ביקורת ספרותית על ערבה עיוורת, עלמה נמה מאת הרוקי מורקמי
ספר בסדר

---

ובעת הזו כשהעולם קרוב מאוד אך גם רחוק מאוד. כשאי אפשר לגעת או לחבק קרובים ואהובים. כשהעולם ממש נמצא במרחק נגיעה עומד לו כחפץ דומם, כמו תמונה מזמנים אחרים, זה בלתי נתפס. כי התרגלנו ל "כאן ועכשיו". מתי לאחרונה היה חסר מוצר בסופר? מסעדות, בתי קפה, בתי קולנוע, גני משחקים קיימים אך סגורים בפני העולם כולו. יש לציין שהמצב לפחות אצלי יוצר סוג של התבוננות חדשה. כמו זוג משקפיים נוספים שקיבלתי במתנה. גורם לי לקוד בהודיה כלפי העולם. להעריך אותו הרבה יותר ואת מה שקיים בחיים שלי.

ולכן שמחתי שעל המדף נמצא ספר שמכיל סיפורים קצרים של מורקמי. בסיפורים קצרים לפחות כך אני מרגישה אני פחות מחויבת. אני יכולה לבחור איזה סיפור שארצה מהסוף להתחלה. אני יכולה לעזוב סיפור אם לא אהבתי. אני יכולה להניח אותו לשבוע ולחזור אליו בלי נקיפות מצפון.
ואחרי שהוצאתי את מה שעל ליבי אפשר לספר לכם על הספר.

מורקמי בשבילי הוא אמן מופלא, ואמן הסיפור הקצר, למרות שאני מעדיפה אותו בסיפור אחד גדול שאתו אני רצה למרחקים. כל סיפור בספר ויש 24 כאלה, מכיל כל כך הרבה וזה רק בכמה עמודים.
אני תמיד תוהה איך הוא גורם לי לפתח בזמן כה קצר סקרנות כל כך גדולה, מתח , אהבה, אכזבה מדמויות שהוא ממציא כל סיפור מחדש. ואז שמתי לב שיש לו אלמנטים קבועים שהוא משחיל בכל סיפור וסיפור ורק משנה את המיקום של הדמויות, את השמות שלהם, הערים, החברים, מצב משפחתי של הגיבור וכו'. בכל סיפור הוא לוקח מסר לקורא שרוצה להעביר שנוגע לחיים של כולנו. נניח בדידות, בגידות, חברות, נידוי חברתי או מקובלות בחברה. לכל מה שהזכרתי הוא תמיד מוסיף חיות כמו חתולים שהוא אוהב, או ארנבים או דגים + אלמנט דמיוני שישבור לגמרי את הרצף הבנאלי וישאיר את הקורא פעור פה בהשתוממות.

יש פה סיפורים מעולים שהלכו אתי במחשבות הרבה אחרי הקריאה ויש כאלה שלא סיימתי. הערבוב שהוא עושה בין המציאות והדמיון לפעמים קריא ו - "נופל האסימון" ולפעמים מתסכל כי אין אפילו קצה חוט של הבנה מה הוא רצה להעביר. מורקמי כמו בכל ספריו וגם כאן בעיקר אלוף בתיאור מצבים ופירוקם לחלקיקים קטנים. הא שם את הגיבור על סוס, אפילו נותן לו כתר ואשליה של מי מנוחות. ורגע לאחר מכן האדם נרמס מתחת לסוס ומפורק לחלוטין. היכולות שלו לקחת את הנקודה הזו השפלה ביותר של האדם וממנה לצמוח ולתת לנו להבין שבקומדיית החיים הכל אפשרי וגם אם נפלת אפשר לקום שוב.

באופן פרדוקסלי ברוב הסיפורים יש סוג של שכר ועונש לא מבחינה דתית אלא סוג של חוק בלתי כתוב של ערכים שאם תעשה מעשה בלתי נסלח או רע מאוד היקום כבר יגלגל את הגלגל כך שתבין בסופו של דבר שיש קוד מוסרי לעולם שצריך להתיישר אתו. מאוד התחבר לי לתקופה שלנו היום.

ציטוט יפה שאהבתי מאחד הסיפורים:

"אני אוהבת שמישהו מקריא לי, "אמרה איזומי. ככה זה מאז שהייתי ילדה. תמיד חלמתי לשבת במקום שטוף שמש ומואר, מישהו מקריא באוזני משהו – לא משנה לי מה, אם זה עיתון או ספר לימוד או רומן – ואני מקשיבה בשקט, מביטה אל הים או השמים. אבל עד היום לא היה לי אפילו בן אדם אחד שיעשה בשבילי דבר כזה. אז הנה, אתה משלים את הפער. חוץ מזה, יש לך קול נורא יפה."

אז שנפיק מהחג ומהתקופה את מה שאנו יכולים, זה יהיה חג שייזכר לדורות.
חג שמח

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על ערבה עיוורת, עלמה נמה