או להבין אותה ודרכה גם את עצמנו והח”

“על עורבים, חלומות, חתולים מדברים, יפן, התבגרות וקוסם אחד בשם הרוקי מורקמי: אתחיל בתחושה שמלווה אותי ברגעים האלה, הרגעים שאחרי קריאת העמוד האחרון בספר זה, והיא עצב. לא עצב בעקבות סופו של הספר שאינו בדיוק "סוף שמח" אלא מעצם העובדה שזה היה הדף האחרון וזהו סופו של הספר המופלא הזה. אם הייתה לי האפשרות לכך הייתי גורמת לכך שלספר זה היו לפחות עוד אלף עמודים נוספים, אם לא הרבה יותר. נכון, מורקמי הוא סופ”

“ספינות טרופות מאת אקירה יושימורה אם אתם מחפשים ספר שיטלטל אתכם וישאיר אתכם עם מחשבות גם זמן רב אחרי שתסיימו אותו, "ספינות טבועות" של אקירה יושימורה הוא בחירה מצוינת. ❓זהו ספר על הישרדות בגרסתה הטהורה והאכזרית ביותר. העלילה מתרחשת בכפר יפני נידח במאה ה-19, שבו התושבים מפתים ספינות לעלות על שרטון כדי לבזוז את המטענים ואת גופות המלחים. דרך עיניו של איסאקו, ילד בן תשע שגדל לתוך המציאות הזו, אנחנ”