“אין לי מושג איך להתייחס לספר הזה, ספר ? ספרון . נובלה .למעשה שתיים מהן. הוצאת תשע נשמות חרטה על דגלה להוציא את כל מה שאינו מן הזרם המרכזי, מה שלא מככב ברשימות רבי המכר ועם זאת כן נקרא ומוערך, התנסיתי במספר ספרים שלהם ובכל פעם החוויה הייתה שונה , איכשהו לא כמו ספר "רגיל". הספר הזה משך אותי קודם כל בגלל השם -אני אוהבת ספרים על ספרים וספרים על ספריות וחנויות ספרים. בשנה ,שנתיים האחרונות החיבה הזו”

“כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו... שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הרא”

“אנדרס נאומן הארגנטינאי כתב נובלה יפהפיה, ושזר את המילים ביד אומן של ממש. אין לי איך לתאר את העוצמה של הספר הזה. הוא משתייך לקבוצת הספרים שנשארים. הוא מרגש, הוא מאלו שמערסלים את הלב - ולא רק בשל העלילה. זו גם הכתיבה. הו! איזו כתיבה נהדרת, כזו שמדייקת את המילים. כתיבה כזו שכל כמה דפים עצרתי ואמרתי לעצמי: יואו! כן..! אני כל כך מבינה למה אתה מתכוון. הסיפור מובא בשלושה קולות: מריו, האב, אלנה, האם,”

“פעם, לא מאוד מזמן, גרתי במצפה רמון. ערב אחד, בעודי משוטט בטיילת שעל שפת המכתש, ניגש אליי חבר והציע לי עבודה מעט משונה. באמצע המכתש הוקם מקבץ ארעי קטן של אוהלי יוקרה עבור מסיבת אירוסין של זוג ממרכז הארץ. אלא שתחזית מזג האוויר בישרה על אפשרות לסופת אבק ורוחות עזות, והמסיבה נדחתה. בעל-העסק, שלא רצה לשאת בעלויות הפירוק וההקמה-מחדש של המתחם, חיפש אדם שיאות לשבת במתחם ו"להשגיח" על המקום בתשלום. באות”

“אין לי מושג איך להתייחס לספר הזה, ספר ? ספרון . נובלה .למעשה שתיים מהן. הוצאת תשע נשמות חרטה על דגלה להוציא את כל מה שאינו מן הזרם המרכזי, מה שלא מככב ברשימות רבי המכר ועם זאת כן נקרא ומוערך, התנסיתי במספר ספרים שלהם ובכל פעם החוויה הייתה שונה , איכשהו לא כמו ספר "רגיל". הספר הזה משך אותי קודם כל בגלל השם -אני אוהבת ספרים על ספרים וספרים על ספריות וחנויות ספרים. בשנה ,שנתיים האחרונות החיבה הזו”

“כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו... שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הרא”

“אנדרס נאומן הארגנטינאי כתב נובלה יפהפיה, ושזר את המילים ביד אומן של ממש. אין לי איך לתאר את העוצמה של הספר הזה. הוא משתייך לקבוצת הספרים שנשארים. הוא מרגש, הוא מאלו שמערסלים את הלב - ולא רק בשל העלילה. זו גם הכתיבה. הו! איזו כתיבה נהדרת, כזו שמדייקת את המילים. כתיבה כזו שכל כמה דפים עצרתי ואמרתי לעצמי: יואו! כן..! אני כל כך מבינה למה אתה מתכוון. הסיפור מובא בשלושה קולות: מריו, האב, אלנה, האם,”

“פעם, לא מאוד מזמן, גרתי במצפה רמון. ערב אחד, בעודי משוטט בטיילת שעל שפת המכתש, ניגש אליי חבר והציע לי עבודה מעט משונה. באמצע המכתש הוקם מקבץ ארעי קטן של אוהלי יוקרה עבור מסיבת אירוסין של זוג ממרכז הארץ. אלא שתחזית מזג האוויר בישרה על אפשרות לסופת אבק ורוחות עזות, והמסיבה נדחתה. בעל-העסק, שלא רצה לשאת בעלויות הפירוק וההקמה-מחדש של המתחם, חיפש אדם שיאות לשבת במתחם ו"להשגיח" על המקום בתשלום. באות”