ביקורת ספרותית על פושטקים מאת ז'וֹאאוּ ז'ילברטו נול
ספר בסדר

---

יש בדימונה פלאפל. לא אציין שמות שלא אחשד בקידום מכירות (אבל חמדת בטח יודעת על איזה פלאפל מדובר), אני יכול לומר שאני לא מסוגל לעמוד בפני אותו פלאפל. תמיד כשאני חולף שם אני נכנס, לא משנה באיזו שעה ואם כבר אכלתי, מעטות הפעמים בהן אני מסתפק במנה אחת. ולא מדובר בנוסטלגיה גרידא, גם היום לאחר 25 שנים כשמזדמן לי, אני עוצר וקונה "מנה" לכל הפחות. ממרומי גילי הבנתי את הסוד של הפלאפל, אין בו חצילים מטוגנים, לא סלטים מיוחדים, על מה אני מדבר, אפילו אין בו צ'יפס. אז מה סודו? הביס הראשון והאחרון. בביס הראשון המלפפון החמוץ שחתוך עבה, נח לו למעלה על כדור חם מקשטת אותו שמלת טחינה, ביס מענג, הפיתה הטריה הכדור החם, המלפפון החמוץ והטחינה. אבל מה שבאמת גורם לי תכף לקנות מנה נוספת זה הביס האחרון, איך שהוא (אני מאמין שלא בטעות) כל החריף נמצא למטה. כשהיינו קטנים היינו צוחקים שהמוכר רוצה שנקנה גם מיץ ענבים מגזים בכוונה בחריף, לי הביס האחרון המענג תמיד גרם לקנות מנה נוספת.
והקדמה בנושא פלאפל על שום מה? הספר השלישי של הוצאת זיקית (לאחר שהשניים הראשונים לא איכזבו להיפך), קצת איכזב אותי, אולי כבר פיתחתי ציפיה, בהחזקת הספרים הקטנים והנעימים של ההוצאה הקטנה.
יחסית ל"הנער האבוד" ול"פרנסוס על גלגלים", "פושטקים" פחות טוב, אבל הוא התברך בביס ראשון וביס אחרון כמו הפלאפל של ב...., בדימונה. ומכיוון שהספר, כמו האחרים של ההוצאה, הוא קצרצר אפשר שהתחלה מרתקת וסוף עם טעם טוב זה מספיק, לי זה הספיק. אין מדובר ביצירת מופת, אבל יש שם סיטואציות הזויות שהמספר מוביל אותך אליהן בלי שאתה מרגיש שקרה משהו הזוי בדרך.
ובסוף יש תאור של סצינה מינית שכתובה טוב, וזה רבותי לא פשוט. כל מי שקרא כאלה (כל שכן ניסה לכתוב) הרגיש שלא פשוט לכתוב אותן. במקרה של מין זה (easy done than said (or told. למרות שהספר פחות משובח מהקודמים אני נזהר בלהמליץ בפה מלא, אבל אין מה להפסיד זה ספרון קטן, שווה בשביל כמה קטעים טובים.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על פושטקים