שני טיולים ברצף מנעו ממני לקרוא בשבועות האחרונים, אך עם שובי מיפן החלטתי להישאר באווירה ולקרוא משהו מפרי עטו של סופר יפני. אני אוהב את התרבות היפנית וכמובן גם את הספרות והקולנוע היפני ואני חייב לומר שעד היום לא הרביתי להתאכזב בענין הזה.

הספר "חתולה אורחת" מאת <mark>טקשי היראידה</mark> הוא נובלה יפנית המתארת את השפעתה של חתולה על חייהם של זוג נשוי בשנות השלושים לחייהם, המתגוררים בבית קטן ושכור בטוקיו. הזוג ה

את חתולה אורחת לקחתי לפני המון זמן. אבל לא הספקתי לקרוא אותו, או בכלל, כמו שצריך. אני מצליחה לחטוף דף או שניים בנסיעות הרכבת ללימודים. מאוד חיכיתי לקרוא אותו. אני מאוד אוהבת ומעריכה כתיבה יפנית, ועוד לא התאכזבתי מאף ספר יפני שקראתי בעבר.

חתולה אורחת מספר את סיפורם של זוג צעיר שחי חיים שגרתיים בתקופת הקריסה הכלכלית של יפן, בשנת 1998 - שלהי חייו של קיסר יפן. הם גרים בדירה קטנה ששייכת לזוג קשישים.

זוג צעיר שוכר מזוג זקנים יחידת דיור בבית יפני מסורתי גדול עם חצר גדולה ומטופחת. את שגרת חייהם מפירה חתולה צעירה שמתחילה להגיע לבקרם
מידי פעם. החתולה שייכת לשכנים מהצד השני של הכביש ומבלה את זמנה בשני הבתים.
אחד המבקרים של הספר כותב: "החתלתולה מניעה שרשרת מופלאה של תהיות ובחינות של יחסנו כלפי עונג, צער, אובדן, תקשורת וטבע".
לטעמי לא היה ולא נברא, הספר כתוב בסגנון יפני מאוד פופולרי ועכשווי ופונה

לחובבי הספרים, החתולים ותרבות יפן שבינינו! (ואני יודעת שיש פה כמה שהם שלושתם.)
אני ממליצה על הספר "חתולה אורחת" של הסופר היפני Hiraide Takashi (<mark>טקשי</mark> שם פרטי) בהוצאת כתר. מדובר בספרון קטן וקצרצר של פחות מ-150 עמוד, ומספר על זוג נשוי ביפן של סוף שנות השמונים שחתולה, הנקראת צ'יבי, מאמצת אותם. חמוד ביותר, כתוב יפה ומחמם את הלב. קטע מתוך הספר לדוגמא:

"שמעתי שחתולים פותחים את לבם ונותנים את אמונם רק

אני ויפן מנהלים זוגיות עשירה זמן רב. אני מחזר ונרתע, נרתע ומחזר שנים רבות מספור והיא מתמידה בדבקות של אוהב לא לדעת בכלל שאני קיים.
למיטב זכרוני זה התחיל בתיכון כשאהדתי האוטומטית הייתה נתונה לגרמניה משתי סיבות שמאלניות מובהקות. אחת - תמיד הייתה לי נטיה לאהוד את הקבוצה שבסוף הפסידה (ולא משנה שבסוף שנות השישים גרמניה כבר הייתה רחוקה מלהיות קבוצה מפסידה) והסיבה השנייה היא מרד נעורים שאומר בערך כך -