#
תחילת המאה העשרים התאפיינה בהחלטת אנשים רבים, יחסית, לברוא גן עדן. שפע של גני עדן הוצעו לאנושות בתמורה מועטה: החל מאחוות-פועלים וריסוק הסדר החברתי המנצל, דרך שפות המבטיחות אחווה עולמית ותורות שונות שמי שיחיה לפיהן יבטיח לעצמו חיי אושר בעודו בחיים. כל אלה תיארו כמיהה לאנושות אחרת: שלווה, יושבת תחת גפן ותאנה, אחווה בין האנשים וצדק לכל.

אאוגוסט אנגלהרדט – תמהוני צעיר שדגל בעירום ובתזונה וחיים

אירמגרד קוין הצליחה לאתגר את הדעות הקדומות שלי. כשאני חושבת על פְרֵחָה אני חושבת על צעירה בת זמננו, לועסת מסטיק בקול (עם בלונים...) הופכת אותנו שותפים אינטימיים לחייה בשיחות טלפון פומביות, לובשת בגדים אופנתיים וזולים ומשוכנעת שעוד רגע מישהו יפנה אליה שתשתתף ב"האח הגדול" או ב"היפה והחנון"... דוריס, הגיבורה של קוין, היא פְרֵחָה בת 18 שחיה לה בגרמניה של שנת 1932. יש כמה הבדלים מינוריים בין הפרחה של ה

ספר חביב מינוס שלוקח קונספט מעניין מאד (מה אם היו מגרשים את כל היהודים מוינה) אבל לא מצליח לפתח אותו לעלילה מורכבת ונשאר בגבולות של סיפור נחמד וזורם לקריאה. לא הייתי מצטערת על קריאתו לולא אחרית הדבר המבחילה של <mark>חנן אלשטיין</mark>, שהניח שאם הוא מתרגם את הספר זו היא חובתו המוסרית לחלוק איתנו את דעותיו הפוליטיות המאוסות ולהזהיר את ישראל ואת הממשלה ״הימנית ביותר בתולדותיה״ מפני (תופים...) קץ הדמוקרטיה. זו פע

"נערת המשי המלאכותי", פורסם לראשונה ב- 1930 בברלין ונגנז מיד על ידי הנאצים. כיום, עם פרסומו לראשונה בעברית נחשף הקורא הישראלי אל אחת היצירות המורכבות והמיוחדות שנכתבו, על ידי אישה ומתארים, בשפה קלילה כיצד השילוב בין בורות, אדישות לנעשה בעולם הפוליטי וחוסר מודעות הביאו למלחמה הזוועתית ביותר על אדמת אירופה.

במרכז העלילה של "נערת המשי המלאכותי" נמצאת דוריס, עלמה צעירה וחוצפנית אשר בורחת מביתה לבר

הניחו רגע לזוועות של מיליוני הרוגים, מתוכם שישה מיליוני יהודים, הרס נרחב של אירופה והתמקדו בשני דברים קטנים יחסית: היטלר מנסה רעל בצורת כמוסות ציאניד, כדי לראות אם הן אכן פועלות. כלבתו האהובה בלונדי משמשת ככלי ניסוי, מקבלת כמוסה ונופלת "כאילו היכה בה ברק". עתה הביטו בתמונה הבאה: מגדה גלבס, המתגוררת עם בעלה וילדיה בבונקר, משכיבה את ילדיה לישון עם שיקוי רעל. מאוחר יותר מגלים הרוסים את כל הילדים המתי

Ansichten eines Clowns, lit


"המוקיון", 1963. האנס שניר הוא מוקיון, שלא לוקח / מקבל כסף מאביו הפרוטסטני העשיר. אחותו הנרייטה מתה במהלך המלחמה, אהובתו מארי תלקח בידי אחר, אחיו לאו יתנצר לקטוליות ולכן יפסיד את דמי המחייה מהאב הפרוטסטני הגאה, וגורל דומה יחכה להאנס הכופר בדת ובמוסכמות.
"אני מאמין שהחיים מתים, ושהמתים חיים, לא באותה צורה כפי שהפרוטסטניות או הקטליות מאמינות בהם".
"אם התקופה שלנו ה

הסיפור שמאחורי הספר הוא זה שגרם לי לחכות שיגיע תורו ברשימת הקריאה,
מדובר בסאטירה על אנטישמיות שנכתבה עם תום מלחמת העולם הראשונה, והכותב בעצם חזה את שואת היהודים כשהעמיד במרכז הספר סיטואציה דימיונית לאז - ניקוי וינה מיהודים וההשלכות המיידיות על העיר, תוך התמקדות בסיפורים אישיים על משפחות ואהובים שנאלצו להיפרד.
בהתחלה הסאטירה פועלת את פעולתה, זה משעשע יותר מכואב אבל מעורר מחשבה גם על המציאות שלנו

את פטר ביכסל סופר בחסד עליון הנמנה עם קנון הספרות הכתובה גרמנית טרם הכרתי אולי כי ספרו סיפורי ילדות יצא בשנת 1969 הזמן שעדיין לא נולדתי אך הוא נפל לידי במקרה כי קראתי תשבחות עליו והייתי מאוד סקרנית לקרוא אותו ובזכות כך התוודעתי לספרות פילוסופית עילאית כתיבתו המינימליסטית המצליחה לגעת ברגש בכל כך מעט מילים עמוקות העניקה לי חוויה של קריאה בשבעה סיפורים מעולים ומשובחים .
יש ספרים שמחזירים אותנו ללב

אירמגרד קוין היתה בת 27 עת כתבה את הספר הזה ב-1932. היא מציגה את דוריס, גיבורה צעירה ממנה בכעשור החל מחייה בעיירה קטנה ובהמשך חייה בעיר הגדולה ברלין. דרך עיניה של אותה צעירה מושכת, אינטיליגנטית, אך חסרת השכלה פורמאלית כמעט לחלוטין, בעלת חושים חדים כתער לתכונות המין האנושי – תרתי משמע - ובעיקר לחולשות הצד הגברי, הקורא מוזמן למסע בברלין משלהי 1931 ועד לתחילת 1932.

ההתייחסות לפוליטיקה קיימת, אך